סארסווטי, אלת החכמה והידע, היא דמות מיוחדת במינה. באמנות הפופולרית, אנו מזהים אותה כאלוהות יפה אך נוקשה, בעלת ארבע ידיים, המחזיקה בידיה וינה, כתבים (הוידה) וקמנדלו. היא יושבת על לוטוס ולידה ברבור – סמלים של חכמה. מהמיתולוגיה ועד האפוסים והפירואנות, דמותה של סארסווטי משנה צורה בצורה ניכרת, אך היא תמיד מוצגת כאלת עצמאית. מה באמת התרחש בין סארסווטי לאל ברהמה? כיצד סארסווטי קשורה לברהמה לפי המיתולוגיה? סיפורם של ברהמה וסארסווטי הוא סיפור מעניין מאוד.
בניגוד לאלות אחרות השואפות לחיים משפחתיים ואמהיים, סארסווטי בולטת בניתוק שלה. גוון עורה ולבושה ̶ כמעט שקוף ̶ מעידים על חסידותה, על עליונותה ועל טוהר שלה. עם זאת, ישנה סתירה אחת בסיפור שלה – הקשר המפוקפק שלה עם ברהמה.
סארסווטי הוודית – מי היא באמת?
סארסווטי הוודית הייתה אלת נהרות נזילה, שנחשבה למעניקה שפע, פוריות וטוהר למי שהתפלל על גדותיה החזקות. היא הייתה אחת מהנהרות הראשונים שנתפסו כאלוהיות, ונתפסה בעיני הוודים מה שבוודאי מהווה את מעמדה של הגנגה להודים כיום. מאוחר יותר, היא זוהתה עם ואג (ואץ) דבי – אלת הדיבור.
אין סטודנט הודי שלא התפלל לסארסווטי, אלת הלמידה, לפני מבחנים. למעשה, סארסווטי נמצאת בכל כך הרבה מדינות מעבר להודו. היא מונחת ומשתבחת במדינות כמו סין, יפן, בורמה ותאילנד. היא חלק מהשלישייה של סארסווטי, לקשמי ופרווטי, אשר מסייעות ביצירה ובשימור היקום יחד עם ברהמה, וישנו. גם עוקבי הדת הג'יינית חוגגים את סארסווטי.
עם זאת, היא הייתה עדיין מופשטת, כמו רוב האלוהויות הוודיות. התגלמות יותר מוחשית של דמותה הגיעה במאהברטה, שם נאמר שהיא הייתה בתו של ברהמה. הפירואנות (כמו המאטסיה פורנה, לדוגמה) מספרות לנו כיצד היא הפכה לאשתו. וא כאן מתחיל הסיפור שמעניין אותנו… הסיפור של ברהמה וסארסווטי.
ברהמה, יוצרה של סארסווטי
בתחילת קלקה, נבט לוטוס אלוהי מפטמתו של וישnu, וממנו יצא סבא של כל הבריאה, ברהמה. מתוך מחשבתו ושלל צורותיו, הוא יצר אלים, רואים, demons, אנשים, יצורים, ימים ולילות, ועוד יצירות רבות. אז בשלב מסוים, הוא חילק את גופו לשניים – אחד מהם הפך לאלת שטרופה, בעלת מאה הצורות. היא אכן נקראה סארסווטי, סבי-טרה, גאייתרי וברהמני. כך התחילה סיפור סארסווטי וברוהמה, והקשר ביניהם הוא של אב ובת.
אך ברהמה לא עצר שם, הוא התפעל שוב ושוב מהיופי שלה. הוא הפך להיות נלהב לחלוטין ממנה ולא הצליח להפסיק לעקוב אחריה, הוא הסגיר ארבעה ראשים (ועיניים) בארבעה כיוונים, ואז בראש חמישי שצמח עליו, כאשר סארסווטי קפצה למעלה כדי להימנע מהתבוננותו. הוא אף ניסה להראות את עליונותו כלפיה, בעוד היא ניסתה לברוח מהמבט שלו.
רודרה כרת את הראש החמישי של ברהמה
גרסה פופולרית של הסיפור הזה עושה תפנית בשלב זה ומציגה את רודרה-שיווה. מסופר כי האל הנזיר היה כה מגועל מהתנהגותו של ברהמה, עד שהוא כרת את ראשו החמישי של האחרון. זאת הייתה עונש לברמה על כך שגילה זיקה לעבודתו. זו הסיבה שאנו רואים את ברהמה עם ארבעה ראשים בלבד.
בגרסה אחרת, העונש של ברהמה הגיע באמצעות איבוד כל כוחותיו כיוון שכהה את רצונו לבתו. עתה חסר הכוח ליצור, היה עליו למנות את בניו להמשיך את מלאכת הבריאה. ברהמה עתה היה 'חופשי' ל'בעלות' על סארסווטי. הוא אהב אותה, ומאחדן נולדו אבות המין האנושי. ברהמה וסארסווטי הפכו לזוג קוסמי. הם חיו יחד במשך 100 שנה במערה מבודדת וכמובן, מנו היה בנם.
הסיפור של ברהמה וסארסווטי
בגרסה נוספת של הסיפור, עם זאת, נאמר שסארסווטי לא הייתה כה שיתופית כפי שברמה קיווה. היא ברחה ממנו ונצביע בצורות נשיות רבות מאוד, אך ברהמה לא התכוון לוותר ועקב אחריה ברחבי היקום עם הצורות הגבריות של אותם יצורים. בסופו של דבר הם 'נישאו' ואיחודם הביא לריבוי כל מיני המינים.
מנקודת מבט סוציולוגית, רעיון של גילוי עריות הוא אחד הטאבו היותר אוניברסליים, ועם זאת נוכח כמיתוס יסוד ברוב התרבויות. זה קשור לבעיה של האדם הראשון והאישה הראשונה בכל סיפור בריאה. כיוון שהם נולדים מאותו מקור, הזוג הראשון הוא כמובן גם האחים, וכך אין להם ברירה אלא לבחור זה את זה כאחד. בעוד שמעשים מסוג זה הם מגונים בחברות אנושיות, האלוהות זוכה לאישור אלוהי. אבל האם זה באמת ככה? הקשר של ברהמה וסארסווטי לא קיבל את הקדושה שמצפים מקשרים אלוהיים, ורדיפתו הגלויה של ברהמה לא זיכתה אותו במקום טוב במיתולוגיה.
למה אין מקדשים לברמה
ודאי שמתם לב שהמקדשים לברמה אינם נפוצים, בניגוד למקדשי שיווה ו וישnu שנמצאים בכל רחבי הארץ. כיוון שבילה את זמנו בבריאה, ההודים לא היו סלחנים והוא לא עמד בסגידה. הרעיון שעלתי זה כי הפולחן לברמה פסק כאן בשל כך שהוא עשה "מעשה נורא", ובוודאי זו הסיבה שאין מקדשים לברמה בהודו (שזה לא ממש נכון, אבל זוהי סיפור למועד נוסף). אגדה נוספת מספרת כי ברהמא הוא יוצר; האנרגיה התשושה, בעוד וישnu הוא התומך או ההווה, ושיווה הוא המפרק או העתיד. גם וישnu וגם שיווה הם ההווה והעתיד, אשר מוערכים בעיני הציבור. אבל העבר נותר מחוץ לקשת – ולכן ברהמא איננו מוכלל בתפילות.
אהבה היא אהבה; אין זה נכון לחלוטין, שכן המיתוסים קובעים קודים חברתיים. אהבתו של ברהמה לסארסווטי נחשבת לא נכונה כמו אהבה מינית של אב לבתו ואהבה אנוכית של יוצר לבריאתו. sסיפור המרגש הזה מהווה תזכורת לכך שיש סוגים מסוימים של 'אהבה' אצל בני האדם, לא משנה כמה הם עשויים להיראות שגויים. אך חשוב מכך, הוא מהווה אזהרה חמורה לכך שתמיד יש מחיר לשלם – או איבוד גאווה (ראש), או כוח (בריאה), או הרחקה חברתית מוחלטת.
חלק מהרבורים קשים לקבל, במיוחד אם הם משפיעים עלייך באופן אישי. חוקר הנפש שיתף את סיפורו על הקשר בין אשתו ואביו.