בשיחה שערכתי עם מומחה לתיאולוגיה ולתרבות, אשר כתב מספר ספרים מצליחים העוסקים במיתולוגיה ובתרבות, אציג בפניכם קטעים נבחרים מהשיחה שלנו.
שאלות ותשובות
כיצד נדונה מיניות נשים בטקסטים מיתולוגיים הינדיים? האם נשים הוצגו או מתוארת כישויות מיניות?
קמה, או הרצון, ורטי, מיניות, היו נושאים מרכזיים במיתולוגיה ההודית. רצון הגברים והנשים נתפס במגוון דרכים: כהבאת ילדים, כנכס בשוק, כמקור להנאה רבה, וכשביל לרעיונות מיסטיים. ישנם סיפורים על נשים שמתקרבות לגברים למטרות מיניות, סיפורים שבהם נאמר לגברים שחובתם היא לשמח את הנשים, ונשים שמביאות את תחושת הפגיעה כאשר דחייה מתקבלת.
האם מונוגמיה הייתה דרך חיים מומלצת כפי שמוצע בטקסטים דתיים? אם לא, כיצד נתפסה המונוגמיה?
האישה הביתית, ולא האפסרה, הייתה מושג המרכזי. נאמנות נתפסה כקריטית למשפחה, ולאו דווקא. היא הייתה אמורה להעניק לנשים כוחות קסם, והפכה אותן לסטי, שיכולה לעמוד באש. אלמנות נחשבה כתוצאה מהפרה של הנאמנות מצד האישה. לכן, זה לא היה “שלטון” אלוהי, אלא המלצה שהיא נכפתה. אך התקבלה ההבנה שנאמנות היא אתגר, ושגברים ונשים הם ישויות מיניות שאינן יכולות להגביל את רצונן לאדם אחד. אישה נאמנה, עם זאת, הפכה לדמות נערצת, ורם, הגבר הנאמן היחיד במיתולוגיה, הוקדש בכבוד.
כיצד תוארה ונראתה ניאוף בטקסטים אלה? האם קיימות הפניות לנשים נשואות המתרועעות אילו?
כאשר רישי גוטמה שב לביתו, הוא מצא את אשתו, אהליה, בזרועותיו של אינדרה, מלך הדאבות. בכעס, הוא קלל את אשתו אהליה להפוך לאבן ואת אינדרה ללקות במחלות. סיפור זה מצוי בפרק הראשון של הרמאיאנה, הבלקנדה, העוסק בילדותו של רם, נסיך איוודיה. הסגי וישווימיטרה לוקח את רם להירמיטה של גוטמה ומראה לו את האבן שהייתה פעם אהליה. היא נידונה להיות מעוכה על ידי ציפור, חיה ואדם זר.
וישווימיטרה מבקש מרם לגעת באבן ברגליו ולשחרר את אהליה כך שתוכל לשוב לבעלה. בגרסאות שונות של הרמאיאנה, סיפור אהליה מתוארת בדרכים שונות. בגרסאות מסוימות, היא האישה הנואפת שהתגלתה על מעשה הניאוף שלה. בגרסאות אחרות, היא חפה מפשע, הונתה על ידי אינדרה המתחזה בדמות בעלה. יש גרסאות שבהן אהליה היא אישה מתוסכלת שעושה את דרכה לזרועותיו של אינדרה. המספרים מנסים להסביר מדוע רם סולח לאהליה. זה נכון יותר עבור רם לסלוח למישהו שהואשם שלא בצדק מאשר למישהו שווה באמת.
אולי החמלה היא גם הלקח שהיה וישווימיטרה מנסה ללמד את רם.
האם אתה רואה שינוי בתפיסת מיניות נשים בתקופות Ancient ובנות זמננו? מה יכול להיות מקור השינוי בתפיסה?
עם עליית הבודהיזם והמסדרים המנזרים, נשים נתפסו יותר ויותר כמלכודות שיש להימנע מהן. מיניותן נדרשה להיות בשליטה. מיניות נתפסה כמוצא בקרב גברים ובחסידות אצל נשים. עם זאת, הנזילות של המיניות, שהייתה קיימת בחברה ההודית, הפכה לקשיחה יותר.
מה דעתך על הגבר העירוני המודרני? האם אתה חושב שהם מצליחים למלא את תפקידיהם החדשים בהצלחה?
כל דור מתמודד עם חוקים מיניים של זמנו. החברה המערבית המודרנית עשויה להיות משוחררת מינית, אך במהלך כך היא גם מחויבת לוותר על מחויבות. אנשים גדלים במשפחות עם אבות ואמהות רבים, כאשר גירושין הפכו לנורמה. כמו כן, יש אי וודאות רבה יותר, רמה נמוכה יותר של תלות הדדית ויותר עצמאות. לכל דבר יש מחיר. גברים של היום פתאום מתמודדים עם נשים המרגישות בנוח עם מיניותן, אך נדרשים להתמודד עם העובדה שהם לא ה'אחד', שהם לא חומר רם של 'פאטי פרמשואר', אלא רק גנדרבס, לשעשוע. זה יכול להיות מכה לדימוי העצמי שלהם.
מחשבות אחרונות
בהיסטוריה, מונוגמיה לרוב הייתה קשורה למערכת הפטריארכאלית, שבה נצפה שנשים יהיו עקרות בית וגברים יהיו מפרנסים. בהקשר זה, המונוגמיה שימשה להבטיח אבהות והעברת עושר ורכוש בדרך מובנת. כמו כן, היא חיזקה את הרעיון שנשים הן רכוש, שייכות לבעליהן.
עם זאת, ככל שהחברה התפתחה ותפקידים מגדריים הפכו לנזילים יותר, המושג מונוגמיה הוטל בספק והוגדר מחדש. רבים, ללא קשר למגדר או לתפקידים במשפחה, בוחרים במונוגמיה על בסיס אהבה וערכים אישיים.
בסופו של דבר, ההחלטה לאמץ מונוגמיה או כל מבנה יחסים אחר צריכה להיות אישית, מבוססת על הסכמה הדדית בין שותפים. חשוב להתעלות על רעיונות מיושנים הקושרים בין מונוגמיה לתפקידים מגדריים מסורתיים, ולהתמקד בבניית קשרים אשר מדגישים כבוד, שוויון ועצמאות אישית.