בעת חווית גירושין, תהליכים רבים יכולים להטריד את מחשבותיו של הפרט. ישנם שיקולים רבים לקבל החלטות נכונות. אך בצל הלחצים הרגשיים הללו, השאלה החשובה ביותר היא: כיצד הורים יכולים להמשיך לגדל את ילדיהם בצורה חלקה לאחר הגירושין?
היחסים לאחר הגירושין משתנים באופן דרמטי, אך האם זה משפיע גם על מערכת היחסים בין ההורה לילד? האם יתכן שהגירושין יהיו לטובה עבור הילד, משום שהם מספקים הגנה מהתעללות, ריבים וחילוקי דעות יומיומיים? זה טבעי לשאול כיצד מנהלים זוגות את ההורות לאחר הגירושין. הורות טובה לאחר הפרידה היא קריטית להתפתחות הילד.
כאן תובא סיפורם של שני אנשים שעשויים ללמד אותנו על החשיבות של לחשוב על הילד במהלך הגירושין. לוֹקֵש ואשה לא היו זוג מתואם, לא כבני זוג ולא כהורים. נעקוב אחר מסעם ונלמד כמה לקחים בדרך.
הורות לאחר גירושין: סיפור
“מיץ פירות?” אני שואלת את לוֹקֵש. הוא בן דוד רחוק שגר באותה עיר כמוני. הוא הגיע סוף סוף לאחר שסירב שוב ושוב להזמנתי במשך כמה שבועות. הוא מתיישב. בעלי מגיש לו קופסה של מתוקים.
“לא, אני סוכרתי,” הוא אומר.
“תה? בלי סוכר?” אני מציעה.
“לא, אני לא שותה תה.” הוא עושה פרצוף של אי נוחות ומניח יד על הבטן שלו.
אני מופתעת מהתשובה שלו. מזג האוויר משתנה; תה עם נשנושים זו הנורמה. אני שומעת שהוא שותה הרבה. ייתכן שהחומציות נובעת מהמינון הגבוה של האלכוהול.
“אני שותה תה ירוק,” הוא מגלה לבעלי.
“יש לי את זה!” אני אומרת בהקלה. הוא מחייך. “ובכן, אז!”
הוא הגיע עם בשורות טובות; בן דודו קיבל עבודה. לאחר מותו של אחיו, הוא הפך לראש המשפחה, האיש העומד בראש. אני שומעת אותו מתאר את המצב כשאני עסוקה במטבח. אך מה עם משפחתו? לוֹקֵש יש בן שהוא בקושי רואה, למרות שהם חיים באותה עיר. האקסית שלו וההורות שלהם לאחר הגירושין לא היו מצליחות במיוחד.
המבנה הרגיל של לוֹקֵש ואשה
לוֹקֵש ואשה היו כמו כל זוג אחר. דרכם נישאה הייתה מסורתית. לוֹקֵש היה מהנדס בשירות הציבורי; אשה, אדריכלית, בתחום ההוראה. לוֹקֵש גר במשפחה מורחבת יחד עם הוריו ובני משפחה אחרים.
אשה לא הצליחה להסתדר עם חותניה לאחר הנישואין. היא הייתה מצופה לשמור על קריירה, להיכנע למסורת ולציית מבלי לחשוב, הכל יחד. מגורים עם משפחה גדולה יכולים להיות אתגר בכך, והיא הגיעה למצב של חוסר נוחות. מכיוון שסירבה להתאים את עצמה, משפחתו של לוֹקֵש ראתה בה כ villain. משפחות מורחבות נפוצות מאוד בהודו, והציפייה היא שהנשים "יתאימו."
לאחר שדיברה עם לוֹקֵש, הוא קיבל תנאי; לבחור אותה ואת בנם או את קרובי משפחתו. לוֹקֵש לא הצליח להבין את נקודת המבט שלה ולא הסכים לעשות את הבחירה. הוא ראה זאת כאקט רדיקלי. לא הצליחו לפתור את חילוקי הדעות ביניהם, ובסופו של דבר לא ניהלו גירושין היטב ולא ניסו להורות יחד.
גירושין והורות שבורה
קוש, בנם, היה בן שנתיים או שלוש כאשר הוריו נפרדו. כעת הוא בן 15. אני שומעת שהוא לא עושה פניות לאביו. לוֹקֵש רואה אותו רק באירועים מיוחדים. אני הרבה פעמים חושבת על קוש. מה הוא למד על יחסים? אביו בחר לעמוד לצידו של אחיו והוריו. האם הגירושין ההורים שלו שינו אותו באופן בלתי הפיך?
לפני כמה שנים, קרוב משפחה נכנס לתמונה כדי לנסות לתקן את המצב, ולוֹקֵש החל לראות את בנו בצורה קבועה. קיווינו שהוא ואשה יבנו מערכת יחסים לטובת הילד. הורות משותפת לאחר גירושין לא הייתה בלתי אפשרית או לא נשמעה. אבל התאכזבנו קשות. לאחר מספר חודשים, לוֹקֵש חזר לגבולות חיי בנו.
לוֹקֵש השתנה כעת. הוא במשקל עודף, קרוב להשמנה. פניו נפוחות, עיניו אדומות ועייפות מתמדת ניכרת עליו. ייתכן שאילו היה מתחתן שוב, הדברים היו הרי שונים. הם היו כל כך צעירים כשהם נפרדו! האם הוא לא חשב על נישואין מחדש? אולי כדי לתקן טעות שעשה? ואיך הצליחה אשה להימנע מנישואים נוספים בחברה שמתמקדת במוסד הזה?
לוֹקֵש ואשה קיבלו את חלקם בהערות הללו. כולנו חשבנו שזו רק שאלה של זמן לפני שימצאו בן זוג אחר. אם היו עשויים, אולי היו מצליחים יותר כהורים לאחר הפרידה. מציאת חברה חדשה ושיתוף החיים עם מישהו היו יכולים להביא להם אושר. אבל הם לא עשו זאת. הם נותרו רווקים ולא הצליחו לנהל הורות כראוי לאחר הגירושין. אני רואה את ההשפעות של כך בצורה ברורה יותר עכשיו.
שנים לאחר מכן: הורות לאחר ההפרדה
שנים לאחר מכן, לא לוֹקֵש ולא אשה נישאו מחדש או חזרו האחד אל השני. הם ניסו, כמובן. אבל למרות ניסיון לשפר את הנישואין, לא היו פיתוחים פורים. בריחה של לוֹקֵש מהבדידות היא … הוא לא שכח אותה, אך לא הצליח לגשר על הפער בין אהבה לשמירה עליה. מחויבות דורשת הקרבה, הקרבות שכנראה לא היינו מוכנים לעשות. אם רק היינו יודעים את המחיר מראש. משפחה כעדיפות היא נורמה בנישואין מסורתיים. אבל איך אפשר להיות שמח במדור שני, במיוחד אם מדובר באישה מלומדת ועצמאית? בזה אני מעריך את עמדתה של אשה. זכותה לדרוש את רצונותיה. אולי בגלל שאני אישה, אני מוצאת את עצמי מאשימה פחות את אשה על הפרידה.
אכן, היגון של לוֹקֵש כאב לו, אך מה עם השבועה של הנישואין? האם לא לאשה זכות לבחור? אני בטוחה שמסורתיים יחשיבו את זה כרעיון רדיקלי. אני חושבת שההורות אינה עסק שבו מצפים לתמורה.
אך כשאני משקפת על כך, אני מבינה שלעולם לא הייתי עושה מה שעשתה אשה. האם אני פשוט פחות נועזת מאשה או יותר "מתאימה"? האם בעלי יותר מסתגל מלוֹקֵש? כן, היו לנו חילוקי דעות, אך איכשהו, המצב מעולם לא הגיע לנקודה הזו. אני לא יכולה לשאת את המחשבה שילדיי יראו את הוריהם מתפרקים. אבל אולי אילו הייתי בנעליהם, הייתי מסוגלת לנהל הורות משותפת לאחר הגירושין.
האם לא על הילד להיות העדפה כששני ההורים נפרדים?
חמלה שלי עדיין קיימת לאשה. אבל יש לי גבולות. אני בקושי יכולה לקמפיין בשבילה. לוֹקֵש מאוד שמרן ומעולם לא משתף את רגשותיו. מכיוון שלא הייתי בקשר איתו הרבה במהלך הליך הגירושין, לא שוחחתי איתו גם לאחר מכן. בסופו של דבר, זו הזוגיות, שעליהם לקבל לאן פניהם מועדות.
אני תוהה אילו ערכים ילדים במצבים כאלה מקבלים מהוריהם. לוֹקֵש ואשה לא טרחו ממש. אני לא מאשימה אותם על כך שהתפרקו, אך היו צריכים לחשוב על הילד. להיות הורים, אם לא מצליחים להיות חברים או אויבים. גירושין והורות היא מערכת מסובכת, אך יש להדריך זאת למען הילד.
לאחר ההפרדה, הם היו צריכים לדאוג שלוֹקֵש יישאר נוכח בחיי בנו. והוא עצמו נכשל בגישור בין האהבה לבין האהיבה, פעמיים. אני זוכרת משפט מאת ניק קנון שאמר, “בסוף היום, אתה צריך להיות קצת בלתי אנ selfish. צריך לומר, 'זה לא עלינו. זה לא עבד כפי שציפינו אבל תראו את הברכה המדהימה שיש לנו בילדים הנפלאים הללו.'”
תמיד קיוויתי שאחרי שתגבור בני זוגו של קוש יפרדו, הם בסופו של דבר יצליחו ללמוד להורות יחד לאחר הפרידה. אבל עכשיו אני מקווה שהגירושין של אמו ואביו לא ישאירו בו חותם מתמשך.
לכל הקוראים, אני רוצה לומר: התייחסו להורות לאחר גירושין במידת החשיבות הראויה. ושים את הילד שלך לפני הכל.