בחייה של אישה בהודו, הלחץ החברתי להתחתן ולהיות "מסודרת" עד גיל 30 יכול להיות כבד במיוחד. לחץ זה מוביל פעמים רבות להחלטות פזיזות ולנישואים לא בריאים. כאשר נישואים מוקדמים משנים את הדינמיקה הביתה לטוקסית, נשים הודיות מצופות לסבול זאת, שכן חיי אישה גרושה בהודו נתפסים לרוב כהשמצה קשה יותר מהתמודדות עם התעללות מזדמנות בבית.
כאשר מגיעים לגירושים, גם אנשים שנראים מתקדמים פתאום מהססים, ומתחננים בפני האישה לשקול כל אפשרות אפשרית חוץ מגירושין. אכן, החיים לאחר גירושין אינם קלים, אך הסטיגמה סביבם מקשה עליהם עוד יותר.
בואו נביט מהן האתגרים שעומדות בפניהם הנשים הגרושות בהודו, ואיך הן מתמודדות עם המושגים המזיקים הקשורים למעמד של גרושה, שצריך לשנות אותם כחברה.
חיים לאחר גירושין עבור נשים
מונח שאמור היה לשמש כנקודת התחלה חדשה, לעיתים נתפס כהגדרה המנוגדת לחיים כפי שהן מכירות, לפחות בחברה ההודית. נשים גרושות מקוות לחופש ולשחרור אחרי הגירושין, רק כדי להתקל במבטים מזלזלים ובאיומים פוגעניים. עבורנו, גירושין הם עדיין "לא מתאפשרים"; סוף הדרך עבור נשים. גרושה מקבלת תמיד ברכה של חצי עיקול ראש, גבות מורמות בעדינות ובוודאי, שיפוט מידי.
יש לי קבוצת חברות — נשים שהופרדו וגרושות, ואני נפגשת עימן בנפרד פעמיים בחודש. אני מחכה לפגישות הללו. אולם כשאני פוגשת אותן, אני מגלה כי החיים כגרושה קשים יותר מהחיים כגרוש. עבור גברים, זה פשוט מפגש נוסף. לילה של פוקר או טורניר גולף; אוכל, שתייה וכיף. אולם הנשים הגרושות מדברות על המציאות של עמידה לבד, המאבק מול הורים כועסים, ואפילו החברות שלא מצליחות להבין אותן. למרות שהכאב עשוי להיות רב, החברה מרגישה שלפעמים הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיות בנישואין היא פשוט "לסבול".
הבעיות שבהן נתקלות נשים גרושות לפני ואחרי הגירושין בהודו רבות מכדי לכתוב על כולן. ברגע שאישה חושבת על גירושין ומשתפת בכך את הוריה או חברותיה, העצה שהיא מקבלת היא בדרך כלל דומה — "אל תחשבי בכלל על צעד כזה. זה ממש לא שווה את זה ויראה כאילו שום דבר בהשוואה למה שתצטרכי להתמודד עם התווית של גרושה."
האם נשים גרושות נחשבות לקללה?
הסיבה שש רבים מתנגדו כל כך לשיח על גירושין, אפילו כשאישה מצויה בבית מרשה, היא כי נשים גרושות בהודו לרוב נחשבות למי שלא הצליחה להיות עקרת בית טובה. משפטים כמו "היא לא אכפת לה מהמשפחה שלה" או "היא לעולם לא הייתה אמא טובה", נשמעים בקלות יתרה, בזמן שהגבר אינו נתקל באותן בעיות.
כששאלתי מספר הודיים סביבי, שהיו עדים או התמודדו עם הבעיות של החיים לאחר גירושין, נתקמתי בסדרת שאלות ולא בתשובות. ניטי סינג שואלת, "למה כל כך קשה לחברה לראות גרושה (בעיקר אישה) בכבוד? למה היא נחשבת לקללה?"
המצב באמת קשה לדייטות בהודו בשל התפיסות שהאחרים מחזיקים בהן. "אולי היא הייתה צריכה להילחם יותר! אולי היא הייתה צריכה לתת לבן הזוג ולקשר בנישואין עדיפות על פני הכבוד העצמי שלה! אולי היא הייתה צריכה פשוט להסתגל ולסבול."
"כל העולם נשוי ומסתגל, מה הבעיה אם בעלה מכה אותה לפעמים או בוגד בה? היא הייתה צריכה להישאר בנישואין, זו הטעות שלה שלא הצליח!" — אלה רק חלק מהמחשבות שהוטחו באישה הודית גרושה," אומרת ק.
הגירושין עצמם הם טראומטיים, אך ההשפעה החברתית וההטיות הללו מקשות על נשים הודיות במידה רבה. "אבל יש תקווה ורבים התחילו להבין שמדובר באירוע מצער פשוט, תוך כדי מתן כבוד לנשים מבלי לשפוט את מצבם הנישואי," מרגישה ק.
למה נשים גרושות בהודו נתפסות כל כך בעין רעה?
חייה של אישה גרושה בהודו, כפי שהבנתם עד כה, לא הרבה יותר משחררים מאשר הנישואין שהיא אולי הייתה בהם. הכבלים החברתיים ממשיכים להגביל את חירותה, והסיבה לסטיגמה נובעת מדורות של חינוך פטריארכלי.
אמיט שנקר סאהה מרגיש ש"החברה בעצם רוצה להיות מרוצה מהמצב הקיים ולשאת את הגישה המפלטית של לחשוב שהכל בסדר". זה גם נותן לאחרים, שזכו לנישואין מאושרים, או שהסכימו בנישואיהם, הזדמנות להתגאות בהישגים המדומיינים שלהם על ידי התייחסות מזלזלת לאלה שלא מצליחות לשמור על נישואין.
"אותם אנשים שחושבים שגרושה היא קללה הם נפשית חולים," אומר אשוק צ'יבר. "היום, אישה היא לא פחות מעורכת חינוך, מרוויחה שכר טוב או מנהלת עסק בהצלחה. הסטטוס הנישואי או חוסר נישואין אינו משפיע על כך. כל אדם, אם נשוי, גרוש או אלמן, זכאי לכבוד עצמי," מוסיף צ'יבר.
"נשים בהודו תמיד נתפסות כאנשים חסרי ישע, התלויות בגברים למחייתן, כמו גם לצרכיהן הרגשיים, הפיננסיים, הפיזיים וכל יתר צרכיהם של החופש," אומרת אנטארה רקש. גרושה נתפסת כבר rebel. מישהי שהעמידה את עצמה, לא נכנעה, לא הסתדרה, ולא ויתרה. אך הסטיגמות המגדריות בהודו פוגעות בביטחון העצמי של נשים.
האם החיים אחרי גירושין יכולים להשתנות עבור נשים?
"לכן, במקום להכיר בכאב שהיא חוותה, ולאלץ אותה לנקוט בצעד כה חזק, היא מתויגת כ"גרושה", תווית שנראית כאילו מתארת את מהות האופי שלה," נאנחת אנטארה. מ. מוהנטי מביט בצד היפה של הגדר ואומר: "אני יכולה להעיד שיש גם חלקים טובים יותר בחברה שלנו."
חיים לאחר גירושין עבור נשים בהודו לא חייבים להיות כל כך רעים. אין דבר שזמן לא יכול לרפא. כשאת מתאימה את עצמך להיות את החדשה, את מתחילה ליהנות מארוחות לבד במסעדות, לשתות כוס וודקה תוך כדי הימנעות ממגע עין עם אותם גברים ששותים בירה בבר, אך נשארת fearless לסקרנות שלהם.
את מתעלמת מצחוק הנעורים חסר המובן. בקיצור, את מתחילה ליהנות מהחיים שוב ולצאת חזקה יותר, עם ביטחון גבוהה, וכמובן אני לא מפחדת ונהנית מעושר של חוויות. אם את מרגישה שצריך להיות שינוי, לכו על זה. את לא רק תשרידי – תצליחי!