הטראומה של התעללות מינית היא לנצח, והיא מביאה עמה בעיות בקשר אינטימי שמתפרצות במפתיע, משאירות אותך מבולבל, במאבק פנימי וכואב שוב ושוב.
אני הייתי בת 16, כאשר נער ששנאתי בו לחלוטין פגע בגופי, ללא כל התחשבות בהסכמתי, כדי לספק את התשוקה שלו. כזוג בני נוער שהיו אמורים להיות מאוהבים עד מעל לראש, מפגשי נשיקות היו חלק קבוע מהקשר, שברצון שלי גם נהנתי מהם. אך הוא רצה יותר.
מאיומים מובהקים שאני חייבת להסכים לקיים יחסי מין אם הקשר יימשך ועד תחינות מצידו שארשה לו להמשיך, הסימנים לכך שהוא רצה לא יותר מאשר לגעת בי היו ברורים. בדרך כלל, הייתי מתנגדת והוא היה עוצר. אך באותו יום זה לא היה כך. למרות ההתנגדות שלי, הן ההשתקה והן הפיזית, הוא הכניס אותי למצב של חוסר אונים והמשיך בדרכו.
כמעט 20 שנה לאחר מכן, הפצע נשאר טרי, כאילו זה קרה אתמול. הזיכרון מפורק, אך חלקים ממנו מתעוררים שוב ושוב במוחי. הצינה באוויר באותו אחר צהריים בנובמבר, הקור של הסדינים מתחתיי, הצחוק של חברינו בחדר הסמוך שמתמזג, צבע המכנסיים שלבשתי. ובעיקר, חיוך החוצפה על פניו כשמיהר להתהפך. "אה, אז היית בתולה," מילותיו מהדהדות באוזניי ואותן לוחשות אחרי השקט המוחלט.
בעבור נערה בת 16 שלא יכלה להגיד ולו מילה על מה שקרה לאף אחד או לפנות לאנשים האהובים עליה לעזרה, עיבוד מה שקרה היה אתגר לא קל. הייתה זו מלחמה שקטה, שנמשכה במשך שנים, כשאני נאבקת במחשבות כמו, "אני הבאת את זה על עצמי כשסכמתי להיכנס לחדר הזה איתו." אשם. בושה. שנאה עצמית. כאב.
עברו שנים רבות עד שהצלחתי לקבל את מה שקרה ולבין שהאשם והבושה אינם שייכים לי. הכאב והטראומה אינם מוגבלים לאירוע בודד. הם השאירו את חותמם בכל קשר אינטימי שהיו לי מאז.
הסיוע הבלתי מתפשר של בן זוג אוהב אפשר לי להתחיל את תהליך ההחלמה. עייפה מהמאבק בדמונים שלי לבד, סוף סוף פניתי לעזרה וטיפלתי בעצמי מוקדם יותר השנה. האבחנה של פוסט-טראומה (PTSD) פגשה אותי. ההחלמה לא הייתה מהירה או ליניארית, אך אנחנו עושים התקדמות קטנה, מפגישה לפגישה. גם השינויים הקטנים ביותר מביאים הקלה עצומה.
מסע זה גם פתח את עיניי לעובדה שהמאבק הזה אינו שלי בלבד. פוסט-טראומה מהתעללות מינית, במיוחד בקרב אלו שנפגעו כילדים, היא תופעה נפוצה מאוד. כדי לעזור לאלו הסובלים בשקט, דיברתי עם מאמנת אינטימיות בנושא בעיות האינטימיות שהנפגעים מהתעללות מינית חווים.
התעללות מינית ובבעיות אינטימיות
מלבד החרדה, חוסר השקט והשינה הלקויה, בעיות אינטימיות היו הקרב הגדול שלי מאז האירוע. גופי נוטה להתהדק לפני קיום יחסי מין, מה שהופך את החוויה לכואבת יותר מאשר מהנה. פלאבי מסבירה שזה אינו נדיר.
“יועצתי לכמה נפגעי התעללות מינית, ואחת מהאתגרים הגדולים ביותר שהם מתמודדים איתם היא שאחת האינטראקציות הראשונות שלהם סביב המיניות הייתה טראומטית ולא מוסכמת. הטראומה מתעצמת בצורה רבה אם המניע להתעללות הוא בן משפחה או מישהו קרוב אליהם – מה שקורה ברוב המקרים – מכיוון שהם חייבים להתמודד עם התוקף שלהם כל יום.”
“במרבית המקרים הללו, גם אם ההורים נחשפים למידע על ההתעללות, הם מנסים לדמם את הסיטואציה. כתוצאה מכך, הנפגע מרגיש שלא נשמעו לו, שאינו מובן, שלא התקבל. הכאב נשאר לא פתור.
“נפגעי התעללות מינית שלא קיבלו את התמיכה הנכונה לעבד את הטראומה שלהם נשברים גם 15-16 שנים לאחר שהאירוע התרחש, מכיוון שאין להם סיכוי להחלים והאירוע נשאר כמו פצע פתוח בתודעתם,” אומרת פלאבי.
מה יכול נפגע התעללות מינית לעשות כדי להתמודד עם בעיות האינטימיות שלו?
“ייעצתי פעם לנערה שסבלה מקשיים במהלך קיום יחסי מין, מכיוון שהיה לה הרבה מתח וטראומה לא פתורה בעקבות ההתעללות. כדי להתמודד עם זה ולהצליח להקים מערכות יחסים אינטימיות תפקודיות, חשוב לחפש עזרה. התמיכה במקרים כאלה אינה ניתנת להדגשה מספיק. לעיתים מאוד קרובות, איננו מצוידים להתמודד עם טראומת ההתעללות המינית בעצמנו.
“חשוב לשחרר את הרגשות הצטברות של כאב ומתח על ידי הבנה, הכרה והבנה מה שקרה לך היה אכן רע. הצורך הזה הופך למהותי במיוחד אם האירוע הוסתר והנפגע הושאר לסבול בשקט למען כבוד המשפחה או כי אף אחד לא רצה לעבור את התהליכים הקשים של חיפוש צדק.
“היבט נוסף הוא לאמר זאת בקול רם, לבטא ולכמת באמת מה שקרה לך עם תמיכתו של איש מקצוע מוסמך, אמפתי ומיומן,” אומרת פלאבי.
תפקידו של בן הזוג בעזרה לנפגע התעללות מינית להתמודד עם בעיות האינטימיות
“אם אתה עם בן זוג, שמור אותם בתמונה. שוחח עם בן הזוג שלך ובקש מהם לדעת מה שקרה לך וכיצד זה משפיע עליך כך שלא ירגישו שאתה דוחה אותם על ידי הימנעות מאינטימיות בקשר. אינך צריך להרגיש אשם על כך שאתה מדבר על זה שוב ושוב. זו טראומה עמוקה, פצע עמוק שאתה לא יכול למהר להחלים ממנו או להחליט להתעלם.
“לעיתים רבות, בעיות האינטימיות הללו עלולות להכות במערכת היחסים אם בן הזוג שלך לא יודע מה עבר עליך. הם עשויים לטעון זאת כחוסר עניין מצידך בהם ולהרגיש שהקשר נהיה מר. לכן, דבר על האתגרים שלך עימם באופן פתוח,” מייעצת פלאבי.
ואני מסכימה לחלוטין. בן זוג תומך ומבין יכול להיות הצעד הראשון שלך לעבר ריפוי. כאשר בן הזוג הנוכחי שלי ביקש ממני לצאת, כמעט וויתרתי עליו, האמנתי שאני "סחורה פגומה" (לא פיזית או מוסרית, אלא רגשית).
הוא לא נתן לספקות שלי לנצח אותו. הוא היה מוכן להחזיק לי ביד ולנווט בין הצללים של טראומת העבר הזאת. הוא היה אופטימי לכך שיום אחד נמצא דרך לצאת מהצללים הללו. התקווה שלו הפכה לכוח שלי.
מלבד החלמה רגשית, איתו גם מצאתי דרך להיות נינוחה בעור שלי, לקבל את התשוקה שלי מבלי להרגיש מלוכלכת או מגעילה. עד אז, התפשרתי על כך שכואב לקיים יחסי מין היה רק המחיר שצריך לשלם על מנת להיות בקשר אוהב.
היה זה התמיכה וההבנה של בן הזוג שלי שעזרו לי לשבור את הדפוס הזה ולהתאחד מחדש עם מיניותי. “היי, תרגעי” או “זה אני” מצידו מספיקים להזכיר לי לחזור לרגע הנוכחי ולא להישאר כבולה בזיכרון של האירוע ההוא. אני מדברת מניסיון כשאני אומרת שזה אפשרי ליהנות מחיי מין מספקים. אינך נידון לסבול בשקט. זה יכול לקחת זמן, אבל עם קצת התקדמות בכל יום, אתה יכול להגיע לשם.
לא רק המוח, טראומה משפיעה גם על הגוף שלך
כפי שציינתי קודם, המחשבה על כל סוג של החדרת איבר מיני גורמת לשרירי האגן שלי להתכווץ ולהתאחז. לא רק במהלך יחסי מין אלא גם לפני בדיקת אגן או אולטרסונוגרפיה פנימית. זה גורם לכך שהחוויה הכי שגרתית הופכת לכואבת ולא נעימה.
המטפלת שלי עזרה לי להבין שזה מפני שהטראומה לא משפיעה רק על המוח אלא גם על הגוף. הטראומה נשמרת בגוף וזיכרון השרירים מתחיל לפעול כדי "להגיב" למה שהוא רואה כרפיטציה של החוויה הטראומטית.
מודעות יכולה להיות הנשק הגדול שלך נגד התגובות פיזיולוגיות הללו של טראומת ההתעללות המינית. (אם אתה מתכחש לרעיון של מודעות, אני מבינה אותך. הייתי בין המפקפקים לא הרבה זמן קודם לכן. אך חשוב לשמור על ראש פתוח לרעיונות חדשים ולשנות את דעתך זה מה שמכיל צמיחה והתפתחות).
התעללות מינית היא חוויה מדממת שמעניקה שינוי בכל כך הרבה מובנים ברגע אחד וממשיכה לשנות אותך שוב ושוב. אבל זה אפשרי לקחת את ההגה של השינוי הזה ולנתב אותו בכיוון שנבחר. עם העזרה הנכונה, אתה יכול לעבוד דרך בעיות האינטימיות שהוזמנו על ידי הטראומה של התעללות מינית.