נישואיי והחיים שלנו עם החיות? לא, זו לא זעקת כאב על נישואים חסרים אהבה וחיבה, או שמחוספסים על ידי התנהגות פרועה של בעל. מדובר בסדרת מפגשים, כמו אליס בארץ הפלאות…
נישואין וחיים של העברות
אני נשואה לעובד ממשלה מרכזית מזה עשר שנים. השנים הללו היו מלאות באירועים ואנקדוטות מעניינות, בנוסף לאריזות ופירוק מתמיד בגלל העברות.
מבנגלור לויזאג: התמודדות עם פחדים רפטיליים
נולדתי וגדלתי בבנגאלור הקוסמופוליטית. הגענו לויזאג כדי להתגורר בבית שכור בפרברים. הבית שלנו היה ממוקם למרגלות גבעה. הגן הקטן שלפני הבית היה מלא בזיקיות ובסיסים גדולים. כמה מהזיקיות החליטו לחדור לבית כאילו כדי להיות לי לחברה. בניגוד לזיקיות של בנגאלור, הזיקיות של ויזאג היו גדולות ומקנות מראה בריא יותר. מכיוון שאני מפחדת לחלוטין מרפילים ומכרסמים, גילוי זיקיות כאלה בבית עורר בי איום חמור.
קרב עם הזיקיות בויזאג
בהתחלה, בעלי עשה מאמצים להועיל ליצורים האלה, אך מה שהסתיים היה סבלנות ולא הזיקיות. הוא אמר לי אז ש“עליי להתרגל” לחברים הללו.
בימים שבהם בעלי יצא למסעות רשמיים, הבית שלי מיד הפך לזירה עם אותי מחזיקה מטאטא או כל כלי זמין אחר כדי להוציא את היצורים הללו מהדומיין שלי. עם כל תשומת הלב שלי ממוקדת במאבק עם הרפילים הללו, איבדתי לעיתים מיקוד במכשולים בדרך שלי כמו כיסאות או אפילו את הקיר. פעם אחת התעקשתי על כיסא ונפלתי על פניי, ופעם אחרת התנגשתי בקיר! ישבתי על הרצפה כשכאב מפורש על פניי ואיכשהו הרגשתי שחבריי (קראו לזה זיקית) חייכו בהנאה כאילו אומרות, “אתם הבנגלאוריאנים לא מתמודדים מולינו!”
הבנה: זיקיות חסרות נזק
בסוף 12 חודשי השהות שלי בויזאג, התחלתי להבין שהזיקיות הללו הן יצורים חסרי מזיק שמובילים חיים דלים על הקירות, אוכלים זבוב או חרק מידי פעם, אבל אינם מתכוונים להזיק למין האנושי! אולי הבילוי היחיד שלהם היה להטריד אותי.
מויזאג לדלהי: התפרצות מעכברים
מויזאג, עברנו לניו דלהי שם הוקצה לנו דיור ממשלתי. למרבה הצער, אני הגעתי לניו דלהי לבד, שכן הייתי צריכה לדווח לעבודה בעוד שההעברה התעכבה בשלושה חודשים. הבית היה מקלט לצבא של מעכברים, וזו נראתה כמו חדירה לשטחם. בניגוד לאבימנוי שנכנס בגבורה לבד לשרשרת, ביקשתי מהעוזרת שלי להיכנס לבית קודם. כשדלקנו את האורות, גילינו שלושה עד ארבעה מעכברים בורחים מחור בדלת המטבח לחדר האורחים ומכאן הם היו מהירים מספיק כדי לחמוק דרך פתח נוסף אל המרפסת. התנועות המהירות של היצורים החמושים הללו הספיקו כדי להפעיל את כוח הקול שלי. שחררתי צרחה רמה וקפצתי על הספה. המעכברים שהסתתרו במרפסת, נראה כי פירשו את הצרחה שלי ככלנת קרב. הם ירדו בכוח מלא. המלכודות ורעלים שמוקמו בכל המקומות האסטרטגיים לא פעלו כנגד המזיקים הללו. הם היו נראים עם עצבים מפלצתיים! התפרצויות הפתע שלי והצעקות שלי הפכו אותי לבדיחת עיר לפני העוזרת שלי ומשפחתה.
ארוחה עם אורחים בלתי מוזמנים
באחד המקרים, הזמנתי את הורי חברי לסעודה. היינו באמצע הארוחה כאשר הרגשתי זוג עיניים בוחנות אותי. גיליתי מעכבר יושב בפינה כאילו לועג לי. מבלי להתייחס לאורחים שלי, צווחתי וקפצתי על שולחן האוכל. האורחים, עם פיות מלאות אוכל ופתוחים לרווחה, בהו בי בתדהמה, תוהים אם אני נשלטת על ידי רוח כלשהי. כשחזרתי להסביר את ההתנהגות המוזרה שלי, המעכבר הצליח לברוח דרך הדלת הקדמית! לפני עזיבתו, אמר אבא של חברי בשקט, "הפתרון לבעיה הזו הוא נגר." הסתכלתי עליו בתמיהה והוא הסביר שנגר יכול להקיש לוחות עץ על הדלתות כדי לחסום את הפערים והחורים ולהרחיק את המעכברים.
הרפתקאות בקוצ'י: מחליקים בתכדי
היעד הבא שלנו היה קוצ'י. ארץ האל ידועה בטבעה המגוון. חשבנו שהמקום הטוב ביותר לחוות את שיאי הטבע היה תכדי. בליווי אחותי ובעלי, יצאנו ליעד הנופי מצוידים במצלמה וציוד טיולים. כשהגענו לשם, שכרנו מדריך והתחלנו במסלול הליכה של שעתיים ביער. יום לפני הגעתנו, ירדו גשמים כבדניים, דבר שהפך את הקרקע לרטובה. קיבלנו הנחיות לשים אבקת טבק על הרגליים שלנו והעניקו לנו גרביים מיוחדים כדי למנוע מהחלקיקים להיכנס אלינו. ככל שהמסלול שלנו התקדמה, המדריך הפנה את תשומת הלב שלנו לפרחים וחרקים נדירים המוכרים ביער. באחת הנקודות, הוא עצר והתכוון אלינו. אני הייתי מאחוריו. "ראו, אלה הם מחליקים שהמאכל הקבוע שלהם הוא דם אנושי," אמר המדריך. אז הבנתי שהאצבע שלו מצביעה לעבר רגלי. עשרה עד חמישה עשר מחליקים מטפסים על רגלי בלא חשש! נראה שאני הייתי ארוחת הצהריים המועדפת עליהם!
המדריך קרא לאחותי ולבעלי שהיו שקועים בהנאה מנופי הטבע. דקות לאחר מכן, הפכתי ליצירה במעבדה. שלושה פרצופים סקרניים הסתכלו על רגלי המורחבת, מחכים לראות אם אחד המחליקים יצליח לש penetrate את הגרב ויבוא לווריד מתחת. כשאני רואה לראשונה מחליק, איבדתי את קולי לדקה או שתיים. לאחר ששבתי לקול שלי, שחררתי צרחה רמה מספיק כדי להסיט את תשומת הלב של חברתי מהערצה להנעות ההרמוניות על רגלי.
עתיד בגואה: ציפייה לאתגרים חדשים
בקרוב חזרנו וניסינו לא להתפקע מצחוק, אחותי ובעלי היה להם, אם לא חצופי. הם התחרטו על כך ששכחו להנציח את הסבל שלי במצלמה!
בעלי הוצב כעת בגואה. מה עשוי להמתין לי שם? אני בקושי יכולה לחכות. סרטן, אולי, לא יכול להיות התחלה רעה.
מחשבות אחרונות
הנישואין מלאים ודברים מפתיעים, גדולים וקטנים. לפעמים, האורחים הבלתי מוזמנים—כמו זיקיות, מעכברים או אפילו מעכבר מזדמן—מאתגרים את הסבלנות שלך אך גם מחזקים את הקשר שלך כזוג. התמודדות עם אתגרים אלה עם הומור ועבודת צוות לא רק מקלה את העומס אלא גם בונה זכרונות מתמשכים. אם האורחים הללו הם פיזיים או מטפוריים, הם משמשים תזכורת לכך שנישואין זו דרך מלאה בפניות בלתי צפויות, וכיצד אתה מתמודד איתן יחד עושה את כל ההבדל.