מחקר מעמיק זה וניתוח של מחקרים בינלאומיים הקשורים לחינוך מיני בבתי ספר מוצגים על ידי כותבים אקדמיים מקצועיים.
בניגוד לאמונות רווחות, שיעורי חינוך מיני אינם מיועדים רק לתלמידי תיכון, אלא נחוצים גם לאנשים בכל הגילאים – החל מילדים קטנים שמסבירים להם במונחים פשוטים את רעיונות ההסכמה, הסירוב, פרטיות וגבולות הגוף, ועד למבוגרים שלומדים איך לתקשר עם פרטנר ולמלא את הפערים בידע שנצבר בילדות ובנעורים.
אחת ההגדרות לחינוך מיני היא שהוא מלמד על מערכות יחסים, ההיבטים הרגשיים, החברתיים והפיזיים של הבגרות, מיניות ובריאות מינית. חינוך כזה צריך לספק לילדים ולבני נוער מידע, מיומנויות וערכים חיוביים, על מנת לבנות מערכת יחסים בטוחה, ליהנות מהמיניות שלהם ולהיות אחראים על בריאותם.
ההיסטוריה של החינוך המיני בבתי הספר
החינוך המיני הראשון בעולם התפתח מתוך צורך מעשי – המאבק במחלות המועברות במגע מיני ובהריונות לא רצויים (במיוחד בין בני נוער). אחת המדינות הראשונות בהן הוכנס חינוך מיני הייתה שוודיה, שם בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הסוציולוגים המוכרים גונאר ואלווה מירדאל, שחקרו משפחות בעלות הכנסה נמוכה, הוכיחו כי בדומה לדיור בר-השגה, הם הגיעו למסקנה שבמשפחות אלה לרוב יש הרבה ילדים, וההורים היו שמחים לא ללדת עוד – אך לא ידעו דבר על שיטות לתכנון משפחה.
באופן inicial, דעותיהם של המדענים נחשבו למעוררות מחלוקות, אך לאחר כמה עשורים, מסקנותיהם התחילו להיות מיועדות לכל פלחי האוכלוסייה.
בשנת 1956, הוכנסו שיעורי חינוך מיני חובה למערכת הלימודים בבתי הספר השוודיים, ובשנת 1964 הילדים כבר לא קיבלו הסברים על כך שניהול חיים מיניים מחוץ לנישואין הוא בלתי מקובל.
מערכת החינוך המיני בשוודיה נחשבת עד היום למתקדמת ביותר ו כוללת בדיון של היבטים שונים מאוד של קשרים אינטימיים בין אנשים וכל מה שיכול להשפיע עליהם, כולל שיחות על אלכוהול, דיון בנושאי מגדר ורעיונות התלמידים לגבי גופם. החינוך המיני בשוודיה נסקר שוב באופן פעיל בשנה שעברה, כאשר סרטון שוודי על הפין והנרתיק, שנועד לילדים בגיל 3-6, הפך לוויראלי.
איסורים לא פועלים
בזמן שיש מבחר עצום של מקורות מידע והזדמנויות אינסופיות באינטרנט, בני הנוער מתקדמים יותר בנושא הזה. נגד הרקע של גילויים כאלה, מורים רואים אותם כ"דינוזאורים," וההורים מוצאים את זה קל יותר להימנע משיחות על מיניות.
עם זאת, יש לזכור שהתלמידים אינם כה מיומנים באנליזת מידע לא מובנה ובבדיקת עובדות. אבל הפיזיולוגיה לא מפסיקה, בני הנוער מתחילים להבין שהחלה שינוי, וחיוני שהמבוגרים יהיו קרובים, יסייעו לארגן את המידע הכללי ולקבל את עצמם פסיכולוגית כאנשים החדשים. אחת הסימנים לבגרות שממנה המתגברים כל כך רוצים היא לא רק מתן כוח, אלא גם הצורך לקחת אחריות על מעשיהם וחוסר המעש שלהם.
בצד תוכניות חינוך מיני מתקדמות, ישנן אחרות הנפוצות בחלק מהמדינות השמרניות באירופה ובכמה מדינות בארצות הברית.
תוכניות אלו חוזרות במידה רבה לתוכניות החינוך המיני הראשונות שפותחו לפני המהפכה המינית ומטרתן היא להמליץ כי ילדים לא צריכים לדעת דבר על מיניות – כדי לשמור על השקט והביטחון שלהם.
לצערנו, תוכניות כאלה מביאות לתוצאה הפוכה, והדבר מדגים בצורה הטובה ביותר מחקרים אמריקאיים: במדינות השמרניות, בני נוער מתחילים לקיים יחסי מין בגיל צעיר, מוגנים פחות, וסיכויים שלהם להיכנס להריון גבוהים יותר. דבר זה הוכח גם במחקרים שנעשו בצפון אירלנד הקתולית, שם הידע בנושא החינוך המיני הוא לקוי וההפלות אסורות בחוק. דבר דומה ניתן לומר גם על רומניה האורתודוכסית, אחת המדינות הדתיות ביותר באירופה, שם יש לכל אלף ילדות בגיל 15-19 מספר של 35 הריונות.
גApproach סיסטמטי הוא תמיד טוב יותר
במדינות רבות, במיוחד במדינות עם יסודות דתיים חזקים, החינוך המיני הוא תחום הפררוגטיבה של ההורים. ברוב המקרים, זה אומר שהילדים לא מקבלים שום חינוך מיני, משום שנושאים אלה לא נוחים להורים והם לא יודעים איך לארגן את התהליך כראוי. אנחנו לא יכולים להאשים את ההורים – לעיתים הם פשוט נתקלים בשאלות של הילדים ולא יודעים איך לענות מבלי לשקר ושלא להיכנס לעובי הקורה. ההורים אינם סקסולוגים או אנשי חינוך מיניים, אין להם את המערכת הזו בראשם, וסביר להניח שגם ההורים שלהם לא דיברו על מיניות איתם. לכן השארת הנושא בתוך המשפחה אינה האפשרות הטובה ביותר. מה שההורים יכולים וצריכים לעשות, זה לוודא שהילדים שלהם מקבלים חינוך מיני לא משיחות לא מציאותיות עם בני גילם או מהאינטרנט, אלא מקצוענים. אם בתי הספר באזור לא מציעים שירותים כאלה, זה רעיון טוב לפנות למומחה באופן פרטי. זה יכול לסייע במניעת צרות רבות שבני הנוער עלולים להיקלע אליהן שנים מאוחר יותר.