רימה אותי, אבל האם עליי לקבל אותו חזרה? השאלה הזו הייתה מטרידה אותי במשך זמן מה. הוא היה כמו הדגם האידיאלי שכל בחורה הייתה רוצה, אך מהר מאוד הפך לחלום רע. אני אסביר כיצד זה קרה.
הוא היה תמיד בא לה迎ל אותי בשדות תעופה ובתחנות רכבת. לא, מעולם לא רציתי שהוא יישא את המזוודות שלי. למזוודות שלי היו גלגלים, יכולתי לגרור אותן. לא הבנתי שהוא התחיל להרגיש לא נעים עם מישהי כמוני. רק כשנתפסתי בו רומס אותי הבנתי מה הוא היה חסר. הוא העדיף את הנערה היפה עם העיניים המורכבות והשיער הארוך.
עברו שנתיים, ובכל פעם שחזרתי מטיול, דמיינתי כניסה בסגנון הוליוודי, כשהגיבור מחכה לי עם פרח והתנצלות בתחנה. אך זה לא קרה. אני אסביר מה באמת קרה.
(כפי שנאמר לדיוה פריאאג)
החבר לשעבר שלי רוצה אותי חזרה אחרי שרימה אותי
בעצם, מה שקיבלתי היה שיחת טלפון. אמו התקשרה. היא ואני התקרבנו במהלך השיחות בטלפון כשהיינו יחד. היא התקשרה לספר לי כמה הבן שלה מצטער על הטעות שלו, לא רק על זה שרימה אותי אלא גם על כך שהיה בקשר עם הבחורה היפה שלמענה הוא עזב אותי, בזמן שהתחייב להתחתן איתי.
היא סיפרה לי שהבן שלה במצב דיכאון, והוא לא ידע איך לגשת אליי. גם הוא רימה בעבר. קארמה, אני אומרת לכם.
לא הייתה לי אפשרות לקחת את דבריו ואת ההתנצלות שלו כסיבות מספקות לתת לו הזדמנות נוספת.
כשהתפוס אותי לפני שנתיים, ביקשתי ממנו לתת לנו עוד הזדמנות, והוא סירב. שלוש פעמים. הייתי בתסכול במשך שנה. חשבתי שלא אעמוד בזה. לא הייתי מודעת לכוח שיש לנשים כדוגמתי, שנלחמו על זכויותיהן. אנחנו בסופו של דבר מצליחות, ואני גם הצלחתי לשרוד. כעת, לקבל בחזרה מישהו שהרשיע אותי היה מחוץ לשאלה.
נפגשתי עם החבר שלי שוב
סכמתי להיפגש איתו בסוף השבוע לקפה. ראיתי אותו לאחר שנה. האיש היחיד שהייתי איתו אי פעם ואמון עליו יותר מכל אחד אחר, האיש שגרם לי לאובדן בלתי נתפס, השאיר אותי בוכה לבד בחדר המלון ואמר לי שהוא התעייף מיחסינו שהחזיקו שש שנים, ישב מולי עם הראש מוטה מטה.
מאז לא הייתי מאחלת לו שום דבר רע, חוץ מלקוות שהקארמה תכה שוב.
הזכרונות התחילו לזרום. "אפשר להחזיק לך ביד? אני רוצה להתבגר איתך. כשאני אומר שאני אוהב אותך יותר מכל, אני מתכוון שאין אף אחד ברחבי העולם שגורם לי להרגיש כפי שאת עושה, עם מי שאני יכולה לדמיין Spending my life and reading a book and having a family. זו את ורק את," הוא אמר לי.
שנה לאחר שהוא אמר את זה, הוא למעשה החזיק ביד שלה, והוא אמר שהם מחבקים לעיתים קרובות, אך הוא היה מבולבל לגבי רגשותיו. שנה לאחר מכן הוא פנה ואמר שעליי להרשות לו להמשיך לחיות עם החברה החדשה שלו ועליי להתקדם בחיי בכבוד. בקשה לכבוד מצד מישהו שפגע בי הייתה קשה לה swallow אז. כעת, כשאני חושבת על זה, החבר שלי רצה אותי חזרה אחרי שהרשיע אותי.
הוא התנצל ורצה אותי חזרה
במסעדה, הוא התנצל מאוד. הוא הבטיח לעזוב את מקום עבודתו. שם מצאתי את הצמד. לא חשבתי שזה הכרחי. מישהו לא צריך לעבוד ביחד כדי לשבור את האמון של מישהו. הוא אמר שהוא רוצה שנתחתן בקרוב.
היה לי סיבה לחזור ולסמוך עליו? חשבתי שאני הייתי נשואה בשש השנים האלו. לא הייתי צריכה מסמך חתום כדי להוכיח את נאמנותי או לשמור עליי בקשר הזה. ההשקפות שלי לא השתנו.
דיברנו. ניסיתי להוציא ממנו מחדש את האמון. אף פעם לא הפסSTOPדי לאהוב אותו, אך הייתי בטוחה שלא אתן לו להיכנס שוב לאותו מקום שהכנסתי אותו בעבר של שש שנים.
לא אשים אותו לפניי עכשיו. אני מנסה לא להזכיר לו את כל הכאב שהוא גרם לי בשתי השנים האחרונות. החברים והמשפחה שלי הזהירו אותי מאוד מההחלטה שלי להתחיל לדבר איתו. הוא אמר שהוא שינה את התנהגותו. הוא רימה אותי, האם עליי לקחת אותו חזרה?
מהירות השינויים שלו היא באמת מה שמפחיד אותי.
אני לא יודעת איפה אני רואה את עצמי אליו, אבל אני לא יודעת מה לעשות אחרת.
לקחת חזרה מישהו שרימה אותך
חשבתי וחשבתי על זה. מצד אחד הייתה אהבתי אליו, מצד שני היה הכאב שלי. לא יכולתי להתייחס כאילו השש שנים המופלאות הללו לא קיימות, ואני חייבת להודות שכשהוא ישב מולי כך חסר אונים, הלב שלי יצא אליו.
התחלנו לשוחח בטלפון, והוא התחיל להופיע מול המשרד שלי עם פרחים. אבל מהר מאוד הבנתי שלקחת חזרה את החבר לשעבר שלך כשהוא רימה אותך היא לא משימה קלה. או שאולי זו גם לא רעיון טוב בכלל.
כי הספקות שלי לגבי האהבה שלו אלי נשארו. ככל שהוא ניסה יותר, הרגשתי יותר שהוא רק עושה זאת לשוא. הרגשתי שחלק ממני מת והרגשות הללו לא יוכלו לעולם להתעורר מחדש. הוא רימה ורצה אותי חזרה, אבל לא יכולתי לחזור.
זה תמיד היה ברקע המחשבות שלי שזה רק עניין של זמן עד שהוא ירמה אותי שוב, יפגע בי שוב. האמון אבד. לא יכולתי לבנות מערכת יחסים מחדש שבה האמון לא קיים. מבחינתי, לקחת חזרה מישהו שרימה אותי היה בלתי אפשרי. ניסיתי, אבל נכשלתי.