אני יכול לרוץ, אבל אני לא יכול להסתתר מהם. הם בכל מקום. דודות מהבניין שלי. שכנים. קרובים.
“נישואין אחרי 30 בהודו? פספסת את האוטובוס!”
“כמה זמן תגרום לנו לחכות להודעה טובה ממך!”
“אתה בן 29, ועדיין תוכל למצוא בת זוג טובה. בגיל 35, תקבל רק אשה מבוגרת!”
“עשה משהו יציב יותר, בני, והתחתן. הגיע הזמן!”
“כל החברים שלך מתחתנים ומבאים ילדים לעולם. בקרוב תתעטף בבדידות, צעיר!”
“אתה ימני, נכון? דאג שהבחורה לא תהיה שמאלית. זה רק יבלבל את הילדים שלך!”
אני בן 30 ועדיין רווק
בזמנים מסוימים אני מרגיש צורך לצעוק כאשר הערות כאלה מנותבות אליי. אבל אז – כפי שאומרת הסלוגן של הסרט "חייזר" – 'בחלל, אף אחד לא יכול לשמוע אותך צועק.'
אני עומד לחגוג 30 השנה. אז למה אני לא רוצה להיכנס ל'שמחת הנישואין'? למה אני לא לחוץ להיכנס לנישואין בהסכם מסודר כדי להסתדר? האם זה עושה אותי…? בואו נבדוק.
שקול את הבחורה/אישה הנוגעת לחיי ברגע זה. פשוט אין מישהי. אני לא אומר שאני לא יוצא לדייטים ודברים דומים, אבל אין לי אף אחת שאני רואה את עצמי מבלה איתה את שארית חיי. כן, אני בן 30 ורווק בהודו, אבל פשוט לא מצאתי את השידוך הנכון. תפסיקו להתייחס לזה כמו לעבירה פלילית!
לצערי, פשפוש לא החל לעסוק בשוק של “אשת חלומות מושלמת” עד כה. אם יתחילו, אני בהחלט אהפוך לאחד מלקוחותיהם הנאמנים עד שאמצא מישהו מתאים לעצמי אונליין. או עד שאתחיל לחפש את המישהי הבאה. זכור מה אמר אבא של ג'מימה חאן כשהתמודד עם נישואי אימרן חאן לג'מימה? “אימרן? כן, הוא יהיה בעל ראשון טוב.”
וזה מביא אותי לנושא הבא. אימרן חאן לפחות היה עשיר. אני לא יכול לממן את החתונה ההודית הגדולה. כלומר, קדימה, כיום המינימום שאנשים מוציאים על חתונות הוא 15 לקס. אם אני אתחתן עם מישהי מהדרום של דלהי, אני עלול למצוא את עצמי במכירה פומבית על 15 תחתונים מעוצבים. ואפילו אז, יהיו לי 15 צלחות לשלם עליהן – לאור מה שהקייטרינג לחתונות דורש. אני בן 30 ועדיין רווק. אתם תוהים למה? תשאלו את הקייטרינג למה הם גובים כל כך הרבה!
אני שמח לחכות עד לאחר גיל 30 כדי להתחתן
בכלל, בימינו, כשאנשים מלחיצים אותי, במקום לשאול אם יש להם מישהי מדהימה בראש עבורי, אני אומר להם שאני מחפש ספונסרים לחתונה שלי. ועם כל עליית הסטארט-אפים בהודו, היום לא רחוק כאשר נתחיל לראות אפליקציות גם לחתונות. או שאולי כבר יש לנו?
כמו שאומרים לגבי הטכנולוגיה, פוטושופ הוא מכשול גדול בדרך שלי לחתונה. אני ראיתי תמונות פרופיל של בחורה מדהימה והזמנתי אותה לדייט בבית קפה באזור האוז קאס. כמו שאתם יכולים לדמיין, הייתי בהלם כאשר הדייט שלי הגיע – היא לא דמתה בכלל לתמונות שלה! פוטושופ יכול להיות באמת תרמית.
בעצם, יש כאן תרבות של פוטושופ. שמעתי: “אז אמרתי לצלם, באיסה, בתמונה הה decor פחות, אז בבקשה אתה פוטושופ דחקה, ותשאיר אותי עם זר של ורדים צהובים ואדומים!”
בפעם אחרת, הצצתי לבקשה שקטה של גברת בוגרת לצלם, היא רצתה שהוא יוסיף שיער בצבע חינה, עם קו צדדי, על ראשו הקירח של בעלה. בכל מקרה, אני מתפשט.
למה אני אחכה לחתונה לאחר גיל 30 בהודו
האנטיות השונות, השכנים וקרובי המשפחה בהחלט צודקים לגבי זה שאני בן 30 ורווק בהודו. משהו שעליו גם כתב הכתב הגדול קושוואנט סינג – חברותא. תראו, רוב החברים הקרובים שלי התחתנו. אלו שנשארו כנראה יעשו את זה בקרוב. התוצאה? הם יהיו עם חיי משפחה ורעיות, וזה ישפיע באופן ישיר על התייבשות חיי החברוּת שלי. לא יהיו יותר לילות בזבוז עם החברים שלי. כמובן. זה לא שאחד מהחברים שלי ייחשוב לסבול אותי ישן בין לבין ובין אשתו וכמובן, כולנו מתכרבלים.
אל תבינו אותי לא נכון. רק כי אני מציין חששות בנושא זה, לא אומר שאני לא אוהב חתונות. למעשה, אני אוהב להשתתף בחתונות. אתה פוגש קרובים ואנשים שלא ראית מאות שנים. יש מסיבה כל יום וכל הלילה. אני יכול לבחור תמונות חדשות לפרופיל שלי בפייסבוק. והאוכל. מגוון בלתי נגמר של טיקא תמיד משמח אותי.
בכל מקרה, אני מתפשט שוב. נישואין. ואז ילדים. ואז בית הספר. לעבור דרך נושאים שונים בזמן שאני מלמד אותם – אלו שחנקו אותי כשהייתי ילד. בצורה מסוימת זה יהיה נחמד. אני אסתכל על כל הספרים ובכל פעם אגיד, “שיט! זה אני ניצחתי!” כמובן, המבקרים שלי היו טוענים שלא ניצחתי ב-90%, אבל נבהה בזה.
גם, כל כסף שאני מרוויח, לפעמים אני רוצה להוציא על עצמי. ועל ההורים שלי. הם אלו שלקחו את כל השטויות שלי (מילולית ובאופן אחר) מההתחלה. כי אולי, הנשמות האמיתיות שלך (המונח הזה שהבנים והבנות אוהבים להשתמש בו בהודעות המרגשות שלהם) הם ההורים שלך.
בוודאי, אני אשמח למצוא את ה' הזו. אולי אם אני אמצא מישהי שאני יכול להציק לה כל חיי. החיפוש בעיצומו. אני רק מפחד שזה לא יספיק. עם זאת, בקשות למשרה של רעייתי פתוחות מאוד. אנא פנו אליי ואם תמצאו את עצמכם זכאים, נקבע ראיון.