בליבה של כל סיפור אהבה מושך נמצאת תמהיל מרתק של ניגודים, והמסע של מימלו סן אינו מהווה יוצא דופן. במשך למעלה מ-25 שנים, היא משתפת פעולה עמוקה ולא קונבנציונלית עם פאבאן דאס באול. בראיון אינטימי עם רקשא בעארדיה עבור Celeb Corner, מימלו משקפת את מסעה הטרנספורמטיבי משכונות השיק של פריז לכפרים השקטים של בנגל לכפרים. ההרהורים שלה חושפים את השמחות והאתגרים של היותה אשת באול, היכן שהאהבה אינה מכירה בגבולות וכל יום הוא גילוי. הסיפור של מימלו הוא עדות חיה לכוח האהבה הנמשך, המשלבת בצורה חלקה עולמות, תרבויות ופילוסופיות שונות, ומציעה נקודת מבט ייחודית על מערכות יחסים מודרניות. הצטרפו אלינו בזמן שאנו חוקרים את הדואליות של האהבה בעיני מימלו והמסע המRemarkable שלה עם פאבאן דאס באול. מימלו סן הייתה בקשר פורה עם פאבאן דאס באול במשך 25 שנה. הנה כמה הרהורים:
עד כמה היה קשה או קל עבורך להחליט לעבור מפריז לאזור הכפרי של בנגלי עם שני ילדיך לאחר שפגשת את פאבאן והחלטת להיות שותפה שלו?
הילדים שלי הם צרפתיים, נולדו בצרפת. ידעתי שעליי ליצור עבורם קן קטן שבו הם יוכלו לגדול עם גישה לתרבות הצרפתית שלהם. לכן, בחרתי לגור בשנטיניקטן, בה האווירה עדיין יצירתית וקוסמופוליטית גם היום, למרות הירידה בחיי האוניברסיטה. זה היה עוד יותר כך אז. היה קשה לילדים להסתגל לחיי הכפר, אך מכיוון שהיה לנו בסיס ביתי משלהם, אני חושבת שהם נהנו מאוד. האהבה שכולנו קיבלנו מפאבאן ומהבאולים באופן כללי תרמה רבות לאיזון בין שני העולמות. הייתי חייבת לוודא שאנחנו חיים בסביבה סניטרית בריאה עם ארוחות סדירות ושעות עבודה, משחק ומנוחה. הלכנו יחד על טיולים ארוכים, לפעמים במסעות לכפרים שנמשכו יומיים או שלושה. תמיד הקפדתי להחזיק מלאי של מים. היום הם שני הורים נהדרים, ואנחנו עדיין מבלים הרבה זמן יחד, כל שלוש הדורות. גם קרישנה וגם דוניה יש להם שני ילדים כל אחד, והם מטיילים הרבה עם הילדים, אפילו חזרה לכפרים הבנגלית, כך שהם שמרו על המסורת.
מלבד קולו של פאבאן והתלהבותו לשירה, מה משך אותך אליו וגרם לך להחליט לבחור בחיים שונים לחלוטין מאלה שהובלת?
הטוב שלו והאנושיות שלו. ההערצה הבלתי מותנית שלו לנשים ולכוח הנשי.
לכל בני אדם יש את הדמויות השניות שלהם, האח הקישון או הרע, השוכנים בתוכם. ההכרה בזוגיות הזו היא מהות הפילוסופיה של הבאול.
לכן, לא רק שקולו של פאבאן וכישוריו הפיזיים משכו אותי (אני מרגישה שיש לו בהחלט אחד הקולות היפים ביותר על פני האדמה) אלא גם תוכן השירים של הבאולים, שהם תזכורת מתמדת לכך שהחיים בעצמם הם זמניים ושהאהבה בין גבר לאישה יכולה להפוך לגילוי העצמי – העצמי הפיזי, הנפשי והרוחני.
אמרת פעם בראיון על פאבאן שהוא "באול ושייך לכולם. אי אפשר לומר שהוא בעלי ושייך רק לי. מעולם לא הייתה לי גישה כזו כלפיו." זה מאוד נדיר לשמוע שותף אומר זאת היום. כיצד את רואה את מערכות היחסים ההודיות המודרניות כיום? האם אנחנו כובלים את השני בחיפוש אחרי הבלעדיות?
אני הייתי מגדירה זאת בכך שפאבאן הוא, קודם כל, אמן בכל מובן המילה. אני מאמינה בחופש המוחלט והאוטונומיה של האמן. הוא המלך והיוצר של היקום שלו.
אני באמת לא הייתי כללית ואומרת שמה שנכון לפאבאן נכון עבור כל מערכות היחסים בהודו. החברה בהודו עדיין מאוד מסורתית, ואף על פי שיש לכך צדדים חזקים, החולשה הגדולה היא שזה כופה על ההודים לחיות חיים כפולים. זה נכון מהשכבות הגבוהות ביותר בחברה ועד הנמוכות ביותר.
שניכם מטיילים בעולם והבאתם את הבאול עד למקסיקו. אתם יחד כבר למעלה מ-25 שנים. כיצד את חושבת שהקשר שלכם השתנה או התפתח במהלך השנים?
כן, חלק מהאספקטים של הקשר שלנו דעכו וכאשר אנחנו מתבגרים אנחנו מתקרבים זה לזה כמו רוב הסבים ההודים הזקנים.
אנחנו שותפים כאמנים ויצאנו למסע תרבותי ואמנותי במהלך ה-30 השנים האחרונות של שיתוף פעולה שלנו. במהלך השנים הללו, למדנו רבות זה מזה ואנחנו עדיין לומדים גם היום. המסע הזה בין הודו לעולם הוא מה שעיצב את חיינו.
אני כותבת סיפורים חדשים על מסעות אלו, ופאבאן כותב שירים חדשים. השותפות שלנו הובילה להרבה שיתופי פעולה מעניינים, ואנחנו מקווים לעשות עוד כמה לפני שנגיד שלום לאדמה המופלאה הזו.
איזה עצה יש לך לאוהבים צעירים בהודו המודרנית כיום לגבי חברות ומחויבות?
לשמור על הקשר זה עבודה קשה, והדלק הנדרש לכך הוא השראה, המצאה, תשומת לב וסבלנות מתמדת.