בעלי רימה אותי, אבל החלטתי להישאר יחד בשביל הילדים

רבים מהורים בוחרים להישאר יחד למען ילדיהם, גם כאשר הנישואין שלהם מתמוטטים לחלוטין. הם שואפים להעניק לילדיהם חיי משפחה נורמליים, שמחים, שבהם ישנם שני הורים. בעלי בגד בי מספר פעמים, אך לא הצלחתי לעזוב אותו מסיבות של טובת הילדים שלי. נאלצתי לחבוש פנים אמיצה בכל יום ולצפות בגבר שאהבתי טרם כל מה שעשה לי, כשהוא בוגד בי עם אישה אחרת.

ידעתי שבעלי בוגד בי עם אישה אחרת

היכרתי את בעלי בשנת 2000, במהלך לימודי התואר הראשון שלי. היה בינינו קליק מיידי והכימיה הייתה מצוינת. הוא היה בטוח בעצמו, חד ומעשי, וזה מה שאהבתי בו במיוחד. יצאתי איתו במשך שנתיים והייתה זו תקופה נפלאה.

אולם, היו לו המון חברות – דבר שהתעלמתי ממנו בתחילה – משום שהוא היה מאוד יפה. גם כאשר חברותיו התקשרו אליו בשעות לא רגילות, שוב מצאתי את עצמי מתעלמת, מחשש להיראות קנאית ורגישה.

אחרי שנה של היכרויות, הוא הציע לי נישואין. קיבלתי את ההצעה והחלטנו להתחתן לאחר השלמת לימודיי. הכל היה מושלם פרט לדבר אחד – השיחות עם חברותיו לא חדלו גם לאחר החתונה.

התנגדתי מספר פעמים והוא תמיד השיב, “זה רק חברים.” לפעמים הוא שוחח עם “חברותיו” במשך שעה ולעיתים שוחח עימן ברציפות, וכשהתעמתתי איתו, הוא תמיד מצא תירוץ או שניים. לעיתים הוא היה חוזר הביתה מאוחר בלילה, ואומר שיש לו עבודה חשובה במשרד עד שעתיים בלילה! מי עובד עד שעתיים בבוקר? אך אז חשבתי, הכל יהיה בסדר לאחר לידת הילד הראשון שלנו.

אולי ילד יוכל לעזור?

שנה לאחר מכן, נולדה בתנו. הייתי בעננים וציפיתי שהוא יתנהג אחרת. אך לצערי, זה לא קרה. לידת בתנו לא שינתה דבר. הוא היה יוצא כל הלילה וחוזר הביתה בשעה 4 לפנות בוקר. הטלפון הנייד שלו היה נעול כל הזמן ולא הייתה לי גישה לחייו.

הוא אפילו הזמין כמה מחברותיו לביתנו ונאלצתי להתנהג כמו משרתת מולם, לבשל להם ולהגיש להם אוכל. חסר לי הסבלנות כלפי הדרך שבה הוא התנהג, וביום אחד התעמתתי איתו. הייתה לי תחושת בטן רעה שהוא בוגד בי.

הוא הכחיש הכל בתוקף והכה אותי כל כך חזק, שתהיתי אם זה אותו הגבר שהתחתנתי איתו. ביום אחד נכנסתי למשרדו ומצאתי קונדומים משומשים בפח האשפה שלו. שאלתי אותו, “מה זה, ריטש? זה מה שאתה עושה עד שעתיים בבוקר?”

“אני לא יודע מאיפה הקונדומים הגיעו. אתן לי לבדוק.”

“ריטש, אני לא טיפשה, בסדר? מספיק עם ההרפתקאות שלך. אני לא רוצה לחיות איתך יותר.”

“אני עדיין לא יודע מאיפה הקונדומים הגיעו,” הוא השיב.

“שתוק וזכור אל תתקרב אלי יותר.”

ניסיתי לעזוב אותו, אך בתי התגעגעה אליו

למחרת, חזרתי לבית הוריי. סיפרתי להוריי על המצב. זה היה היום הראשון שבו הצטערתי על הנישואין שלנו, והקללתי את עצמי על כך שהייתי מאוהבת בו עד כדי כך שהתעקשתי לא לראות את טבעו האמיתי.

בעלי התגלה כאדם נשוי, פלי רמאי וכסף. כאשר הייתי בבית אמי, הוא לא התקשר אליי פעם אחת. גם אני לא התקשרתי אליו.

אך בתי, בת ה-4, רצתה לחזור אל אביה. היא בכתה כל הזמן ובסופו של דבר נאלצתי לשוב הביתה.

כאשר חזרתי, ראיתי שלפניו לא היה שום חרטה. במקום זאת, הוא חייך אליי בחיוך מרושע ומנצח שאמר, "לאן תלך האישה הזו? בסופו של דבר היא תצטרך לחזור.” התחלתי לתהות אם הגבר הזה שווה להשקיע בו נישואין חסרי אהבה למען ילדינו.

באותו יום איבדתי כל כבוד ואהבה כלפי האיש הזה. נסוגתי לתוך עצמי וה comenzar לחיות את חיי לפי התנאים שלי, והתקשורת שלי עמו הצטמצמה במהירות. לאחר 8 שנות נישואין, כאשר בתי הייתה בת 7, ומסוגלת להבין דברים, המחשבה על >

שוחחתי על הנושא עם אמי ועם חמותי (הייתי ביחסים טובים איתה) והכרזתי על החלטתי. אך שתיהן התנגדו ואמרו, “שארי בנישואין, אולי הוא ישתנה לאחר הילד השני.”

זה היה מצב מאתגר. להישאר במערכת יחסים למען הילד שיש לנו לא היה ברשימותיי, כיצד להשיג ילד נוסף יכול להציל את הנישואין שלנו? אך ראיתי את הנקודה במה שאמרו והלכתי עם ההצעה שלהם.

אולי ילד נוסף יעזור למנוע את הבגידות שלו

ולבסוף, שכנעתי את עצמי להיכנס להריון עם ילד שני. בשנה 2013, נולד בני. אמנם דברים השתפרו לאחר לידתו והדרך של בעלי שונתה, זה היה רק פסק זמן לפני הסערה.

לאחר הלידה, גיליתי שהוא כעת נמצא במערכת יחסים מלאה עם אישה גרושה ומקדיש את כל זמנו לה. כמה פעמים ראיתי את האישה הזו עם ריטש נכנסים לדירתה, שהייתה ממול לדלתי.

יום אחד, הלכתי למשרדו של ריטש, ורק כדי לגלות שהאישה כבר שם. זה שבר אותי לגמרי וחזרתי הביתה מיד, בוכה עד שהוא חזר בלילה, רק כדי להכות אותי חזק כי הלכתי למשרדו מבלי להודיע לו קודם. נכנסתי לדכאון חמור.

גם אני ניסיתי לקיים רומן

הייתי עגומה. הבנתי שאני חיה את חיי במערכת יחסים לא מאושרת, אך לא יכולתי לעזוב למען הילד שלי. אז עשיתי משהו טיפשי. התחלתי לקיים רומן עם אחד מחבריי מהקולג'. הוא היה רווק בזמן ההוא ורומן זה העניק לי חיים חדשים.

אהבתי אותו מאוד, במיוחד את הדרכים העדינות שלו והחינוך המעודן שלו. הוא היה מאוזן ומבוגר יותר, והייתי בטוחה שאני רוצה לחיות את שארית חיי עם האיש הזה.

מה שאהבתי בו היה הכנות שלו, הכבוד שלו לנשים, והמשימה שלו בחיים: הוא רצה להפוך לאמן מצליח ומכובד! הוא היה מוקדש לאמונו והיה גבר בעל מטרה. זה מה שמשך אותי אליו. אך שנית, האושר שלי היה קצר מועד. ולמה?

בני הקטן אהב את אביו יותר מדי! הוא בן 5 עכשיו והוא פשוט לא יכול לעבור יום בלי אביו. אף על פי שאביו לא היה בסביבה רוב הזמן, הוא עדיין אהב אותו. ויותר מכך, הוא גם אהב אותי במידה שווה. הוא לא היה נוח בעבודתי כשאני לא בסביבה. הילד בן ה-5 הזה заставил אותי לחשוב שוב.

הוא אהב את שני הוריו באופן שווה וגירושין היו שוברי נפש בשבילו. ואז בתי – לא הייתה זו אשמתה. ערבבתי מה לעשות עם האהבה שלי אליו והסברתי לו את המצב.

הוא הבין והסכים בלי כל טענה. והת離קש לי אצלו בעדינות ובכבוד. להישאר בקשרים למען ילד יכול לפעמים גם להשפיע על בריאותו המנטלית של הילד.

לבסוף, החלטתי לחזור לבעלי

ולבסוף, חזרתי אל בעלי. הפעם למען הילדים שלי, גם אם בעלי המשיך במקביל לדרכיו הבעייתיות. לפעמים הוא התאכזב מדרכיו והביע חרטה באקראי על כך, באמצעות רכישת דברים יקרים עבורי, אך זה היה משהו זמני.

רציתי אהבה והערכה, לא חפצים יקרים. רציתי שיתקן את דרכיו, אך זה לא היה אפשרי. למה? כי זה הפך להתמכרות והה习惯进行了. החלטתי לסגור עיניים לדברים שהוא עושה, להתעלם מכאב שלי ולהישאר יחד עבור הילדים. התחלתי להתמקד בהם. רציתי להעניק לילדיי עתיד מזהיר. כך קיבלתי את גורלי ואימצתי את חוסר האונים שלי.

לפעמים, אנחנו קורבנות של הנסיבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top