אני נשואה וחיה בבנגאלור עם בעלי. בתחילה, גרתי עם בעלי ובני משפחתו בעיר הולדתי. שנינו עבדנו באותה חברה. נפגשנו בעבודה ונישאנו בשנה שעברה, לאחר שנה של היכרות. ההורים של בעלי תלויים כלכלית בו, ואני לא הייתה לי בעיה עם זה עד שהבעיות החלו לצוץ לאחר הנישואין. בני משפחתו הרעילים התחילו לדרוש יותר כסף מבעלי כדי לעזור לאחותו בכסף שלו. זה היה המצב גם לפני הנישואין. כשבעלי סירב לאחר הנישואין, הם החלו להתנהג אלי בצורה לא נאותה.
ההורים הרעילים שלי הפכו את חיינו לבלתי נסבלים
הם ניסו ליצור אי הבנות בינינו והחלו לסחוט את בעלי רגשית. זה גרם לריחוק בינינו, ולפעמים שקלתי לפרק את הקשר, אבל במעמקי הלבי, אני אוהבת את בעלי.
עברנו לעיר אחרת כדי להתרחק מהם
מאסתי במצב, והתחלתי לחפש עבודה מחוץ לעיר הולדתי. לאחר כמה חודשים, זכיתי במשרה. לפני כ-5 חודשים עברנו לבנגאלור. ההורים שלו עדיין אינם משתנים ואינם מפסיקים להעיר לי דברים. עם זאת, הפסקתי את כל התקשורת איתם.
אבל הפשרות שעשיתי לאחר נישואיי, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית, והשלום הנפשי שאיבדתי, הפכו אותי לאדם שלילי.
אני הפכתי לאדם מאוד שלילי
אני מתעצבת על דברים קטנים, ואני לא מרגישה שמחה. גם החברה שהצטרפתי אליה בבנגאלור לא מעוררת בי התלהבות, ואין לי את ההתלהבות שהרגשתי בארגון הקודם שלי.
אין לי חשק ללכת למשרד, ואני מחפשת סיבות לקחת חופש. אני מעדיפה להיות בבית ולא לעשות כלום. אני לא אוהבת להתלבש. אני אוהבת את בעלי אבל אני מאבדת עניין בקשר פיזי. אני מרגישה שאני מבזבזת שנים ושהחלומות והשאיפות שלי לעולם לא יתגשמו. מצבנו הכלכלי אינו מזהיר, כי בעלי הוציא הרבה כסף על הוריו ואחותו לפני הנישואין, ואף אחד לא עזר לו למימון החתונה, לא אפילו אביו, והוא נאלץ לקחת הלוואה.
ההורים שלו אנוכיים אך בעלי לא מבין זאת
אפילו במהלך המעבר שלנו, ההורים של בעלי לא עזרו. אף על פי שהאב רצה, האם מנעה ממנו. שנינו נאלצנו להסתדר לבד. גם אחרי שעברנו לבנגאלור, הוריו ממשיכים לסחוט ממנו כסף רגשית.
בעלי אדם רגשי, הוא עושה כל דבר מתוך אהבתו להוריו. הוא מרגיש שזה באחריותו. אני מסכימה עם זה, אבל אני תוהה מתי הוא יבין שהם כל כך אנוכיים.
אני מרגישה שאני לא מצליחה להשיג כלום
אני מודאגת שהשעון הביולוגי שלי מתקתק ואין לי תחושה שאנחנו חזקים כלכלית לקחת על עצמנו אחריות.
שנינו אוהבים לטייל, אבל אנחנו לא יכולים כי אנחנו צריכים לחסוך, אנחנו גם רוצים לקנות דירה משלהם. אני לא יודעת איך ננהל את כל זה. אני הופכת לאדם קשה, מתוסכלה כל הזמן. גם הבדיחה הקטנה ביותר מכעיסה אותי.
לפעמים אני רוצה לסיים עם זה, אבל אני אוהבת את ההורים שלי ואת בעלי מאוד, ואינני רוצה לפגוע בהם.
אני לא יודעת מה לעשות!!
גברת יקרה
אני מבינה את מה שאת אומרת ואת האתגרים המנטליים והרגשיים שאת מתמודדת עמם, שמכבידים עליך. דמיינת לעצמך חיים שונים כאשר נישאת, והתוכניות שלך נדמות כמתפרקות. במצבים כאלה, זה לגמרי מובן שאת מרגישה כך.
נוכל לשנות דברים שבשליטתנו
זכרת שיש בעיות עם ההורים שלך וגם שבעלך נכנע לדרישותיהם, מה שמקשה עלייך באופן אישי ובמערכת היחסים שלכם. דבר אחד הוא, לצערנו, אי אפשר לשנות דברים שאינם בשליטתנו, כמו בני אדם אחרים ומצבים חיצוניים. הדבר היחיד שאנו יכולים לשנות הוא את מה שבשליטתנו, כלומר את הפעולות, התגובות והמחשבות שלנו.
עם זאת, קשה לצפות שהוא יוותר על עזרה למשפחתו. אבל לשניכם יש חיים וצרכים חשובים לא פחות.
שוחחי בכנות עם בעלך
ברמה הפרקטית, עלייך לקיים שיחה כנה. התחילי בעשיית זמן יחד, לפחות חצי שעה כל יום, לשוחח על דברים שגרתיים, כמו איך עבר יומך ומה קורה בעבודה. וודאי שהשיחה תהיה רק ביניכם, ללא גאדג'טים, וכבו את הטלפונים או אל תענו לשיחות.
הפכי את התקשורת לנוחה
כאשר התקשורת תהיה נוחה יותר, קיימי שיחה רצינית יותר. זה צריך לכלול את מה שקורה מנקודת מבטו, כשחשוב להבין את רגשותיו ופרספקטיבתו, ולשתף איך את מרגישה לגבי המצב ואיך זה משפיע על חייך. חשוב להיות כנה ככל האפשר. דברו על התוכניות והפיננסים שלכם לעתיד.
שוחחו על תוכניות לעתיד
דנו בעניין ילדים ורכישת דירה, ועשו תכנית כלכלית משותפת עם מטרות מעשיות וספציפיות כמה כסף אתם צריכים לחסוך לכך וכמה זמן זה ייקח (לוח זמנים או אפילו מועד יעד) ומה צריך לעשות כדי להשיג את המטרה הזו.
קבעו גבולות יחד
הוא צריך להיות ברור לגבי כמה הוא צריך לתת למשפחתו ולמשך כמה זמן הוא ימשיך לעזור להם. עלייך לדבר איתו ולעבוד יחד כדי ליצור גבולות ברורים לגבי הגבול עד כמה הוא יכול או מתכנן לעזור למשפחתו, ומהצד השני — מהן הצרכים שלו.
שיחה עם חבר או יועץ
ברמה הרגשית, אם יש בן משפחה אחד או חבר קרוב שיודע מה קורה ויכול לתמוך בך, מישהו שאת סומכת עליו, אז בבקשה דברי איתו. זה חשוב לא לשמור הכל לעצמך. עלייך לשחרר את מה שאת מרגישה על ידי שיחה עם מישהו. לחלופין, את יכולה לנסות לכתוב ביומן ולראות אם זה עוזר.
שמרי על יומן הכרת תודה וקראי ספרים
דבר נוסף שאני ממליצה עליו הוא לשמור יומן הכרת תודה, שבו תכתבי לפחות 3 דברים שאת מודה עליהם. יכול להיות שזה אפילו דבר קטן כמו ארוחה טובה. עשי את התרגול הזה כל יום במשך לפחות 31 ימים. בנוסף, הקפידי להקשיב או לקרוא משהו חיובי ומעורר השראה כל יום. попробуй לקרוא ספרים כמו You’re A Badass, The Power Of Your Subconscious Mind, The Secret, The Universe Has Your Back ועוד.
תרגול יומי
מעבר לכך, הקפידי להתעמל לפחות 30 דקות מדי יום. זה יכול להיות הליכה, ריצה, ריקוד או כל ספורט אחר, אבל זה מאוד חשוב לבריאות הנפשית ולאושר. פעילות גופנית משחררת אנדורפינים שמעוררים תחושות חיוביות בגוף.
אני מקווה שזה עוזר. אני יודעת שזה לא יהיה קל, אבל התחילי עם הדברים הקטנים שבשליטתך וידע שאת לא לבד ושתמיד אפשר לפנות לעזרה.
בהצלחה