כאשר מערכת יחסים נמצאת בשיאה, קל להרגיש קנאה ולהיות מאוימים על ידי בן הזוג שלך. זה עשוי להיראות לא אינטואיטיבי, אך לעיתים קרובות קשה להימנע מהתחושה שהאדם שאתה אמור לאהוב מהווה איום עליך. כאשר התאהבתי בבחור הנפלא הזה, מעולם לא חשבתי לומר לעצמי "תפסיקי להשוות את עצמך אליו!"
אולי אתם תוהים איך ולמה הרגשתי מאוימת בזמן שאני נמצא במערכת יחסים. הייתי כל כך מופתעת מהאופי של הבחור ששהיתי את זמני איתו, שהקנאה פשוט חנקה אותי. האופן שבו הוא התנהל בחיים היה שונה כל כך ממה שהייתי רגילה לראות!
המשיכו לקרוא כדי לגלות איך ההשוואה ביניי לבין אחרים לימדה אותי שיעור חשוב, ואיך מערכת היחסים שנראתה מושלמת הייתה רחוקה מכך.
עשה לעצמך טובה ואל תשווה את עצמך לבן הזוג שלך
חשבתי שמצאתי את הבחור המושלם עבורי. חשבתי שמצאתי מישהו שיש לו את כל מה שחיפשתי. אך יש לי הודאה לעשות. ה betrayed myself and the person I claimed to love most. Although I wanted to love him deeply, I realized that I didn’t truly love him.
שלוש שנים של בלבול נורא מאוחר יותר, אני יושבת כאן ביום ראשון בודד, וחשה תובנה אט אט מתפתחת בי. לא, לא אהבתי אותו. פשוט שנאתי אותו. שנאתי כל דקה שעברתי איתו. כל שיחה שלנו. כל דבר שהוא עשה עבורי ואני עשיתי עבורו בתמורה. הכל היה מוכתם, הכל היה מלא ב.
שמעתי על השוואות עצמיות עם Kollegen, וגם עם חברים, אך מעולם לא חשבתי שאצטרך להבין איך להפסיק להשוות את עצמי לבן הזוג שחשבתי שאני אוהבת. בואו נדבר על הסיבות שהובילו אותי לאהוב אותו מלכתחילה.
מצאתי את הבחור המושלם עבורי
הוא היה כל מה שרציתי. הוא היה אהבת חיי. חשבתי שאני אוהבת אותו מרגע שהבטתי בו לראשונה. הוא היה כל כך מושלם עבורי עד שלא הבנתי מתי הסתרתי את השאיפה להיות יותר דומה אליו. הדרך שבה הוא התהלך. הוא ידע מתוך כך איזה ריח מתאים לו או איזה בגדים יתאימו לו הכי טוב. האופן שבו דיבר על העבודה שלו וחבריו. והרגשות שהוא יצר בי. זה הרגיש כאילו מצאתי את 'המושלם'.
היה לי קשה להבין אותו. אנשים בדרך כלל מתלוננים. זהו מקור מצוין לקשר. לרוב הגברים יש חוסר יכולת להתמודד עם תסכולים, ונשים פעמים רבות מקבלות תחושת משמעות בהדרכתם לנהוג בצורה יותר מנומסת. אך הנה, הוא כבר ידע מה צריך לעשות, ונראה היה שאין דבר שיכול להוריד אותו.
כל הזמן הייתי בתפארת כלפיו. "הוא מושלם," חשבתי לעצמי בעוד אני רואה אותו מתעורר בשעה 6:30 בבוקר, בעוד אני מתמודדת עם לחפש את הטלפון שלי כדי להפעיל את הזנזור. הייתה לו הדיסציפלינה ששמעתי עליה רק בסיפורים. הוא הפגין אהבה לחיים שגרמה לי לחשוב אם הוא אפילו צריך אותי. הייתי משוכנעת שהוא הבחור המושלם בשבילי. לא יכולתי להפסיק להעריץ אותו. אולי היה עליי לצעוק על עצמי, "תפסיקי להשוות את עצמך אליו!" באותו הרגע.
איך ההשוואה העצמית פגעה במערכת היחסים
האם גרמתי לו להרגיש את אותן תחושות? האם הוא גם הסתכל עליי באותה הדרך שבה הסתכלתי עליו? אני, המסתורית עם העיניים הגדולות שנראה כאילו היא הרבה יותר מתבוננת מאשר רואה? אני הייתי כל כך קנאית. רציתי להיות מיוחדת בשבילו כפי שהוא היה עבורי. לא עלה בדעתי שאני מיוחדת ושגם הוא אוהב אותי. כל מה שראיתי זה את המושלמות שלו ואת ההתבוננות שלו בעצמו. הוא לא יכול היה בכלל להיות פנוי אליי. התברר שהוא היה אכן שקוע כל כך בחייו.
כל יום הוא התעורר בהתלהבות שהגביר מתוך אי ידיעה והמשיך בשגרת יומו בכנות רבה. הוא צחק מהבדיחות באותו ערב באמיתיות שהשיחות התקיימו בקלות רבה. הוא באמת אכפת ממנו מהמועדים בעבודה. "העבודה תתעכב אם אני לא אסיים את זה היום." והוא לא התלונן! אף פעם.
במקום לתקן אותו, הדבר היחיד שנותר לי לעשות היה לשפר את עצמי. אז הרגשתי חסרת תכלית. שום דבר לא נראה כמו השקעה של זמן. יכולתי לעשות הכל. אבל איך אני מתאימה לו? התחלתי להשוות. ואז זה הלך למטה צעד כואב אחרי צעד.
ה'בחור המושלם' הפך לאויב הגדול ביותר שלי
כל שיחה הביאה לריב. כל דבר שעשה ולא כלל אותי הרגיש כאילו מהווה איום. סגרתי מעגלים. פתאום נעלמתי לתוך הספק שכל מה שעשיתי היה לקצר את מוחי ולחנוק את עצמי עוד יותר.
עכשיו כשאני מסתכלת אחורה, אני מבינה שזה היה רק התנהגות פרנואידית. הייתי רוצה לבקש מחבר שיצעק עליי "תפסיקי להשוות את עצמך לאף אחד אחר חוץ מעצמך." אני נבהלתי מכל מה שהאינטרנט הזהיר לעשות. דברים כמו להשוות את עצמי אליו, להיות תלויה, וכו' נהיו שגרה. אבל לפעמים, כשאתה בתוך זה, קשה לפקוח עיניים על עצמך. אני . הייתי רוצה שהחיים יהיו להם חזרה רגעית כדי לדעת באיזה מעמדה טיפשית עשיתי דברים. ואיזה אגואיסטית אני יכולה להיות, לפעמים.
רק עכשיו, כשצברתי קצת מרחק, אני מבינה כמה לא הייתי בהרמוניה עם עצמי כל הזמן הזה. נתתי לעצמי הרבה קושי והייתי מאוד ביקורתית כלפי עצמי. אני מסופקת אם הוא היה כל כך מושלם כפי ששיערתי; הנחתתי אותו על במה גבוהה כזו. אבל זה לא היה כאילו הקדשתי לו או חיפשתי עליו. בדיוק ההפך. בחרתי כל מיני טעויות והאשמתי אותו במה שרק יכולתי. בדיוק כפי שעשיתי לעצמי.
אני כותבת עליו בזמן עבר כי זהו הדרך הטובה ביותר לחשוב עליו עכשיו. הוא מטורף מספיק כדי לרצות להיות איתי. ואני מטורפת מספיק כדי להאמין שנמצא דרך לצאת מהמבלגן הזה ולפתור הכל. מי יודע, אולי כך יהיה. אבל נכון לעכשיו, אני צריכה לעשות מה שאני חייבת לעשות. לאהוב את עצמי ולהעריץ את עצמי. ולזכור שהוא רק בחור שמעוניין לשמח את הבחורה שלו.