על רדה וקרישנה ניתן לומר רבות, אך כנראה שיש הנחות רבות ממה שנאמר בעבר. נכתבו לא מעט ספרים בשבחם. במהלך מאות שנים ובשפות שונות, משוררים כמו ג'אידב, וידיאפאטי, צ'ייטן, סורדס ואקנאת זימרו על הקשר המופלא הזה. אך הבעיות שמסביב למיסטיקה אלוהית לרוב נשארות בלתי מפוענחות. תעלומת האהבה הזו, שהיא גם אנושית וגם לא, ממשיכה לשבות את לבבותינו. האגדה הזו כה מעוגנת בתודעה הקולקטיבית שלנו, עד שאנו מקבלים ברוח טובה רמיזות על רדה וקרישנה גם בשירים בוליוודיים (רדה על רחבת הריקודים?), גם בעידן של נטפליקס והרפיה. אבל לא משנה איך אנו תופסים את הקשר ביניהם, סיפור האהבה של רדה וקרישנה הצליח לרתק אנשים במשך הדורות.
סיפור האהבה של רדה וקרישנה
הדבר המעניין הוא שרדה, שאת קיומה אנו לוקחים כמובנה מאליו, לא תמיד הייתה קיימת. דמותה היא מאוחר יותר בהיסטוריה המיתולוגית ההודית לעומת אהובה הנצחי. לא רבים יודעים שרדה אינה מופיעה בספרים שבהם אנו פוגשים את קרישנה בהרחבה. גם בבהאגאוותא פורנה, שנכתב מספר מאות שנים לאחר האפוס, אנו מוצאים אך ורק אזכור של 'גופי מיוחדת'.
שמה של רדה לא מוזכר בטקסט זה, שהוא אחד מהשבחים המקיפים ביותר לקרישנה. חוץ מכמה אזכורים מזדמנים, רדה אינה מתפתחת בדמיוננו לגמרי עד שיצירת המופת של ג'אידב מהמאה ה-12 לספירה, 'גיטה גובינד'. טקסט הקוויה בשנסקריט הזה שינה לחלוטין את מקומה של רדה בתרבות הפופולרית ולא הייתה עוד פנייה לאחור. מאז, רומנטיקת האהבה של רדה וקרישנה הפכה לחלק בלתי נפרד מהתודעה שלנו.
אהבה שמעבירה גבולות של זמן, מקום ותקנים חברתיים. ככל שספרות הוישנואיזם סביב המיתוסים של רדה גדלה, נודע לנו שהיא הייתה הגופי היפה ביותר בברינדאבאן. נולדה בבורסנה להורים ורישבנו וקירטידה, רדה קסמה את דרכה לחייו של קרישנה והפכה לדמות משמעותית בנarrative (עלילה) של ילדותו ונעוריו של קרישנה. בלוויית שתי חברתה הקרובות, לאליטה ו Vishakha, רדה הייתה עWitness (עדה) וחלק מהרבה הרפתקאותיו של קרישנה בברינדאבאן. היא הפכה לסמל של שְׁרִינְגָּארָה בַּכְּשָּׁה (בערך, מסירות רומנטית) עד שנראה שאיננו יכולים לדמיין את קרישנה בלי רדה כיום. אך מה עושה את סיפור האהבה של רדה וקרישנה לגדול מכולם?
לקחי אהבה שזוגות מודרניים יכולים ללמוד מרדה וקרישנה
מה שמבדיל את רומנטיקת רדה וקרישנה כרגע את רומנטיקות השונות הוא העובדה שהיא כוללת את כל ה- DO NOTs. שני הקווים הפופולריים ביותר לגבי רדה שהופכים את הסיפור הזה למעניין הם:
– רדה הייתה אישה מבוגרת
– רדה הייתה אישה נשואה
אך בזכות אלוהותו של קרישנה, המפרשת את כל העברות כניסיון, כל פרט בקשר הזה נראה בעייתי… לפחות בשורה התחתונה. חברה פטריארכלית, מונוגמית (ולעיתים כפולה) השתרשה לנו בראש שזו אינה הדרך הנכונה עבור גבר לקיים מערכות יחסים רומנטיות עם נשים מבוגרות ואסור לו לעשות זאת אם היא נשואה לאחר.
אך הסופרים הוישנואיסטיים מהמאה שעברה לא טשטשו את ה'אי-לגיטימיות' של החיבור האלוהי הזה. הקשר הנועז הזה נועד לאתגר כל נורמה חברתית ובכל זאת, קרישנה צץ בצד השני כ'הפורנאבאטאר' – אל שהיו בו כל תכונות הגבר המושלם. ומה לגבי רדה? היא הייתה צריכה לשאת את העול של הרבה תוויות – קלנקיני היא אחת מהן. אך זו הייתה עלות קטנה לשלם עבור מקום לצידו של קרישנה לעד.
מעשיהם בהשראת אהבה טהורה ומדויקת שגרמה להקשרים חברתיים וחוקים להתמקד בפרטים שוליים. רדה וקרישנה היו מושלמים במסירות ובמשיכה זה לזה, והאחד השלים את השני. הכימיה הסנסואלית, הרגשית ואינטלקטואלית הזו מתגלה בסיפור אחרי סיפור, וזה בדיוק מה שהופך את אהבתם לחריגה. עם זאת, זה המממד האלוהי בסוף שמעניק לסיפור את הפרדיגמה.
שני גופים, רוח אחת
מתוך הנושאים והסיפורים הרבים על רדה וקרישנה, אחד מהם בולט במיוחד בעיני הכותב הזה. כאן, הזוגונה מתלבש בשמלות חילופין – רדה כקרישנה וקרישנה כרדה – כדי לרצות זה את זה. המשוואה המוזרה הזו משתקפת בצורה מעורפלת בטקסטים ישנים כמו וישנו ופדמה פורנה, וברור יותר בקומפוזיציה מודרנית בשם 'טום רדה בנו שאם'. "להתלבש כמו גופי היא עיסוקו של האדון האפל הנקרא דן לילא או מאטוקי לילא," מסביר סרילה רופה גוסוואמי בעבודתו המפורסמת 'נֶקְטָר של מסירות'.
עדיין קיים פולח קטן במזרח הודו – הסאכי בקי – שמעודד התנהגויות כמו לבישת בגדים חוצניים למטרת מסירות. כאן, הבכת קרישנה מתלבשים כמו נשים כדי לחוות באופן מלא את 'ברדה בהווא' של המסירות – בדומה לאדון צ'ייטן מהמאה ה-16 לספירה בנגלה.
מהו הקשר בין רדה וקרישנה? זו סוג האהבה שמעבירה כל עכבה וכל בושה. זהו חיבוק של האהוב בכל מובן המילה – מיניות, זהות, נשמה. אין מחסומים, שום דבר לא מוחזק לאחור. כשמתבוננים בקשר של מסירות אוהבת, פעולה זו של לבישת בגדים חיצוניים אינה נראית עוד מוזרה. נשים במאה ה-21 גם לוקחות את מכנסי הג'ינס של החבר שלהם ומתהדרות בהם בגאווה, לא כן?