אפורבה ואדנייש מדברים עם צוות בונו על המפגש המזל שלהם באתר בהרט מתרימוני… והנישואים באהבה שהיו בעקבותיו.
איך הכל התחיל? מדוע החלטתם לנסות אתר היכרויות?
אדנייש: רציתי למצוא בחורה באופן עצמאי. כשאתה פוגש מישהו דרך המלצות ואם זה לא מצליח, אז להגיד לא נהיה לא נעים ומבולגן. החלטתי לנסות את בהרט מתרימוני, שכבר היה אתר מפותח באותו הזמן. למרבה המזל, ההצעה השנייה שראיתי התאימה לנו, ומיהרנו להתחיל לדבר אונליין. השיחות שלנו הלכו היטב, התחברנו והרגשנו שעלינו לקחת את זה לשלב הבא.
אפורבה: כדי להיות כנה, הייתי קצת חששנית לגבי פגישה עם מישהו באינטרנט, אתם יודעים איך זה! אבל להכיר מישהו דרך אתר היכרויות גיבור לי סיכוי גבוה יותר להתחבר למישהו שמעוניין באמת בנישואין ובמחויבות (בניגוד למציאת מישהו ברשת חברתית), אז לקחתי את הצעד. ברגע שהתחלנו לדבר הרגשתי שזה שונה, שיכול להיות כאן עתיד. אך הייתי זהירה ולא לקחתי את מספר הטלפון שלו. ביקשתי מהדודה שלי לדבר איתו קודם.
איך עברה השיחה עם הדודה?
אדנייש: זה היה נהדר. היא שאלה אותי הרבה שאלות על ילדותי, ההורים שלי ואיפה אני גר. יכולתי לחוש שהיא מחייכת במהלך כל השיחה. גילינו שהיא הייתה השכנה שלנו במשך חלק גדול מילדותי, לפני שהמשפחה שלי עברה דירה. היא הכירה אותי ואת הוריי היטב! מה הסיכוי שזה יקרה? היא מיהרה לתת את האישור שלה ואני הרווחתי את מספר הטלפון של אפורבה. שוחחנו בטלפון ומיהרנו להיפגש בבית קפה!
איך הכרתם אחד את השני בפעם הראשונה? האם התמונות בפרופיל היו דומות לכם?
(צחוק)
אפורבה: ובכן, הוא לא נראה כמו התמונה שלו בכלל, הוא השתמש בתמונה ישנה מימיו בתיכון! אני פרסתי אחת חדשה.
אדנייש: עמדתי מחוץ לבית הקפה ממתין לה, ואני זיהיתי אותה ברגע שראיתי אותה. היא נראתה בדיוק כמו בתמונה שלה. היא הייתה מקסימה ויפה.
איך עברה הפגישה הראשונה?
אדנייש: זה הלך די חלק. השיחה בינינו הייתה קלה ונוחה, שנינו היינו מוכנים לדבר עם המשפחות שלנו אחד על השני.
אפורבה: נפגשנו במסעדה בברנדרה ודיברנו במשך זמן מה. הצגנו באופן כנה את הציפיות שלנו זה מול זה, וכאשר שנינו חשבנו שהציפיות של השני היו סבירות ומציאותיות, החלטנו לקחת את הצעד הבא – להודיע למשפחות שלנו.
על מה דיברתם?
אדנייש: שאלנו אחד את השני שאלות על מצבים שונים, שיתפנו את ההיסטוריה של חיינו ודיברנו על מה זה “כיף” עבור כל אחד מאיתנו. זה חשוב להיות כנים וישירים מההתחלה. לדוגמה, אמרתי לה שאני לא טועם אוכל טוב, ואני לא מעריך אוכל כל כך. אז היא לא צריכה לבזבז שעות במטבח כדי להכין לי הפתעות, כי אני לא אעריך את זה וזה עלול לאכזב אותה.
אפורבה: אמרתי לו שאני בשלנית! ושאני מתעצבנת וכועסת כשאני רעבה. אני אולי אפילו אכעס על דברים אקראיים. אז הוא דואג שתמיד אהיה שבעה!
יש לי ציפיות פשוטות ובסיסיות בחיים ואת הגישה הזו שמרתי גם לגבי נישואין. רציתי ששנינו נוכל לתמוך בהחלטות של האחר, לכבד את המשפחות שלנו… כקשישה יחידה ואימי לא נמצאת, לא רציתי לעבור לחו"ל אחרי הנישואים. רציתי להישאר בהודו. אני מהנדסת בעצמי, רציתי להתחתן עם מהנדס, בעצם מישהו שאני יכולה להתחבר אליו אינטלקטואלית. כשפגשתי את אדנייש, הוא נראה לי אדם כנה, מכובד וחכם… וזה היה זה.
מתי קרה האהבה?
אפורבה: היינו אמורים לקנות טבעות נישואין באותו יום וכל המשפחות שלנו הצטרפו. למרבה הצער, אגודת התכשיטים של הודו הייתה בשביתה לא מוגבלת באותו היום. אחותו של אדנייש אמרה שיש חנות אחת בברנדרה שפועלת. כשהגענו לשם, הם גם היו על סף סגירה! ביקשנו מהם שיבינו את הדילמה שלנו והם היו נדיבים מספיק כדי לתת לנו להיכנס.
הבעיה התעוררה כשלא הצלחתי לבחור טבעת. לא אהבתי אף אחת. ככל שהשניות חלפו התחלתי להרגיש לחץ לבחור טבעת במהרה. אבל איך? הטבעות שאהבתי היו יקרות מדי, והסבירות לא מצאו חן בעיניי. אני לא בן אדם של תכשיטים, כל מה שרציתי זה טבעת אירוסין יפה. הלחץ היה גדול מדי והתחלתי לבכות. מיד אדנייש לקח את בני המשפחה שלנו הצידה וביקש מהם לתת לי את הזמן שלי. הוא לא הכיר אותי כל כך טוב אז, אבל הוא עמד לצידי כשהייתי פגיעה. זה היה חשוב לי מאוד והבנתי שהוא תמיד יהיה לצידי ויבין אותי. זהו היום שבו התחלתי לשים לב למשהו.
אדנייש: לא הייתה לי בדיוק "רגע אאו" כזה. אני חושב שיחסים לא דומים לודקה אלא ליין; זה לוקח זמן עד שטועמים את הטוב ביותר. לכן עדיף לנו ליהנות מהרגעים הקטנים ברגע זה מאשר מאירוע בודד.
שמור<שמור<