המאה ה-21 הביאה עמה שינוי מהותי ומקבל יותר לגבי מיניות וכל מה שסביבה. כמעט מדי כמה חודשים מתגלה משהו חדש שאפשר ללמוד עליו. אף על פי שהעולם היום פתוח יותר ומקבל את הדינמיקות המשתנות של מיניות, המצב היה שונה לחלוטין לפני זמן לא רב.
נחזיר את המחשבה לשנות ה-90, כאשר הסדרה "סיינפלד" הייתה האהובה ביותר, ויציאתה של אלן דג'נרס מהארון ב-1997 הייתה חדשות חמות. הטאבו סביב מיניות הפך את השיחות על כך לקשות, ובכל שיעורי החינוך המיני הוצגה בננה עם קונדום.
בכתבה זו, מסביר סקסולוג, דוקטור, פרופסור מכובד וראש מחלקת רפואה מינית בבית חולים ק.א.מ ומכללת ג.ס, על השינויים שהוא witnessing במהלך 36 שנות ניסיון מקצועי.
השינוי במציאות המינית
ב-36 השנים שאני עוסק בזה, המציאות השתנתה באופן בולט. כאשר התחלתי, אנשים לא היו מתקרבים לרופא עם בעיות מיניות. רובם אפילו לא ידעו שיש התמחות כמו סקסולוגיה.
כמפיץ חינוך מיני, ניסיתי לפנות לכמה בתי ספר בנוגע לקיום שיעורים בחינוך מיני. כמו באותם ימים, קיבלתי מבטים מוזרים, הערות פוגעות ודחייה מהניסיון שלי.
גם התייחסות המדיה לנושא המיניות הייתה שלילית מאוד. כשהתנסתי בהגשת מאמר לעיתונים עם הכותרת "הצורך בחינוך מיני", נתקלתי בביקורת וה humiliation. עורכים בכירים בארגונים מכובדים לא רצו להתעסק עם זה. אם הנושא היה מיניות, התקשורת ראתה בו "נושא מלוכלך". עורכים לקחו את המאמרים שהגשתי וזרקו אותם בהפגנתיות, בטענה שכזה יפגע במוניטין המותג.
אותו עיתון, שנים לאחר מכן, הזמין אותי לכתוב אחת מעמודי הטקסט הארוכים ביותר על נושאים מיניים אי פעם. בשורה התחתונה, הפער בהבנה של מיניות עולה ממה שעברתי עם המדיה. קודם לכן, פגעו בי בגלל שהצעתי מאמר על חינוך מיני, ועכשיו אני כותב טור פופולרי בשם "שאל את הסקספרט" עבור המומבי מירור.
שינויים במעמד האישה והמיניות
לא היה עיתונאית אחת שהרגישה בנוח לשאול שאלות על מיניות או לכתוב על כך. אני זוכר מקרה מהזמן בו השקנו שירותי ייעוץ טרום נישואין, ועיתונאית ניסתה לראיין אותנו בנוגע לכל הפרויקט.
במהלך הראיון, כשהתחלנו לדבר על המידע שזוגות צריכים, העיתונאית התעצבנה ואמרה, "אני לא כאן כדי לדבר על מיניות, מדובר בייעוץ טרום נישואין."
אין ספק ששינוי מסוג זה כיום הוא בלתי נתפס. בזמנים עברו, נשים פשוט לא פנו לסקסולוגים עם בעיות אישיות. בתחילת הקריירה שלי, נשים היו מגיעות אליי רק כי בעליהן גררו אותן.
בעלים דיברו בשמן, הן לא היו יוצרות קשר עין, ולא היו פותחות על בעיותיהן. למרבה המזל, זה בהחלט לא המצב כיום. מטופלות אינן מהססות לדבר על חייהן המיניים ועל בעיותיהן.
חוסר בפלטפורמות והזדמנויות לשיחה
הנושא הטאבואי של מיניות הקשה לעיתים על השיחות, גם במצבים בטוחים ומדויקים. במהלך שהותי בנגפורה, גיליתי שפלטפורמה לשיחה הייתה כל מה שנשים הצטרכו כדי לדבר על מיניות.
הוזמנתי לניפגש עם העיתון המרתי הפופולרי ביותר בנוגע לנשים. בתחילה, חששנו שנשים לא יגיעו. כדי להימנע מהמאבק, החלטנו שהכותרת של הסמינר לא תהיה בולטת. בחרנו בכותרת "סיפורים בין ארבעה קירות" כדי לא לדחות את המבקרים המתעניינים מההתחלה.
ללהפתעתנו, האודיטוריום היה מלא לחלוטין. הייתי אמור לנהל שיחה למשך שעה. עם קהל גדול שלושה מטר ממני מכל כיוון, ישבנו שם כשלוש עד ארבע שעות.
חשבנו שיכול להיות שהמשתתפות יהיו מהססות לשאול שאלות בפומבי, אז הכנו פיסות נייר אנונימיות. הניירות לא השומשו, והנשים לא היססו לעמוד ולשאול את שאלותיהן בגאווה.
מקרה זה קרה לפני כ-20 שנה והדגיש את הצורך האדיר שהיה לנשים במידע מהימן. כמובן, עם כניסת האינטרנט, המידע זמין עכשיו. בשנים מאז אותו אירוע בנגפורה, אותה ארגון הזמין אותי להרצאות דומות בחלקים שונים במדינה, וכל מקום היה מלא בנשים.
השתנות התפיסה לגבי גברים
<pבעבר, גברים לא היו פונים לסקסולוגים אלא רק בנוגע לבעיותיהם האישיות. הנשים וניהול העניינים שלהם לא היו נושא שידור.
בעקבות גידול respect שניתן לנשים, דבר זה השתנה. כיום, גברים יותר מודעים לצרכים המיניים של הנשים ומבינים שזהו שיח משותף. הם קוראים על האורגזמה הנשית וחשיבות הסיפוק של שני הצדדים.
כיום, גברים מבינים את המורכבות של סקס. ובמקרים רבים הם פונים אליי עם דאגות בנוגע לסיפוק הנשי.
מ"אני" ל"אנחנו": איך גברים השתנו במיטה
לא יהיה מוגזם לקבוע שגברים כיום מודאגים הרבה יותר מביצועים מבעבר. הם מודעים לצרכים, הציפיות והמענים של הנשים.
שינוי הדינמיקה הביתית שיחק תפקיד גם הוא. כעת, כשנשים משתתפות באופן שווה בהכנסות, השוויון בבית משפיע על הדינמיקה. בעקבות זאת, גברים נהיו רגישים יותר לצרכים המיניים של נשים.
גם הדינמיקה סביב הסכמה השתנתה לטובה. כיום ברור שאם הוא מבקש יחסי מין והיא משיבה ב"לא", עליו להבין ולהתחשב. כל זה נובע מכוחן המועצם של נשים סוף סוף מדגיש את השוויון בחברה.
בשנים הראשונות למהלך שלי, נתקלתי ברבים שמטרידים נשים לגבי יחסי מין. אם כי הדבר קיים, האחוזים ירדו בצורה משמעותית. המקרים שבהם גברים לחצו על נשים, ריחמו את עצמם, והמשיכו לבקש גם הם הולכים ופוחתים.
המיתוסים שגברים חיו איתם
שאלות כמו "אם שותפתי לא מדממת במהלך יחסי המין הראשוניים שלנו, זה אומר שהיא לא בתולה?" או "אם היא רוצה לנסות את המיטה בשיטה של האישה למעלה, זה אומר שהיא מנוסה?" היו נפוצות בעשור הראשון שלי.
מיתוסים אלו גרמו לגברים לפנות לסקסולוגים לא מפני בעיות אלא בגלל חששותיהם. לא רק שהדעות המפוקפקות השפיעו על יחסים אלא גם על התייחסותם לנשים.
ברור שהמצב כיום שונה. אנשים כיום יודעים שכאשר "האישה למעלה" היא עמדה רגילה, והדרישה לאשה "בתולה" ירדה. ישנה גישה הרבה יותר ליברלית ומקבלת, למרות שיש עדיין מקום לשיפור.
מידע כוזב, מונחים ושינויים בתקשורת
בהתחלה, רוב המטופלים באו עם בעיות פוריות. בחלק מהמקרים שבהם עמדו בפני קשיים בביצועים מיניים או בעיות בזיקפה, הם היו מהססים לדבר על כך בגלוי. "משהו לא בסדר," הם היו אומרים, בתקווה שאני אבין לבד על מה מדובר.
היום, אנשים לרוב מגיעים מוכנים עם מידע שהושג באינטרנט ומבינים את המונחים הרלוונטיים. הם מודעים לבעיות ומחפשים פתרונות. חוסר החינוך המיני והעובדה שאין אינטרנט היוו מגבלות משמעותיות בשנות ה-90.
עם זאת, מיסטיפיקציות לא מוגבלות רק לזמן והן עדיין קיימות במאה ה-21. מאחר וחינוך מיני אינו נגיש, אנשים נשמעים הרבה למידע באינטרנט. האינטרנט הוא מקור מעולה למידע טוב, אך גם לצורות מידע שקריות.
בעוד שישנה הרבה מידע המוביל לאמונות שקריות, אלו גם שינויים מרכזיים שחוויתי במהלך עשור העבודה שלי. אנשים רבים מאמינים שכּוּנדוּם יכול לחסוך מהם הידבקות ב-HIV, שזה לא מדויק. מיתוס זה התפשט במהירות ברשת ובאמצעי התקשורת החדשים.
משום שקל כל כך להציג מידע כוזב, אנשים נתפסים בידי אינטלקטואלים עצמאים ומאמינים שפתיחה היא הרעה הגדולה. הם עשויים להאמין ש"הפסד" זרע פוגע בגוף, מה שממש לא נכון.
אמת היא שישנם מחקרים המצביעים על כך שאין בעיה עם אוננות תכופה ועוברים על כך כי עדיין זה דבר מומלץ.
קשת ההומוסקסואליות: מפחד מהנורמליות לקבלה
שיחה על השינויים בדינמיקות מיניות ללא הזכרת ההומוסקסואליות תהא עוול. אם כי כיום אנשים עדיין לא מדברים על כך "" באופן חופשי, ישנה בהחלט שיפור חיובי בתחום.
בגנרציות קודמות, הומוסקסואלים חיים את כל חייהם מבלי לצאת מהארון. הם נשארו רווקים, לעיתים התחתנו, אך לא יכלו לממש את נישואיהם.
כיום, תודה לאל, אנשים יכולים לצאת אל העולם בהגינות. כאשר הומוסקסואלים מגיעים אליי, הם לא שואלים "האם אני נורמלי?" הם מודעים לכך שהיותם הומוסקסואלים אינם אומר שהם לא נורמליים, כפי שנאמר להם בעבר.
התפיסה המודרנית של מיניות
בשנות ה-90, המיניות הייתה מקושרת ברובה עם האהבה, כמשהו مقدס שיש לכבד רק בסגירות. אמנם ישנם אנשים החושבים כך, אחוז האנשים המאמינים שמיניות רלוונטית רק לידועים נשואים ירד.
כשהעניין במיניות עולה. לאנשים כבר לא קשה לשוחח על כך, והשיחות הרבות בנושא כיום נראות הרבה יותר רגועות. אנשים פתוחים יותר לשוחח על כך, הודות למידע וכמובן לפורומים לתקשורת.
אין ספק שהתפיסה לגבי מיניות השתנתה בכל רחבי העולם, ולא נראה שזה הולך להאט בקרוב. אמנם כיום אנשים מודעים יותר למונחים ולידע שהם צריכים, אך תמיד כדאי להיות ערניים למקורות המידע שאליהם פונים.