אישתי היא המספקת הראשית ואני בסדר עם זה

אף על פי שיש לי תארים אקדמיים דומים וכמעט אותה כמות ניסיון בעבודה, אני שמח לשתף כאן שהאישה שלי מרוויחה יותר ממני כבר שנים רבות. למעט המקרים שבהם לקחתי ממנה הלוואות, זה לא הפריע לי כלל שהיא המפרנסת הראשית של המשפחה. אכן, אנו נאמנים ומחויבים זה לזו, למעט חלומות על כמה מהכוכבים שאנחנו מעריצים, אולי.

כמובן שלא חסרים מקרים שבהם חברים ובני משפחה צחקו על כך שאני לא מרוויח כמו אשתי, ועל כך שאני נשוי למפרנסת הראשית. למעשה, הכפלה של הצחוק הגיע לאחר שעזבתי את העבודה המלאה שלי והפכתי לאב במשרה מלאה, מה שגרם לכך שאשתי נשארה המפרנסת הראשית. כן, האגו הגבר שלי נפגע לפעמים.

נראה כי הרבה מהעניין הזה נובע מהאידיאולוגיה העמוקה שסוברת כי הגברים שואבים את זהותם מהיכולת לספק ולהגן על משפחותיהם, בעוד שהנשים שואבות את זהותן מהכישורים הביתיים שלהן ומיכולתן לגדל.

היום יש שינוי כלכלי ואנחנו עדים לכך שיותר ויותר נשים תופסות תפקידים שהיו מסורתית בתחום הגברים. אך חיינו החברתיים ומנטליות שלנו לא תואמים עד כה כדי לקבל את המפרנסות הנשיות.

אשתי היא המפרנסת הראשית במשפחה

לאחר זמן מה, הגיעתי להבנה שהעובדה שאשתי מרוויחה יותר ממני והיא המפרנסת הראשית לא משפיעה על הגבריות שלי או על היכולת שלי להיות בעל ואב אוהב. למרות שהחברה והסובבים אותי לפעמים מנסים להקניט אותי על פוטנציאל ההכנסה שלי, אני שמח שאין לי בלבול הזה בנוגע לזהותי בעקבות השוואות להכנסות.

והנה הסיבות לכך:

אני לא מרגיש מאוים

מעולם לא חשתי מאוים מהשאיפות הקרייריסטיות הגבוהות של אשתי ומקיום מערכת יחסים בה היא מרוויחה יותר. למעשה, תמיד הרגשתי צורך לתמוך בהחלטות שלה ולהיות עמוד התמיכה שלה. כמובן, האתגר בכך הוא שאשתי מצפה ממני להיות כמו שהיא, שאפתן. אם היה סדנה כלשהי לגבי "כיצד להיות יותר שאפתני", אני בטוח שהיא הייתה רושמת אותי.

מעולם לא ראינו את עצמנו כמתחרים, אלא כשותפים. הכסף, לעיתים, יכול להקיף את מערכת היחסים שלנו כמו ענן אפל ומאיים.

עם זאת, חשוב לציין שאנחנו משחקים באותה קבוצת "משפחה", והמטרה הסופית תמיד היא האושר שלנו. לכן, לא משנה מי המפרנס הראשי בבית.

אנחנו מתכננים היטב

כסף מעולם לא היה הבסיס שעליו נבנתה מערכת היחסים שלנו. אמנם אנחנו מסכימים שכסף הוא חשוב, אך הוא לא היה הנושא המרכזי או גורם מרכזי בקשר שלנו. אנו משתדלים לחלק את ההוצאות בצורה ההגיונית ביותר.

כך, אם אני מביא 20% מההכנסה הביתית, אני משלם 20% מההוצאות. כך היא לא מרגישה שהיא נושאת בכול ההוצאות כאילו היא המפרנסת היחידה בבית. בנוסף, אנו מפקידים כל סכום נוסף לחשבון משותף ומכנים אותו "החסכונות שלנו".

לעולם לא מתווכחים על כסף

העניין עם פערי ההכנסות הוא שלעיתים הוא מתגלה כאשר least מצפים לכך – כמו בעת ריב שאינו קשור ועל אחד מנסה ל"נצח" את השני. כסף יכול להיות כואב בעניין הזה – הוא עלול לגרום לך להרגיש בעוצמה. מה שעוזר לנו הוא ההחלטה המודעת שלנו לא לדון בכסף ובסטטוס המפרנס בעת ריבים. ולא לגבי העובדה שאחד מרוויח הרבה יותר מהשני.

הבנה, אמפתיה ושיחה בריאה יכולים לפתור הכל

כבת זוג של אישה מצליחה ומתפרנסת, אני מבין שהתפקידים המשלמים מגיעים עם אחריות נוספת. להימצא עם מפרנסת בבית פירושו שאני לא מצפה ממנה להתנהג לפי ההגדרות הסטריאוטיפיות הישנות של אישה קונבנציונלית, ולא להרגיש לא בנוח על כך שהיא לא מבלה מספיק זמן עם המשפחה.

מה שעוזר לנו הוא שאשתי, למרות לוח הזמנים העמוס שלה, תמיד דואגת שהעבודה שלה לא תעמוד בראש סדר העדיפויות שלה. ההבנה ההדדית הזאת ועקרון הגמישות בהחלט עוזרים לנו לשמור על איזון בשיחותינו בנושא הכסף.

אולם, מה שעוזר לנו לשמור על נישואים מאושרים במיוחד, למרות הפער בהכנסות שלנו, הוא העובדה שתמיד השארנו את ערוצי התקשורת פתוחים. איננו חוששים לדבר על רגשות של חוסר ביטחון או טינה כאשר הם עולים.

בכל הנוגע לאתגרים שזוגות מתמודדים איתם, יש מעט דברים ששיחה כנה ומעט אינטימיות לא יכולים לפתור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top