אמן רב-מדי עם תשוקה לפעולה חברתית
האמן הבין-תחומי סו ג'וי פרוסד צ'טרג'י, הממוקם בקולקטה, הצליח לבעבע לתודעה במהלך 15 שנות פעילותו בעולם האמנות והתרבות. הוא אחד מתוך אותם נשמות מלוכדות, שבחרו, למרות המכשולים שבדרך, להסיר את המסכה ההטרוסקסואלית שלו ולהחליט לצאת מהארון.
סו ג'וי, אתה בהחלט משמש כאמן רב-תחומי… אתה מעצב רעיונות, יוצר ומציג תוכניות תרבותיות שונות; אתה גם קואולוקן; שחקן, המציג את כישוריו על הבמה ובסרטים כמו הסרט הבנגלי המוערך "בלבסשה". כמו כן, אתה נחשב לגבר הראשון שקרא את "מונולוגים של הנרתיק"…
אני מחזיק בתואר מחזאי. כתבתי מחזה חד-פעולה חצי-אוטוביוגרפי בשם "יום הולדת שמח" ושיחקתי בתפקיד הראשי, רוני דס. נאלצתי להתמודד עם עדיפות ואובדן חברים בשל נטייתי המינית השונה. "יום הולדת שמח" שימש לי כ outlet לכאב ולסערה הפנימית שלי. זה גם אפשר לי לטוס לטורונטו, קנדה. אני אף יזמתי את פסטיבל האומנויות הסולאיסטי הראשון בקולקטה – "מונולוגים".
אומנות, אופנה ומוזיקה
אתה גם מלמד ומעביר ידע במגוון תחומים, וכעת אתה עובד על קו האופנה שלך, אטוש.
תמיד ידעתי ששאיפותיי האמנותיות לא יוגבלו לבמה. אטוש משתף פעולה עם מותג האופנה ראנגה, שבראשו עומדות צ'נדריי גוש ואדיטי רוי. אני עמוס על קו בגדים יוניסקס, כולל מכנסי דהוטי וצבעוניות.
לאחרונה השקת את SPCKraft.
SPCKraft, שהושק ב-15 במאי, הוא הקולקטיב הראשון לאומנויות אינטרדיסציפלינריות בקולקטה. זהו היוזמה שלי ואני נרגש מהזדמנויות הרבות שהפרויקט הזה מציע.
ספר לנו על מסע שלך מצריים האחרון.
אני חווה מערכת יחסים סימביוטית עם גורודב רבינדראנת טאגור, והיה זה ניסיון מדהים להציג את יצירותיו הנצחיות בפני מומחים במצרים. יחד עם המומחה המוביל לרבינדראסונגט, פראבודה ראיחה, והפסנתרן המוערך ד"ר סומיטרה סנגופטה, זכינו להביא את המופע שלנו "מוזיקה נפש" לארץ הפירמידות. נעשינו מוזמנים על ידי השגרירות ההודית במצרים ונתמכנו על ידי ICCR כדי להשתתף בפסטיבל טאגור 2018. הופענו בקהיר ב-6 במאי ובאלכסנדריה ב-7 במאי.
אילו רחובות אמנותיים אתה מתכנן לחקור כעת?
יש כל כך הרבה, אבל הייתי רוצה ללבוש את כובע הבמאי בקרוב.
אציאה מהארון
איך גם עשית שלום עם הנטייה המינית שלך?
זו הייתה אחת התקופות הקשות בחיי. הייתי במערכות יחסים עם נשים – מיניות ולא מיניות – ובתחילה היה לי קשה להבין ולעבד את הגילוי החדש שדברים מתקדמים בכיוון של גברים. אני ילד יחיד, אבל אני רואה בְּעַנּוּרְדָה סן, שחיה כעת בטורונטו, קנדה, כאחות שלי. היא עזרה לי לעבד את כל זה באיטיות.
איך אמא שלך, סוצ'טה צ'טרג'י, הגיבה כשסיפרת לה על הנטייה המינית שלך?
אמא שלי היא ההשראה שלי. אבל אני עדיין לא ניהלתי איתה את השיחה הנדרשת. בתחילה לא סיפרתי לה כי לא רציתי להפתיע אותה. חשבתי שאוביל אותה לכך בהדרגה. לא הצלחתי, וכעת אני בטוח שהיא יודעת. היא בטח קראה על זה בתקשורת או שמעה מאנשים שונים. לאחרונה, במהלך ארוחת ערב, אמא שלי אמרה לי "לך ותתחתן עם גבר, אבל תתייצב. אני לא רוצה שתהיה לבד بعد שאני אלך." אתה חושב שאני עדיין צריך לספר לה?
האם יש קשרים באופק?
מה מצב מערכת היחסים שלך כרגע?
אני רווק. הייתי במערכת יחסים רצינית לפני שנתיים, אבל זה לא נגמר טוב. לעזאזל, למצוא אהבה אמיתית לא קל, אבל אני כבר לא מעוניין בסקס חסר משמעות. אני לא בשנות ה-20 וה-30 שלי יותר; אני לא הולך להיכנס לדברים שיפגעו בהערכה העצמית שלי – לא שוב.
האם אי פעם קיבלת הצעות מגברים הטרוסקסואלים?
אה! כן! הם פונים אלי ישירות או מתקשרים להודיע לי שהם עכשיו בזון "ניסויים" ורוצים "לנסות עם גבר". בזמן שאני "מאמץ את מחשבותיהם" ומכבד את פוליאנדריה, אני לא "מקבל" הצעות כאלה. אני מסרב להיות כוכב ניסוי למישהו אחר.
האם זה נכון שאתה קיבלת הצעת נישואין לאחרונה מבחורה…?
(מחייך בסבר פנים טובות) היא כתבה לי שהיא מאוהבת בי, ובעוד שהיא מודעת לנטייתי המינית השונה, היא רוצה להתחתן איתי בגלל סוג האדם שאני. כמובן, הייתי חייב לדחות את הצעתה.
מה נותן לך את הכוח להמשיך?
חלק גדול מהאוכלוסייה בהודו עדיין מתקשה לקבל אנשים עם נטייה מינית שונה…
אבל אני לא מחפש את קבלתם. כל מה שאני שואל הוא: למה זה כל כך קשה "לברך את המחשבות שלי"? כל אחד מאיתנו זכאי לעשות בחירות שונות. לא תמיד נוכל לקבל את הבחירות הללו, אבל למה לא נוכל פשוט לכבד ולהחיל את הבחירות הללו?
מאיפה אתה שואב את הכוח להמשיך?
ראשית, מעבודתי ומכל צורת אמנות שאני מחובר אליה. עבודתי פועלת כמו תרופה ומרפאת את צלקותיי. מקור נוסף הוא האיש או האישה הפנימית שבי. הם מטיחים בי אם אני מנסה להפסיק ואומרים, "אתה תעשה את זה", ואז אני פשוט עושה זאת. אני גם שואב כוח מתלמידיי, מחבריי ועוקביי ברשתות החברתיות ובכלל שמאפשרים לי ללמוד על גישות חדשות – הן באמנות והן בחיים.
אתה מאוד רועש ברשתות החברתיות. האם זו הדרך שלך ליותר ממודעות בחברה?
אני משתמש ברשתות החברתיות כאמצעי להרחיב את האקטיביזם שלי, שאינה מתוך ישיבה בכורסה. "המצעד לשלום שלי" מתרחש דרך האמנות שלי וההערות החברתיות שלי, ואם זה מעורר מוטיבציה באנשים בתהליך, אז זה בונוס נוסף.