נשים חיות תמיד בחשש מטרדות בעבודה, ברחוב, על ידי רודפים, והרשימה נמשכת. אך כאשר האיום מגיע מביתכם, מבעלכם, הטראומה מגדילה את עצמתה פי עשרה. נשים רבות ברחבי העולם חלקו את סיפוריהן על בעלים מתעללים, וכחברות וכתומכות, עלינו לעזור לעוד נשים כמותן למצוא את קולן ולהביע את עצמן.
אלימות בנישואין יכולה להיות מסוגים שונים: פיזית, רגשית, פסיכולוגית, כלכלית ומילולית. האלימות הפיזית היא הצורה הניכרת ביותר של אלימות במשפחה, ואפילו אם מעשה אלים מתרחש רק פעם אחת או לעיתים רחוקות, הפחד מהתקפה פוטנציאלית תמיד נשאר. הקורבן מאבד כל תקווה בנישואין, בעתיד שלו, ובסיכוי לחיים נורמליים.
סיפור של אישה ובעלה המתעלל שלה
לצאת מיחסי אלימות אינו דבר קל. הקורבנות סובלים ממגוון בעיות, החל מדיכאון ו-PTSD ועד בעיות בהערכה העצמית ובדימוי הגוף. חשוב לזהות את המצב בשלב מוקדם ולשים לו סוף לפני שהדברים יוצאים משליטה, כי לפני שתרגישו, תמצאו את עצמכם כבולים במערכת היחסים.
שמענו סיפוריי בעלים מתעללים מנשים השייכות לכל סוגי הרקעים. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווים זאת, פנו מייד ליועץ והתחילו לחפש עזרה בשלב הבא שלכם. יש תקווה עבורכם, אך עליכם לדעת שהמאבק לא יהיה קל.
ניסיתי למצוא אנשים שעוברים גם אלימות
לאחרונה, ביליתי לילה שלם בצפייה בראיונות ביוטיוב עם קורבנות שסבלו או סובלים מאלימות פיזית בנישואין. באותו הרגע, לא ידעתי מדוע אני עושה את מה שאני עושה. אבל רציתי לשמוע את חוויותיהם של אנשים שחיו חיים דומים לשלי.
כולם סבלו במגוון דרגות ובשלבים שונים במערכת היחסים שלהם. לכל אחת מהם היו סיפוריי נישואין מתעללים שונים אך כואבים באותה מידה לחלוק. בסוף כל שיחה, המנחה שואל אותן, "למה אפשרת לכל הדברים הלא נכונים הללו לקרות לך? למה לא חיפשת עזרה?"
רובן לא שיתפו את סבלן עם אף אחד. המנחה שאל אם הן הרגישו בושה ממה שקרה או מעצמן, או שמא זה היה משום שחשבו שאיש לא יבין אותן? כולן ענו תשובות שונות, אך אף אחת לא ידעה בדיוק מדוע.
נשארתי נשואה לפני שהכרתי אותו באמת
חייתי חיים דומים. נישאתי לגבר משכיל, מרוויח, הבן היחיד במשפחה, רק לאחר שלושה חודשים של היכרות. הודיתי להוריי על שהעניקו לי חתונה כמו באגדות. למרבה הצער, זה לא הביא לנישואין אגדי, אם משתמשים במושג הזה. לקח לי פחות משלושה חודשים להבין שלמרות תוארו, הכל עליו היה מזויף – הרקע המשפחתי שלו, העדפות אורח החיים שלו, והציפיות ממערכת היחסים, אבל בעיקר, הערכים.
אני מגיעה ממשפחה שבה הנשים גדלות להיות חזקות, לא רק חזקות, אלא עיקשות. כעת, כדי להתאים את עצמי לנישואי, היינו מצפים שאטפל בבעלי כאלוהות, ושלא יהיה לפחות מזה, אחרת יהיו 'תוצאות'. לא יכולתי לבטא דעות או מטרות.
כך זה התחיל ואני התחלתי לאבד את קולי. המטרה היחידה של חיי הייתה להפוך את חייו של בעלי לנוחים. גם כשעשיתי כל מאמץ אפשרי כדי לשמור על נישואיי, זה לא הספיק. הסתרת צלקות ורקמות פגועות תוך כדי שאני מציגה פנים של אישה נשואה מאושרת הפכה לשגרה חדשה.
לא רק במילים, אלא גם פיזית, בעלי התעלל בי. המצב החמיר במהירות כמעט והפסדתי את הילד שטרם נולד. עולמי התמוטט, ולא ידעתי מה לעשות. לבסוף, החלטתי להתקשר להוריי ולהגיד להם בבירור, "בעלי מתעלל בי. אני רוצה להתגרש."
החלטתי לעזוב אותו
כשהנני כותבת זאת, עברו יותר משנתיים מאז שהפרדתי מבעלי. לא ראינו זה את זה במהלך הזמן הזה, והוא גם לא ראה את בתנו. אני בבית הוריי, גרה באותו חדר שבו חייתי פעם. כשגעתי לכאן, לא דיברתי עם אף אחד במשך חודשים, ממש לא חילקתי מילה.
אחר כך נאלצתי להציג "אני בסדר" בשביל הילדה שלי ובשביל המשפחה. אך גם היום, לא סיפרתי לאף אחד מה עברתי בנישואיי. אני נתפסת כאישה מודרנית עם ראש חזק, כך שאף אחד לא יכול לדמיין את הזוועה.
לאחר שהקשבתי לכל הסיפורים הללו ביוטיוב, וחשבתי על כך שוב ושוב, אני מבינה מדוע לא יכולתי להביע את רגשותיי. אני מרגישה שהדברים הללו קרו לי כי אפשרתי להם לקרות. לא קבעתי גבולות. אישה מצופה להקדיש את עצמה לחלוטין לבעלה, ואני אכן עשיתי זאת. מצפים מאיתנו להסתגל לכל הקשיים ולעשות דברים כדי לרצות את בעלינו, כדי להשיג "חיים נשואים מאושרים" באופן כללי.
אך כדי להשיג זאת, אני הגעתי למצב שבו הייתי לא יותר מעבד, אולי אפילו גרוע יותר. אני מרגישה אשמה על כך שהתנגדתי לכך. ולא רק שאני מפנה את האשמה לעצמי; איכשהו, אני עדיין לא מקבלת שדברים נוראיים אלה יכולו וכבר קרו לי. לקח לי זמן להבין את
אני לא מצפה לשיפוטים כלפי, אך אני מקווה שלפחות לאחר שהגעתי להבנה עצמית, יהיה לי קל יותר להתקדם, כי אני עדיין מרגישה לכודה היכן שהוא בין העבר להווה, עם מעט כוח בתוכי. החיים קשים, אך בהחלט טובים יותר ממה שהיו.