תמיד הערכתי נאמנות בכל הקשרים שלי. אדם חסר נאמנות, אם זה בתחום החברות, העסקים או האהבה, לא ניתן לבטוח בו. אבל מעולם לא דמיינתי שאתאהב באישה נשואה.
הייתי מהנדס בשוק עבודה שגדוש באלפי מהנדסים שמתחילים את דרכם מדי שנה. כאשר קיבלתי הצעה ללמד באוניברסיטה ממשלתית בעיר קטנה, קיבלתי את ההזדמנות בזהירות. עדיף להיות בן 31 ומורה, לא משנה היכן, מאשר בן 31 ובעל מצוקה כלכלית.
גם החברה שלי, שהייתה איתי במשך ארבע שנים, החליטה לעזוב. חשבתי, שאלה יהיו חיי במוסד אקדמי קטן, שאיתם אדע שקט, וזה רק יתרום לי.
(כפי שנאמר לשחנאזר חאן)
אך הדבר לא היה רחוק ממה שציפיתי. המפגש הראשון שלי איתה היה שגרתי, היכרות בסיסית עם חברי הסגל שאיתם אני צפוי לחלוק את הקמפוס. האוניברסיטה הייתה לעולם הקטן שלנו, שכן לא היה הרבה מעבר לכך.
הרומן שלי עם אישה נשואה
היא לא הייתה בחוג שלי, ולאחר שגיליתי שהיא נשואה עם שני ילדים, סימנתי אותה כאישה שלא תתאים לי במחשבותי על "נאמנות היא חיים". אבל אנחנו שיתפנו שולחן בקפיטריה. בסמסטר הבא השעות השתנו, אך חיפשתי כל הזדמנות להיות בקפיטריה בו זמנית איתה.
חברנו נדד על פני קמוס ודֶרִידָה, שאלנו על הגל ונתווכחנו על ניטשה. היא הייתה כמו נהר אורגני שזורם בחיי הטכניים.
היא לימדה באוניברסיטה במשך קצת יותר משנה. היא לקחה את המשרה הזו כאשר בעלה איבד את עבודתו, על אף שהיא מתגעגעת לילדים שלהם, היה צורך לדאוג לעתידם הכלכלי.
אך בזמן שהיינו יחד, דבר נוסף לא היה חשוב. לא המציאות שלה, ולא שלי. והחיבור היה מיידי. עדיין לא ידעתי שאני עומד לצאת עם אישה נשואה.
שיחות בקפיטריה הפכו לשיחות מאוחרות בלילות, שהפכו בסופו של דבר לפגישות בדירות שלנו. היינו בטוחים כי מדובר בחברות של מוחות דומים. אבל היה עלינו להיות דיסקרטיים כדי למנוע רכילות בקהילה הקטנה שלנו. בהמשך הבנתי את הסיבוך של אהבה עם אישה נשואה.
אני אוהב אישה נשואה
זה בהחלט העלה את המודעות שלי להיבט הנישואים שלה, והשגתי את המעמד של "האדם השני". אך זה גם הפך את הכל ליותר מהנה. הרגשתי כמו תלמיד גונב את הנשיקה הראשונה, הרחק מעיני ההורים והמורים החקרניות.
בלילה אחד, זה לא היה מתוכנן או חושב עליו. אני פשוט לא יודע מה קרה. האם זו הייתה הפעם הראשונה בה חשבתי עליה כעל יותר מחברה? כמובן שלא. אבל הצלתי לדחוס את התחושות הללו לתהומות הלא מודע שלי. היא הגיבה, אם רק לשנייה, לפני שיצאה בחשש.
ידעתי שאני מאוהב באישה נשואה, אך הייתי לגמרי מבולבל לגבי הרגשות שלה כלפי.
היא נשואה והתחמקה ממני כמו מהמגפה
הייתי מאוהב באישה נשואה, אך בימים שאחר כך היא התחמקה ממני כמו מהמגפה. בעוד שאני ניסיתי להתנצל, היא התרחקה ולא ענתה.
אם להיות כנה, אני לא מתחרט. הקשר הזה הלך נגד כל מה שחשבתי שנכון. למעשה, לא להיות ביכולתי להיות איתה נראה היה שגוי.
סוף סוף הצלחתי לגרום לה לדבר איתי. היא אמרה כי בעלה הוא אדם נחמד ואינו ראוי לכך.
גם הילדים שלה לא ראויים לכך. הבנתי או ניסיתי להבין. הפסקנו לדבר. במשך שבועות שיחקנו את המשחק של זרים באותו קמפוס. ואז הגיעו החגים, והיה זה שחרור להתרחק. אפילו חיפשתי עבודות במקום אחר כדי לא לראות אותה בכל יום ולהתאפשר לי להמשיך בחיי.
הסטטוס הנישואי שלה לא עצר אותה מלאהוב אותי
שנת הלימודים החדשה החלה עם אני שבור לב. הייתי מאוכזב מעצמי על שהחיים גרמו לי להתאהב באישה נשואה, ואותה על כך שהיא נשואה. אך משהו השתנה.
בלילה אחד, היא דפקה על דלתי. כשפתחתי את הדלת, היא חיבקה אותי ואמרה שהיא מתגעגעת אלי. התחלנו לדבר שוב. לאחר מספר שבועות, אני שוב חיבקתי אותה. רק הפעם, היא לא דחתה אותי.
זה יותר משישה חודשים מאז. יצרנו לעצמנו נווה מדבר. מציאות משנה שבה המושגים של נכון ולא נכון מתהדרים.
היא אומרת אולי שהיא תשוב למשפחתה, כיוון שהמצב הכלכלי של בעלה השתפר. אני לא שואל אותה. אני באמת לא יודע. מה גרם לה לשנות את דעתה או מה מחכה לנו בעתיד.
היא נשואה, אני רווק ואנחנו יחד
מכפי שזזנו אינטימית, ולעיתים אני מרגיש שמצאתי את אהבתי. מפגשי האהבה שלנו הם לפעמים מלאים בתשוקה, ולפעמים זה עדין ורגוע. כשאני בזרועותיה אני נמצא בהווה. אני לא חושב על העבר או העתיד. אני יודע שאף על פי מה שיקרה, אני אהיה תמיד אוהב את האישה הנשואה הזו.
אני מודע לכך מה שעשיתי עשוי להיראות כבעייתי. אבל לא התכוונתי להתאהב באישה נשואה או להרוס משפחה של מישהו. פשוט התאהבתי באישה נשואה מבלי כוונה רעה. נכון ולא נכון הופכים למופשטים מהצוק שבו אני עומד. כל מה שאני יודע זה שאנחנו כאן, יחד, ברגע הזה. ולמען האמת, זה מה שחשוב.
מאוד קשה לנו לחשוב על עתיד יחד בגלל המורכבות שצפויה אם היא תעשה כדבר הזה לעזוב את בעלה. היא גם לא רוצה. אני לא חושב על זה. אני רק יודע שאני אוהב אותה.