מה קורה עם מגע כשמתבגרים
A היא אישה בת 50, שחגגה שנה שעברה 25 שנות נישואים. כאשר היא נמצאת במצב רוח מתאים, היא מדברת בהערצה על ימי הליבידו הגדולים שלה. אם כי היא מרגישה שהדברים "ירדו למטה", היא מסכמת בחיוך! “פעם בחודש זה כל מה שאני יכולה לסבול, אחרת אני עלולה להרוג אותו או לנמנם במהלך הפעולה!” היא נאנחה בכבדות. “ואלוהים מיסייע, אם ידי תיגע בידו, אפילו בטעות, בזמן שאנחנו צופים בטלוויזיה, הוא בטוח שאני מוכנה, וזה יום מזל שלו! הצד שלי במיטה מצויד בגדר חשמלית בלתי נראית, אתה יודע!” היא צחקה. שאר חברותי בגיל 50 העבירו מבטי הסכמה נלהבים (בלי כוונה כפולה).
נושאים קשורים:
מאוחר מדי למגע?
R, שהפכה לאחרונה ל-50, שיתפה: “לאור ההשתייכות התרבותית של בעלי, אין תצוגת חיבה פומבית בבית, למרות שעברו כבר חמש שנים מאז שאמא שלו נפטרה. אבל פעם, כשהתהלכנו במדרגות, תפסתי לו את הישבן (וזה היה ללא כוונה מינית, אמנם היא נראית קצת יותר מעוררת מהבעל שלה), והוא נזף בי על זה שככה לא מתנהגים! אין אחיזות ידיים, לא נשיקות על הלחיים, לא ליטופים על הכתף. ובכן, אני זקוקה למגע אנושי ואם לא ממנו, ייתכן שצריך להסתכל על אופציות אחרות.” היא אז שמה מבט עצוב על חזהה השוקע ואמרה, “כן חברים, אני יודעת, זה לא קורה, אין תמיכה, אתם רואים!” כולנו פרצנו בצחוק.
שיחה זו העלתה בי מחשבות. מחשבות על איך המגע הולך ונעדר מחיינו. גדלתי במשפחה מורחבת עם דודים, דודות, בני דודים, עם קידות, חיבוקים, נשיקות על המצח ומפגשים צפייה בסרטים shoulder-to-shoulder. ואני זוכרת את שלוש אחיותינו מצטופפות באותה מיטה כשקראנו לפני השינה. המגע האנושי לא היה בעיה. אבל היום אני נמצאת במבנה גרעיני עם בנות שלי שמתפזרות בערים שונות. זה מוביל אותנו לבעל שלי ולנישואינו שעומדים לחגוג 25 שנים! כן, אתה מבין לאן אני חותרת עם זה…
מגע הוא קריטי במערכת יחסים
אני זוכרת את סרט הקולנוע הבנגלי המפורסם "Bela Sheshe". בו, הגיבור מגיש בקשה לגירושין מאשתו לאחר 49 שנות נישואים! השופט, המופתע מהבקשה יוצאת הדופן, מורה להם לבלות מספר ימים יחד ולראות אם הם יכולים לפתור את העניינים.
עארתי, האישה, מאמרת מאוחר יותר לבעלה שהיא מריחה את מגבתו כדי להרגיש קרובה אליו. קיטס אמר, “למגע יש זיכרון.”
כאשר הדיגיטל גובר על הפיזי
<pבעידן הטכנולוגי, הרשתות החברתיות נראות לנו ככלי הנוח ביותר לבטא את חיבתנו. לבבות, לבבות פועמים, לבבות במקום עיניים, לבבות נשברים, עיניים דומעות לביטוי אמפתיה, השיתופים על אהבה ורומנטיקה, ה-gifs, הסרטונים. אנו מתכנתים את לוחות השנה שלנו כדי לזכור אירועים מיוחדים, משתמשים בשירותים להזמין אונליין הפתעות לאהובינו בפרחים, מתנות, שוקולדים כדי להראות כמה אכפת לנו, אבל האם אנחנו נוגעים בהם מדי יום? לא מדובר על מגעים מקריים כשאנו עוברים עם צלחת האוכל או כשאנחנו מנסים לצופף דרך דלת צרה או כשאנחנו מגיעים לשלוט על השלט יחד. אני מדברת על חיבוקים, גם אם קצרים, שמעבירים חיבה ואהבה וטיפול.
האם אנו מחזיקים אצבעות באלה החשובים לנו, מניחים את ראשינו על הכתפיים שלהם, מסרקים את שערם, מעניקים להם עיסוי רגליים, מקבלים עיסוי כתפיים, ישנים מחובקים? חשבו על הפעם האחרונה שחיבקתם בלי תכנון.
מגע מעביר רגשות
ההורמון שמביא שמחה, סרוטונין, זורם כאשר אנחנו מרגישים חשובים או משמעותיים. האם אתם זוכרים שחזרתם הביתה מיום קשה בעבודה בו כנראה איבדתם חוזה או שפרויקט שלכם נדחה? בן הזוג שלכם מחבק אתכם ומזכיר לכם כמה אתם טובים! זהו גל של סרוטונין שקיבלתם שם.
מחקר חדש מראה שאנחנו יכולים לזהות רגשות בסיסיים של אנשים אחרים על סמך האופן בו הם נוגעים בנו, אפילו אם הם מופרדים על ידי וילון. מגע, לפי הפסיכולוגית מרים אכטר, מפעיל את האורביטופרונטל קורטקס במוח, שקשור לרגשות של תגמול ואמפתיה, בכך שגורם לנו להיות אופטימיים ופחות צינית או חשדנים לגבי אחרים.
מגע מוריד את לחץ הדם וקורטיזול. יש לנו קצות עצבים מיוחדים הנקראים סיבי C – tactile, שמייצרים תחושה של רוגע ורווחה כשנוגעים בהם לאט ובעדינות. סיבים אלה נמצאים על הזרועות, הרגליים, הגב והמצח, ומסבירים מדוע זה יכול להיות כל כך מרגיע להיבש מגע כזה.
מגע הוא שפת האהבה, והוא לא דורש כישרון, ניסוח או אפילו שכנוע. זהו אמצעי ותכלית בפני עצמה. כמה דברים הם כאלה?
מגע יכול להיות הנאה יומית קטנה, כמו אלה שציינה דיויה נייר הינג'ה. מילה טובה, חיוך עדין או חיבוק חם יכולים לשנות הרבה. לפעמים זה אפילו יכול לשנות חיים כפי שעשה לאיש בסרטון למטה:
[penci_video url=”https://www.youtube.com/watch?v=qv-OSyQkPXM?ecver=2″ align=”center” width=”100%” /]