נשים טוענות מזה זמן רב שיש להן את כל התשובות להבנת מערכות יחסים, בעוד שגברים, כך נדמה, הם אלו שנמצאים במצב רגיש יותר. במובן מסוים, זה מציב את הגברים כ"מין החלש", נכון? ובכל זאת, בכל מקום נשים צורחות על כך שזה "עולם של גברים". איך זה קורה?
המאבק המתמשך בין גברים לנשים נראה שאין לו סוף. נשים מתעקשות להוכיח לעולם שהן חזקות לא פחות מגברים, אם לא יותר. אני מסכים לחלוטין! מניסיוני, אכן גברים נחשבים למין החלש ונשים באמת מנהלות את העולם, ולא רק בשירה של ביונסה.
מי חלש יותר, גברים או נשים?
כפמיניסט, זה לא נכון מצידי להחשיב את אחד מהמינים כחולש, מאחר ופמיניזם עוסק בהבנה ששני המינים נמצאים באותו מצב. לכל מי שחושב שפמיניזם הוא רק קריאת עזרה של נשים או שמדובר בכוח של גברים – תזכרו שפמיניזם נוגע לכולם.
עכשיו, אני רוצה לסטות באופן קליל מהמחשבות שלי ולשתף אתכם בתובנות שלי אודות האמירה של נשים כמין החלש. נשים לא זקוקות לעזרתנו, שכן רבות מהדברים מסתדרים עבורן. נראה מסובך? הרשו לי להסביר דרך כמה מניסיוני האישיים מבחינה של מערכות יחסים עם ה"מין החלש".
1. נטשה סינגh, 31
לאחר ששהיתי חודשיים עם קפה יקר ומים חסרי טעם וצפיתי כמעט בכל סרט אפשרי יחד, עברנו לשיחות לילה על כוסות אלכוהול. ביום ראשון אחד, הפתעתי את נטשה כשאני נכנס לביתה עם זר ורדים מרהיב ותה שהכנתי בעצמי, שבא לקדם את הבוקר שלנו.
היא הודתה שזה היה החוויה הכי טובה שלה עד כה. גם אני רציתי confess שאני כמעט ולא זיהיתי אותה שלא עם איפור, אך בחרתי בשכל לשמור את המידע לעצמי. עד שעות אחר הצהריים, הפכנו לאוהבים אינטימיים והיינו מאושרים.
התקוטטות הראשונה שלנו, או בעצם אי-הסכמה, התעוררה סביב מושב האסלה. היא יצאה מהשירותים והא accusation שאני לא רגיש כי לא הרמתי את מושב האסלה. שחררתי את זה. מאוחר יותר באותו ערב, היא הצביעה על כך שוב, והפעם החלטתי להחזיר לה את הכדור, והציעתי אם מושב האסלה חשוב לה כל כך, למה היא לא מרימה אותו אחרי שהיא משתמשת בו? למה צריך שזה יהיה פריבילגיה של גברים בחברה שבה שני המינים שווים?
פתאום, היופי עם העיניים התמימות הפך לפמיניסטית אגרסיבית והאשימה אותי בכל הסבל של נשים, וכל זה בגלל מושב אסלה אחד. חזרתי הביתה והרגשתי חמיצות הרבה יותר גדולה ממה שציפיתי. ואנשים שואלים איך גברים נחשבים לחלשים?
2. פראגya רג'פוט, 27
פראגya הייתה גילוי אמיתי; שילוב מושלם של יופי ושכל, ומזלי, היא הייתה על אחרי פרידה. נוסף לכך, היא הרגישה שהפמיניזם איבד את הדרך שלו כקונספט והפך לאמצעי לסוף; ולא, סוף בפני עצמו. היא הייתה אחת מאותן נשים שהרגישו נינוחות באותה מידה בבתי קפה לצד הדרך כמו במסעדות, כדמות מרגיעה.
עד שהתחלתי לגלות את הטלפון שלי דולק כשחזרתי מהשירותים. בכל פעם שהיא ראתה נשים בסביבה, היא הייתה מתגברת על הווליום שלה ופתאום הופכת להיות מחבקת ובעלת אופי תובעני. לקח לי זמן להבין שהיא באמת מאוד קנאית ומסויגת. אני אפילו לא מבין למה!
אני מודה, כ"מין החלש", במובן מסוים הקנאה הזו חיזקה את אגואי הגברי והרגשתי רצוי, אבל זה היה מוקדם מדי בשבילנו ואני לא רואה איך זה מתפקד אם חברתי מתנהגת כמו אישה נשואה.
כשהעליתי את הנושא, הבנתי שפתחתי תיבת פנדורה. ההאשמה שלה הייתה לי סימן ברור שאני בוגד, ולכן אני בעיה עם זה שהיא בודקת את הטלפון שלי ומסבכת את הקשר שלנו!
הטון שלה היה נחרץ והייתי בטוח שבשניות הקרובות ציפורניה המגוננות יהפכו לחדות. חזרתי הביתה כמו מהירונת. הביתה מתוק הביתה. תודה לאל על נטפליקס ויסקי, למה לסבך את החיים יותר?
3. נאינה שאה, 34
בחורה מאוניברסיטת סאות' בומביי, חצי גוג'ראטי-חצי פונג'אבי, המועמדת המושלמת לחתונה הודית מפוארת, אך זה היה המקום שבו בעיה נוצרה. היא יצאה עם כמה רגישים ונשקה למספר טיפשים וגם קיבלה נשיקות מאודפות בינתיים, אך עדיין לא ראתה טבעת נישואין לצד השעון הביולוגי שלה. נכנסתי לתמונה, והחיבור שלנו היה כמו אדם וחווה.
התנהגנו כמו מתבגרים. אם לא היינו בטלפון, היינו יושבים יחד, בעיקר בסאות' בומביי, שם היא שימשה כמדריכת טיולים והראתה לי את הסביבה.
עם הזמן, הכל התחיל להיראות דרך הפריזמה של "אנחנו", "שלנו", ומדאיג שאפילו הכל נראה עם "עתיד". זה הזמן שבו העכשיו שלי הפך למתוח. באחת מהשיחות שלה על הצדדים היותר חיוביים בחיים, היא ציינה שהיא שמחה שאני גר בבומביי ואינה צריכה להיפרד מהעיר.
עדיין לא דמיינתי שהרגע ה"שיהיה" יקרה, אבל גם אם הייתי עושה זאת, נאינה כבר התקדמה יותר ממה שאני יכול לרדוף אחריה. בסופו של דבר, כאשר הרמזים הפכו לשאלות ישירות – שיחקתי טיפש והיא שיחקה אותי. שיחקה אותי על מה הערבים הרומנטיים הללו הצביעו, שיחקה אותי לגבי מה המשמעות של שיחות הטלפון הארוכות או מיליון הודעות הווטסאפ ששלחנו.
באופן כנה, בהתחשב בתנועה המעצבנת בבומביי ובכרטיס הסים החינמי שלה, שיחות הטלפון היו הדברים הכי טובים אחרי לילה רומנטי. אך לא יכולתי לומר לנאינה את זה. הייתי חצי מאוים עם איום בתלונה אם אין מהלך של חתונה, אבל אני מכיר את נאינה שלי; היא הייתה desperate אבל לא טיפשה, פצועה אבל לא ממני, והיא ידעה את זה.
האם נשים חלשות יותר מגברים?
ברור שלא! העולם הזה הוא מופע של נשים, ואני מרוצה להיות חלק ממנו וגם להוריד את הווילונות בשבילהן, אך אני רק לא רוצה להיות מובנה לא נכון, דחוק ולצעד עלי. ככל שרגשותיי נשמעים, מאושרים ומגוללים, אני בסדר גמור עם להיות המין החלש.
כדי לסכם
באמת, ושבירת בדיחות בצד, אני אוהב נשים ואת כל מה שהן מציעות לעולם. כגבר, אני גאה להכיר בברק ובלב הזהב שלהן, שמחזיקים את העולם בשיווי משקל. אך נטשה, פראגya ונאינה העניקו לי תובנה מאוד מעניינת. איך יכולות להיות אלה המין החלש? הן לימדו אותי, בהחלט לא, הן אף פעם לא יכולות להיות.
למרות הבעיות שלי איתן, אין לי רגשות או שיפוט כלפי אף אחת מהן. הייתי ועודני מצטער שלא ביליתי יותר זמן עם אף אחת מהן. אולי הדברים היו מתקדמים אחרת אז, אך במבט לאחור, יש לי ספקות רציניים אם אכן זהו עולמו של גברים!