אני סובל מאוד מתסמונת הקן הריק

אני אישה נשואה בת 43, די בריאה, ונמצאת בתמיכה כלכלית (אך בטוחה) על ידי בעלי, עמו אני נשואה כבר 20 שנה. יש לי בן בן 18 שעבר דירה למקום אחר לצורך לימודים. אני סובלת מ…

סינדרום הקן הריק משתגע אותי

האם תוכלי לעזור לי, גב' נהא אננד? במשך שלוש השנים האחרונות, מאז שבני עזב, אני חווה לחץ חמור, שהחל משפיע על בריאותי, במיוחד על בריאותי הנפשית.

הכל התחיל כאשר התחלתי לדאוג לגבי מצבו, בטיחותו בעיר הגדולה, האם הוא אוכל טוב או לא, וכן הלאה. הייתי בוכה על כך שאין לי מה לעשות עכשיו, כשהוא לא כאן ואין לי על מה לקוות. אני גרה בעיירה קטנה שבה אין פעילויות או הזדמנויות לעשות משהו בזמן הפנוי הרב שלי.

חמותי לא נותנת לי לנשום

גדלתי בחו"ל, ולכן אני מדברת וכותבת היטב, אבל עכשיו אני שונאת לגור כאן בעיירה הקטנה עם חמות מאוד שלילית שלא נותנת לי לנשום בצורה חופשית. בעלי אדם נפלא, אבל בגלל העבודה ועובדה שהוא הבן היחיד במשפחה קטנה, אנחנו צריכים לטפל בארבעה מבוגרים נוספים. לכן שנינו לא יכולים לחשוב על מעבר עם בני. זה כמו קרקס כאן, כאשר כל מבוגר מנסה להכעיס את האחר, לפגוע בתוכניות שלנו ולהרגיש אותנו אשמים על כל דבר אפשרי. חמותי היא טיפוס שמנסה להפעיל סכסוכים ובעיות בין בעלי וביני.

אני דואגת לבני

בריאותי נפגעת. אני לא יכולה להפסיק לדאוג שבני לעיתים מפר את החוקים במקום שבו הוא גר, ואני פוחדת שהוא יסולק מההוסטל או גרוע מכך, שהוא יפסיק להוקיר את האנשים סביבו.

הגוף שלי גם עובר שינוי

כעת הבעיה שלי היא שאני בגיל שבו גופי משתנה. גופי החל להתנפח ואני חווה תסמיני PMS באופן אינטנסיבי. אני מרגישה לחלוטין לא ממוקדת, כאילו אני לא יכולה אפילו לבצע משימות פשוטות. הן מרגישות כמו אחריות ענקית.

אני רוצה את החלל שלי

זה משפיע על מערכות היחסים שלי. אני מרגישה שאני רוצה לברוח. אני מתפללת שבעלי יחליט להעביר אותי לעיר שבה אני יכולה להתגורר עם בני ולחבר אותו מחדש אלינו. אני רוצה את הזמן שלי כדי לממש את חלום הכתיבה שלי, אך החותנים התובעניים שלי לא מאפשרים לי זאת.

אני מרגישה, שאם אעבור, יהיה לי חיים משלי ואוכל לדאוג לבני, שיתחיל להעריך אותי יותר אם יראה אותי מאושרת. אבל זה נראה כאפשרות רחוקה. מה אני עושה? כיצד אני מתמודדת עם הלחץ הזה? החבל היחיד שלי הוא האינטרנט, שבו אני פעילה ב-Bonobology. אין לי דבר אחר להסתכל עליו בציפייה.

בבקשה עזרי לי.

תודה.

גברת יקרה,

קודם כל, אני רוצה לברך אותך על הצעד הראשון שלך לקראת אהבה עצמית, שמתחיל בוודאות מההבנה העצמית. כאשר אנו מבינים את הבעיה היטב, רק אז אנו מתקדמים בכיוון לפתרונה.

כעת, אעבור לדאגתך. נראה כי את trapped in סינדרום הקן הריק. את חווה ואקום ומידה של בדידות כאשר בנך עזב את הבית. זה קורה בעיקר להורים המבלים את מרבית זמנם בגידול, טיפול והכוונה של ילדיהם. זו הליבה של חייהם. הגיע הזמן להמציא מחדש את זהותך ולהשקיע בטיפול עצמי ואהבה עצמית. הנה מספר טיפים שיכולים לעזור לך.

1. התחילי לקבל ששינוי הוא חוק אוניברסלי

זה בסדר להרגיש רגש של דיכאון בזמן שאת ובנך עוברים שינוי משמעותי בחייכם. האהבה שלך לא צריכה להיות אזיק או כוח שלילי ליצור מכשולים בחיים. קבלי את זה שחווית להיות הורה נהדר. לא לכולם יש הזדמנות לצאת ולרדוף אחרי חלומותיהם. את אפשרת את זה לבנך. זהו רגע גאווה לחגוג!

2. זכרי שגעגוע למישהו אינו רגש שלילי

רגשות אלה הם חלק מאיתנו. כאשר את מתמרנת מחשבות שליליות ולא רציונליות, את מרגישה מפוחדת. זהו הזמן שבו עלייך לעבוד על הקוגניציה שלך ואתגרים את המחשבות הלא רציונליות שלך. סמכי על בנך שהוא יכול להתמודד עם בעיותיו; בסופו של דבר, זו תקופת למידה בשבילו שבה הוא ילמד לפתח כישורי פתרון בעיות.

3. התחילי להשקיע זמן ואנרגיה בעצמך

חפשי את אזור הנוחות שלך ועשי משהו בשביל עצמך כל יום כמסורת. למד קורס חדש, העניקי לעצמך טיפול ספא, לכי לפארלור, סעדי במסעדה, וכו'. הזמן שלך לעצמך חשוב מאוד.

4. שתפי את רגשותייך ודאגותייך עם בעלך

הניחי לו לדעת מה עובר עלייך או כיצד את מרגישה.

5. עלייך להיות החלטית

אם דברים מטרידים אותך בבית, הגיע הזמן להתעמת ולדבר על כך. להיות פאסיבית או פאסיבית-אגרסיבית לא יעזור לך, אלא תגרום לך להרגיש דחויה. את יכולה להפסיק את ההרגשה הזו אם תתחילי לקבל החלטות משלך ולפעול בצורה יותר החלטית.

6. הפסיקי לחפש גיבוי רגשי מבנך או בעלך

שני את המיקוד מהם אל עצמך. דאגי לבריאותך ועשי אותה עדיפות. תוכלי לתרגל יוגה ומדיטציה. אני מאמינה שצריך לחפש סיוע מקצועי. כיום זמינים גם מפגשים אונליין. את מוזמנת לפנות אליי לשיחה אישית אם ובלבד שזה יידרש.

אלוהים יברך אותך!