לאחר שהתחתנתי, נכנסתי לבית שלי (אז החדש) ככלה לאחר טיסה מאוחרת ומעוכבת באפריל 2007. אף אחד לא מתחתן עם מחשבה על תאריך תפוגה, וכמו כל הכלות, האמנתי באמרה הישנה "כאן הגיעה דולתי, ומהבית הזה רק תצא ארתי". חייתי בבית הזה במשך 10 שנים – קישטתי אותו, תחזקתי אותו, אירחתי בו משפחה וחברים, את החינה של גיסתי ואת השבעה של סבי, בישלתי אינספור סעודות במטבח זה ואכלתי בשולחן האוכל הזה, השמעתי מוזיקה וחגגתי מסיבות. לא ידעתי שאצטרך לבנות בית חדש לאחר הפרידה שלי.
עם זאת, עם הזמן הבית הפך להיות מלא במתח ושקט. התחלנו להתרחק בהדרגה, כשאנחנו רוצים דברים שונים בחיים. ניסינו להתפשר על החלומות שלנו זה עבור זה, אך זה רק גרם לנו להיות מרירים, כועסים ומfrustrated יותר זה על זה. בעיות קטנות הפכו לריבים גדולים, כשהשקט המלך בבית לאחר מכן במשך ימים. לאחר שהחלטנו סופית להיפרד, אני החלטתי להיות זאת שעוזבת, אך לקח לי מספר חודשים למצוא מקום שיתאים לתקציב שלי ולדרישותיי.
המסע הרגשי ובניית הבית מחדש
כשהאבק שוקע, זו גם הזדמנות לצמיחה משמעותית ולטרנספורמציה. תהליך הבניה מחדש הוא עדות ליכולת של הרוח האנושית להחלים, להסתגל ולמצוא יופי גם במצבים המאתגרים ביותר. זהו מסע של גילוי מחדש מי אתה ומה באמת חשוב, שמוביל בסופו של דבר לתחושה חזקה ומועצמת יותר של עצמי ולבית שמייצג באמת את הלב שלך.
השקט הפך את המרחק לגדול יותר
אותם חודשים בילו נראו בלתי נגמרים ובוודאות שחוקו את העצבים שלי. הכניסה הביתה בסוף יום ממושך ומעייף הייתה בלתי נסבלת. הייתי ממציאה תירוצים כדי לא לחזור הביתה, להתרחק όσο שניתן. העוזרות היו מגיעות, עושות את עבודתן בשקט ועוזבות. כבר לא הוצאתי להם הוראות לנקות את הפינה ההיא או לשטוף את העכבישים או לבשל משהו טעים. אנחנו לא באמת דיברנו, אלא אולי חילפנו "בוקר טוב" או "לילה טוב" אקראיים. הוא גם לא ידע מתי סבתי נפטרה עד שחבר משותף אמר לו. הוא היה כל כך רגיל לשמוע אותי בוכה עד השינה, שהוא לא היה מודע לכך שהיא הייתה בבית חולים במשך מספר שבועות או שהיא מתה בסופו של דבר.
בית צריך להיות מקום שמח. זהו מחסה שלנו, זהו הת oasis שלנו בתוך עולם משוגע זה.
לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה למצוא דירה בג'ונגל העירוני שבו אני גרה, אבל טעותי הייתה חמורה. ברגע שסיפרתי לסוכנים שאני מנודה, כמה מהם סירבו להראות לי דירות. הם אמרו לי בפירוש שהחברות הקואופרטיביות לא יקבלו אישה יחידה, כך שהייתי יכולה או לשלם שכר דירה הרבה מעל התקציב שלי ולחיות בדירה, או לשכור קומה בדירה עצמאית באי-שם שהיה בו לא ביטחון. היו לי שלוש בעיות – אישה יחידה, עורכת דין ובנגלית.
קריאה נוספת:
אף אחד לא רצה להשכיר לי דירה
ראיתי מספר דירות, אפילו שילמתי פעמיים סכום של ערבות רק כדי שיחזירו לי כי השכנים לא רצו שאני אגיה שם. הם ככל הנראה חשבו שאני אפר את מרכז חיי הרעיות או שאעשה מהלך אצל הבעלים עם הבטן הבולטת שלהם. בשלב מסוים כשניסיתי בתסכול לעבור, האקס שלי אף הציע לחתום על הסכם השכירות יחד איתי אם זו הדרך היחידה שלי להשיג דירה, ולומר לבעל הבית שהוא עובד בעיר שונה. עם זאת, לא רציתי להיות תלויה בו עבור גג מעל לראשי.
לאחר חיפוש ארוך ומביך, סוף סוף מצאתי דירה וחתמתי על הסכם השכירות. ביום שלפני שעברתי, האקס שלי ואני ערמנו את הכול (חוץ מהרהיטים והדברים האישיים שלנו) באמצע הסלון – את כל הספרים שלנו, החפצים, התמונות, מצעי מיטה, בגדי החורף, כלים וכו'. לא נתנו לאף אחד אחר להיכנס לבית באותו יום. עברנו על כל דבר ברוטליות וחילקנו.
כל דבר שקנינו יחד עכשיו מחולק בינינו
הוא השאיר את שני הכורסאות שהוא אהב + את הכורסה המתהפכת, ואני לקחתי את סט הספות של 3+2. האקס שלי שמר את שולחן האוכל ואני לקחתי את הארון לטלוויזיה. הוא השאיר מדף אחד ומיטה אחת, וגם אני. לקחתי 2 מתוך הרדיאזים וחלק ממערכות השינה שאספתי במשך השנים, והוא השאיר חלק מזה. שמרתי את כוסות היין, והוא השאיר את כוסות הברנדי. הקמנו את הבית שלנו עם הרבה עבודה, אהבה וכסף שנצבר קשה. דברים שבעבר נשאו זיכרונות מיוחדים עכשיו חולקו רשמית. לא התווכחנו, לא רבנו, פשוט דיברנו בשקט והחלטנו מי יקח מה. זה היה רטלי, זה היה קר, זה היה חסר אישיות.
עזבתי עם סך הכול מיטת זוגית, מדף מלא בספרים שלי, טלוויזיה, 2 ארונות, סט ספות, מיקרוגל וכמה כלים שונים. קניתי מקרר, קיבלתי חיבור גז חדש, וילונות לבית, כלים, מזגן וכו'. כך רכזתי את כל התסכול שלי, חוסר האושר שלי, הכעס שלי, העצבות שלי בתהליך של האיום להפוך את הבית שלי למקום שמח, מקום שבו אני אוכל להיות בשקט הרחק מכל השאלות הבלתי נגמרות והעצות הבלתי מתבקשות שכולם נתנו.
אבל עכשיו סוף סוף יש לי בית שאני אוהבת
לקח לי זמן לקרוא לכך בית, אך אני שמחה לומר שהאטיות יצרתי סוויטה עבור עצמי. האירחתי יותר משפחה וחברים בשנתיים שחייתי כאן מאשר בעבר בבתים שלי עם האקס שלי. אני מאמינה שיש דרכים לאחזר ולחדש את הבית שלך לאחר גירושין. העובדה שהצלחתי לבנות בית שבו אנשים מרגישים נעים להיכנס, לבקר ולהגדים ללילה או אפילו כמה ימים, משמחת אותי. זה לא חדר מלון יפה וחסר אישיות שבו אני גרה יותר, אלא בית מלא מוזיקה, מואר, קשת ומבולגן עכשיו.
מחשבות סופיות
המסע של יצירת בית מחדש לאחר ההפרדה הוא עדות לעמידות וליכולת הרוח האנושית להחלים ולצמוח. ניקוי ופילוס את מרחבך מאפשר לך לשים בצד את שאריות העבר ולהכניס את האישיות הייחודית שלך לבית שלך. הקמה של שגרות חדשות ויצירת זיכרונות שמחים עוזרת בהשגת תחושת נוחות ושייכות. חשוב מכל, חיזוק של הביטחון העצמי שלך וטיפוח בריאות רגשית שלך הוא הבנייה של חיים מלאים באמת בביתך החדש.
זה לוקח זמן לבנות, לגלות מחדש ולדמיין את הבית שלך ואת חייך. היו סבלניים עם עצמכם, חוגגים את הניצחונות הקטנים, ואל תהססו לבקש תמיכה לאורך הדרך. על ידי כיבוד הצרכים שלכם, אימוץ האינדיבידואליות שלכם, והכנסת אהבה בכוונה לסביבה שלכם, אתם יכולים להפוך את הבית שלכם לנמל, מקום שבו אתם מרגישים בטוחים, ממוזגים ובאמת בבית.
אל תהססו לפנות להכוונה מקצועית מטפלים שמתמחים בשיקום לאחר פרידה וגירושין. הם יכולים לספק כלים ואסטרטגיות לניהול האבל, בניית הביטחון העצמי מחדש ולהנחות את הדרך לעתיד בהיר יותר.