הפיתול המר של בגידה: כשהבן-דוד שלי גנב את האקסית שלי

(מסופר על ידי בעלקה באסו)

בשעתיים עשרה הייתי כשנפלתי על אהבה עזה. התחלנו להיפגש לדייטים. הוא היה מאוד מנומס במהלך הדייטים, אך תמיד טען שאין לי מה לצפות שהוא יאהב אותי, כי הוא היה שבור לב לאחר שהאקסית שלו עזבה אותו. הוא נשבע שלעולם לא יאהב עוד אישה. הוא היה הדיוד קסם המושלם ואני הפכתי ל-chandramukhi שלו.

הייתי כל כך תמים ועיוור שלא הבחנתי בסימנים הברורים. אני כאילו הייתי בסדר עם הקשר הזה ללא מחויבות. אהבתי אותו כל כך, שמעולם לא ציפיתי לתמורה. עבורי, רק להיות איתו היה די והותר. חשבתי בפשטות שאהבתי האמיתית אליו תמס את ליבו ויום אחד הוא יבין שאין אישה אחרת בעולם שאהבה אותו כמוני.

למרות שהוא לא היה מוכן למחויבות, הוא לא חשש מקירבה אינטימית. עם זאת, אין לי להאשים אותו, כי הייתי בוגרת וצריכה להיות מודעת להשלכות. עבורו, הקשר שלנו היה רק ‘סטוץ’ שנמשך כשישה חודשים.

הוא עזב מבלי להגיד מילה

ואז יום אחד הוא פשוט עזב לארה"ב מבלי להודיע לי. השגתי את המספר שלו בארצות הברית וחייגתי. הוא היה זועם. הוא אמר בצורה גסה שאני לא צריכה להתקשר אליו ולהפסיק לרדוף אחריו. לאחר שהוא סיים את השיחה, ישבתי שם מחזיקה את הטלפון כמו אידיוט, בעוד דמעות זולגות על פניי.

הבן דוד שלי הפך למשענת שלי לאחר הפרידה הכאובה הזו. היא ואני גדלנו יחד, והייתה גם חברתי הטובה ביותר. שיתפתי אותה בכל. היא הייתה מאוד supportive וניסתה לנחם אותי ככל שיכלה.

ימים אחדים לאחר מכן, ראיתי את התגובה שלו בפרופיל של הבן דוד שלי באורקט (אלה היו הימים שלפני פייסבוק). מיד בדקתי את רשימת החברים שלה וראיתי שהוא שם. התקשרתי אליה והיא ענתה בשאננות שאחרי ששמעה עליו היא התעניינה לדעת מי זה הבחור הזה שגרם לי לסועף כל כך. לכן היא שלחה לו בקשת חברות שהוא קיבל. היא אמרה שאין שם שום דבר רציני, והוא רק היה ברשימת החברים שלה ולא היא לא שוחחה איתו. האמנתי לה.

התחלתי חיים חדשים

באותו זמן, ההורים שלי ארגנו את נישואיי. שכחתי מהעבר שלי והתחלתי חיים חדשים לחלוטין. חודשיים לאחר החתונה שלי, הבן דוד שלי התקשרה אלי והודיעה בשמחה שהיא מתחתנת. הייתה לה שמחה מדהימה שהייתה נראית אף דרך הטלפון. היא סיפרה שהחבר שלה הציע לה נישואין על ברכיו עם טבעת יהלום ביד. הייתי מאוד שמחה בשבילה ושאלתי אותה את שמו ופרטים על הבחור. פתאום התלהבותה דעכה והיא החלה מהססת. דחפתי אותה שוב ואז היא אמרה "לא התכוונו לפגוע בך, אבל זה קרה בינינו. אנחנו מרגישים שזה אנחנו, דייה." לא אמרתי מילה ובאותו רגע הרגשתי שאין לי קרקע מתחת לרגליים.

בעלי מצא את זה מוזר שאני לא משתתפת בחתונה של בת דודתי הטובה, אך ההיריון שלי נתן לי סיבה מספקת להחמיץ את החתונה. הבן דוד שלי שלחה לי את תמונות החתונה שלה. ראיתי אותו מתייצב מאושר לצידה. הוא נראה כל מה שהיה גבר מאושר ומחויב. פתאום מילותיו שהוא לא מאמין באהבה, מחויבות ונישואין טשטשו את זיכרוני. בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי מנוצלת, מושפלת ומניפולציה.

מאז נישואיהם, הם עזבו לארה"ב ואני נשמתי לרווחה. זה חסך לי את הסבל של להיתקל בהם מדי פעם. הבן דוד שלי שמרה על קשר איתי. היא התקשרה אליי באופן קבוע ושאלה על חיי. עם זאת, היא נמנעה מלדבר עליו.

מה יש לה שאין לי?

נראה שהייתי שמחה בנישואיי. היה לי בעל נפלא וילד, אבל לא הפסקתי לחשוב עליו. הייתי כמעט אובססיבית למחשבות עליו, ובכל יום הייתי חושבת עליו. חלק ממני היה כועס עליו, אך חלק אחר עדיין אהב אותו נואשות בלי שליטה. הייתי מתגעגעת אליו, רוצה אותו ובוכה עבורו.

תמונותיו המאושרות עם בת דודתי הפריעו לי. הייתי חשה קנאה וכעס. מה הוא מצא כל כך מיוחד בבת דודתי שלא מצא אצלי? הרגשתי לא מספקת ולא שלמה. תהיתי постоянно, "היא יותר יפה?" "היא יותר חכמה?" "האם היא אוהבת אותו יותר ממני?" "מדוע הוא מעולם לא יכל לאהוב אותי כמו שאהב אותה?"

נמנעתי מלהיפגש עם שניהם בכל פעם שהם הגיעו להודו. הבן דוד שלי הבינה זאת, והיא תמיד באה לבקר אותי לבד. עכשיו היה להם ילדה. הוא היה אב אוהב ובת דודתי לא הייתה סיבה להיות כלל לא מאושרת.

עשר שנים נמנעתי מכל האירועים משפחתי כאשר הם נוכחים. עם זאת, יום אחד נתקלתי בו במקרה. הוא הגיע להודו לבד ללא בת דודתי, כשאמו הייתה בשלב הסופי של סרטן. הוא חיכה מול בית החולים כאשר עמדתי לעבור לידו. בתחילה, היססתי אם להתקשר אליו או לא, אבל אז לא יכולתי לעצור את עצמי ופשוט התקשרתי. הוא נראה שמן ועייף. הוא התיישב במכונית שלי. אני לא יודעת איך הוא הרגיש, אבל אני הרגשתי סחרור. להיות איתו במכונית לאחר כל כך הרבה זמן ריגשה אותי וגרמה לי לחשוש בו בזמן.

כשהתראינו סוף סוף, הוא עדיין לא ענה לי

התחלנו לדבר. בתחילה שאלתי על אמו והוא שאל על בעלי ועל בני. הייתי בדרך להוריד אותו הביתה, אך הוא insisted שנלך ונשב איפשהו. הצד הפרקטי שלי אמר לי להוריד אותו ולחזור הביתה, אבל הצד הרגשי שלי רצה לגנוב קצת זמן איתו.

הוא לקח אותי לבית קפה שבו נהגנו לבלות. הוא שאל אותי אם אני זוכרת את המקום. הנהנתי. הוא החזיק בעדינות את ידיי ואז פתאום שאלתי "מדוע התחתנת עם בת דודתי ולא איתי? האם הייתי איכשהו נחותה ממנה?" הוא היה קצת נבוך מהשאלה ואמר "מדוע את שואלת אותי את זה לאחר 10 שנים? מדוע לא שאלת את הבת דוד?"

הבטתי בעיניו. הוא שתק לרגע ואחר כך אמר “אין טעם לדבר על זה אחרי 10 שנים.” עדיין שאלתי אותו בגאווה “מה היה הקשר שלנו? האם הוא לא היה חשוב עבורך? האם אי פעם חשבת עליי אפילו פעם אחת?” הוא הביט בי והשיב בקור רוח, “אני לא רוצה לדון בכל זה אחרי 10 שנים. פשוט תהיי מאושרת בחייך ותני לי לחיות את חיי.”

שוב הרגשתי כאב חד. כנראה שאני צריכה ללמוד לשכוח אותו ולהמשיך לחיות. יש אנשים שנועדו להיות אחד עם השני. ככל שמקבלים את זה מוקדם יותר, כך זה יותר טוב.

חשיבות הגבולות ועצמאות

• הרגשות שלך תקפים: זה בסדר להרגיש betrayed וכואב. אל תמעיט בערך של רגשותיך או תנסה להתעלם מהם.
• הריפוי לוקח זמן: תן לעצמך את המרחב והחסד לעבד את רגשותיך. אל תמהר לסלוח או לשכוח.
• העניקי עדיפות לטיפול עצמי: התרכז בפעילויות שמביאות לך שמחה ועוזרות לך להחלים. הקפי את עצמך באנשים תומכים שמבינים אותך ומרים אותך.
• קבעי גבולות: החליטי על רמת הקשר, אם בכלל, שאת מרגישה בנוח לגביה לגבי הבן דוד שלך והאקס שלך. תקשרי את הגבולות הללו בבירור.
• שקלי לסלוח: עם הזמן, ייתכן שתמצאי את עצמך מצליחה לסלוח לבת דודך, גם אם הקשר משתנה.

מחשבות סופיות

חווית פרידה היא מאתגרת מספיק, אך כשהמישהו הקרוב אליך, בפרט בן משפחה, מעורב עם האקס שלך מוסיף שכבת פגיעה ובגידה. זו סיטואציה מורכבת שיכולה להשאיר אותך מבולבלת, כועסת ומרוסקת.

התרכזי בבנייה מחדש של אושרך, הקיפי את עצמך באנשים תומכים ולמדי מנסיונך. את ראויה לאהבה, כבוד ונאמנות.