(כפי שסיפרה פריאה צ'פהקר)
אישה משתפת את מסע חייה, כאשר נישאה בגיל צעיר. היא נאלצה להתמודד עם בעל שתה אלכוהול ובתקיפות בתוך הבית, אך היא לא וויתרה. לאחר מותו של בעלה, היא חזרה לשלוט בחייה ועכשיו היא נהנית במלואה מעשור השלושים שלה כאם חד הורית.
זה התחיל בנישואין מסודרים טיפוסיים
הסערה בחיי החלה בשנה האחרונה שלי באוניברסיטה. אני מגיעה מעיירה קטנה ליד פונה, שבה נהוג להינשא מיד כשמגיעות לעשרים. הבחור היה מהנדס בחברה בינלאומית במומבאי – תופס טוב עבור בחורה מעיירה קטנה כמוני. התארסנו, אך החתונה בוטלה שבועיים לפני המועד המתוכנן בגלל סכסוכים משפחתיים. שנה לאחר מכן, נישאתי לגבר מצליח במומבאי בשם ראג'יב.
ושם החל ה nightmare
כמו כל נערה בשנות ה-20 לחייה, חלמתי על חיים מופלאים – איך יש לי אמבטיה ואעיר אותו על ידי שפיכת שיער לח על פניו, אכין את המנות הכי טעימות ואשמור על מראה טוב כל הזמן. עם הזמן, חלומותיי נשברו, כמו צמידים. היו יותר מדי סודות בארון של ראג'יב – הייתי אשתו, אשתו הקודמת התאבדה, ועכשיו הוא ניהל רומן עם גיסתו.
כעבור חודשיים מנישואינו, הבנתי שאני בהריון. נישאתי לפסיכופת ואני לכודה ללא דרך חזרה. איך אמורה בחורה בשנות ה-20 לחייה לעכל את כל זה? למרות זאת, נותרתי חזקה. "גם זה יעבור," הבטחתי לעצמי. בחרתי באחריות האמהות במקום לבצע הפלה. אז מה אם בעלי לא היה שם בשבילי, תמיד יהיה לי את הילד שלי. במהלך שלושת החודשים הראשונים, בריאותי החלה להתדרדר במהירות. בקושי אכלתי, רמות ההמוגולובין שלי ירדו והייתי על חמישה חיסונים כל יום. אפילו לא פעם אחת ראג'יב הגיע לבדוק מה עם מצבי, וכשהוא סוף סוף הגיע, הוא בא בידיים ריקות.
הוא היה אלכוהוליסט ומכה
במהלך שבע השנים הבאות, הדברים הלכו והחמירו. ראג'יב פוטר מעבודתו בגלל בעיותיו עם האלכוהול והכל התפרץ. הוא החל להעיף כוסות בזעם, להשליך צלחות מלאה אוכל על פני אם האוכל לא היה מספיק טוב, והיה משוכנע שאני מנהלת רומן עם כל גבר שדיברתי איתו – מהשומר ועד הנהג. הייתי מתעוררת באמצע הלילה ומקבלת מכות קשות. איני יודעת איך, אך עמדתי בכל זאת בזה באורך פלא, לפעמים מתפללת שייקח אותו אלוק לעד.
אבי ביקש ממני להגיש גירושין, אך הייתי נחושה להישאר, בתקווה לרפא את בעליי מהשיגעון הטבוע בו.
בדיוק כמו בסרטים, הייתי תופסת את ידו בנחישות ומוליכה אותו, רק כדי להיתקל בשפלות בציבור. קרובי המשפחה שלי החלו להאמין שהשיגעון של ראג'יב מתגבר אותי; שאני מתחילה ל Romantize את הסבל שלי.
חשבתי שאוכל לרפא אותו
שש שנים לאחר מכן, ראג'יב מצא עבודה בדובאי והחלטנו להתחיל מחדש. אך הגורל תכנן דברים אחרים. פעם, כאשר הוא לא חזר למיטה עד שלוש לפנות בוקר, הלכתי לבדוק מה קרה, והוא שכב בסלון, חסר תנועה. האינסטינקטים שלי אמרו שמשהו נורא קרה. ברגע שהגענו לבית החולים, ראג'יב הוכרז כמת. הוא סבל מהתקף לב חמור. באותו הרגע, תהיתי איך עליי להרגיש – האם אני אמורה להתאבל כמו אלמנה טיפוסית או לחגוג את החירות החדשה שלי?
הטקסים הסופיים של ראג'יב נערכו ביום דאנשארה, חג שבו אנשים שורפים את מלך השדים ראוונה. מבחינתי, זה סימל את מותו של הרע.
עברו עכשיו שלוש שנים קשות מאז מותו של בעלי. ישנם לילות שבהם אני מתעוררת בזיעה רק כדי להבין שהוא איננו. ישנן לילות שבהם אני מוטרדת על ידי נוכחותה של אשתו הקודמת. לפעמים אני נופלת לישון על רצפת השירותים, שיכורה עד כלות. ישנם ימים שבהם אני מגוננת על בתי, ויש ימים שבהם אני רואה את אביה בה. אני מתמוטטת, אני בוכה, אני מחזירה את עצמי – המחזור vicious הזה הפך למציאות יומיומית. וזה ידרוש כוח רגשי אדיר כדי לצאת מזה.
אני אדם שונה עכשיו
כל מה שנאמר, אני כבר לא האישה שהייתי. מהאם המסורה הפכתי לאישה חופשית, עושה כל מה שהייתי אמורה לעשות בשנות ה-20 שלי – לשתות, לעשן, לחגוג, ולהתאהב. אני מפעילה מספרה באופן עצמאי, ואני שמחה לומר שאני מצליחה להפתיע את עצמי אחרי כל השנים הללו.
אני מודעת לכך שאנשים סביבי משמיעים רכילויות עליי, אמהות אומרות לבנות שלהן להתרחק ממני, ובעלים מזעיפים פנים כשמבחינים בי מדברת עם נשותיהם, אך בסוד בודקים אותי במעלית. זו לא חיים קלים – לא, כאם חד הורית, אתה רואה. הם לא מרחמים על נשים נשואות עם משפחות, אז למה שיגנו על אישה נועזת ומלאת צבע כמו שאני? אנשים שמכירים אותי מלמדים אותי מוסר על איך לחיות את חיי, אך הם לא יודעים את הכאב כששערך נמשך למקום שבו עור הקרקפת שלך מתחיל לדמם. הם לא היו שם כשבעלי סירב לקחת אותי לרופא במצב הזה. יש סיבה לכך שבתי לא מזכירה יותר את אביה. יש סיבה לכך שאני מרגישה כאילו נולדתי מחדש.
בקיצור
נישאתי לגיל צעיר לבן זוג שלא הכרתי היטב. בעוד שרוב הנישואין המסודרים מצליחים, שלי לא הצליח. הייתי צריכה להתמודד עם הרבה פגיעות מצד בעלי, ועדיין, לא הסכמתי לעזוב. האמנתי שאוכל לרפא אותו, שאוכל לגרום לזה לעבוד. ומחשבה זו עלתה לי בשנים יקרות לחיי. עכשיו אני לוקחת מחדש את השליטה על חיי ומסמסת את כל הדברים שנמנעתי מהם בשנות ה-20 שלי.