בזוגיות לא מתפקדת, אבל היה טוב יותר כשיצאנו יחד

נישואים מאושרים הם לא תמיד האידיאל. לא כל מערכת נישואין מתאפיינת באהבה חסרת גבולות ועונג, כשאתם מבשלים יחד במטבח מדי בוקר או מחייכים זה לזה בלילה.

לצערנו, נישואים חסרי אהבה הם מציאות עבור רבים מהזוגות בימינו. ההתמודדות איתם עשויה להיות קשה, מכיוון שאתה עשוי לגלות שנישואיך אינם עומדים בציפיות שלך. אך זהו מצב מצער שניתן רק להתמודד איתו בחיים האמיתיים.

כך הם נישואים במציאות

“מישה, איפה החולצה שלי?”

“איך אני אמורה לדעת?”

“דיליפ, תרצה לישון לצידי הלילה? אני מפחדת.”

“לא.”

“מישה, האם שילמת על החשבון החשמלי?”

“לא.”

“דיליפ, אנחנו מוזמנים לחתונת סינגה ביום ראשון.”

“אני לא רוצה ללכת. אם אתה רוצה, לך לבד. אין לי בעיה.”

נישואין הם לעיתים בדיחה. הנישואין שלי הפכו לבדיחה. בין אינספור ה"לא" שאמרנו זה לזו, איבדנו את הדרך, את האהבה ואת הדאגה. נישואי הלא מאושרים שלי הם המציאות שלי כיום ואני פשוט עייף מכדי להתעסק בזה. אולי זו הסיבה שאני נמנע מהשתתפות בחתונות לאחרונה. איבדתי אמון.

חתונות הפכו למופע בימינו, כולנו יודעים את זה. כמה אנשים הוזמנו? זה רק מעיד על רשת הקשרים שלך ועל החשיבות שלך בעיני אחרים. כמה אנשים הגיעו לחתונה? זה מעיד על השפעתך על הסביבה שלך. כמה כסף הושקע? נישואין וכסף הולכים יחד. זה משקף את ערכך בעיני אחרים.

בעוד שיצאנו לדייטים, לא חשבתי עדיין על נישואין. רציתי שזה יקרה באופן טבעי. אבי, בניסיון להתרברב, ואביה של מישה, כדי להראות את ערכו, הפכו את חיי למלחמה עד שהסכמתי להתחתן עם מישה.

העובדה היא שכשהיא לא התנגד לכך אלא למעשה שאלה את האהבה שלי כלפיה, הטרידה אותי מאוד. רציתי להוכיח לה שאהבתי אמיתית ולכן התחתנתי איתה. אך נישואין אינם הוכחה לאהבה.

זה היה שונה כשיצאנו לדייטים

להתחתן איתה לא היה ההחלטה הנכונה. למעשה עבור בחור כמוני, נישואין לא היו ההחלטה הנכונה. כיום אני נמצא בנישואין לא מאושרים שבהם אין שום אהבה. כשיצאנו לדייטים, הייתי עומד מחוץ לבית שלה, מעשן סיגריה אחרי סיגריה, רק כדי לראות אותה. אלו היו ימים מרגשים.

הייתי בטוח באהבתי כלפיה. לקחתי אותה לחוגים, להשכלה ולביקורים אצל חברותיה וחיכיתי לה בהתרגשות. הרגשתי אסיר תודה שהיא נתנה לי להסיע אותה.

המראה שלה, החיוך שלה ואפילו הדרך החמודה שבה היא אמרה לי שלום, הכל היה ממיס. וויתרתי על חברים שלי בשביל האהבה שלי. אולם כיום, לא משנה מה, אני לא שומע אהבה מהצד שלי. המגע שהוביל אותי לאקסטזה מרגיש קר. אהבה לאחר נישואין, לפחות מניסיוני, פשוט לא קיימת.

הפה שאותו השתוקקתי לנשק, היה גם אותו פה שאמר מילות רשע, ואין לי חשק לנשק אותו שוב. לא, לא ישנתי עם אשתי במשך זמן רב. מעולם לא דמיינתי שאהיה במצב כזה.

לפני הנישואין, זה היה מה שחיכיתי לעשות, והיינו מתייפיפים בכל הזדמנות. אבל עכשיו, somehow things have gone awry. המשפחה של מר ומס' סינה (אנחנו) אינה משפחה. זהו רק זוג אנשים שגרים תחת אותו גג. ורבים מכם יודעים מה זה שווה?

נישואין לא מאושרים יכול להיות באשמת שנינו

אפשר להאשים אותי על כך שהפכתי לקודר. נכון, אני לא אדם רומנטי. אך honestly, אני לא מרגיש צורך להיות רומנטי. הכל נראה לי מאולץ ממנה כיום.

היא הייתה מלחיצה אותי לקנות לה דברים אחרי שנישאנו, למרות שהיא ידעה שזה קשה לי כלכלית. היא רצתה להראות לעולם שבעלה עשיר, ואבן יקרה או תיק מעצב ימחישו את זה. הזמן שלקחתי לה היה שום דבר לעומת הדברים החומריים הללו. מצאנו את עצמנו תקועים במעגל.

במהלך הנישואין אנשים משתנים. זה נכון. היא אפילו ציינה פעם, במקום שארדוף אחריה כמו בעל קנאי, אני יכול היה לנצל את הזמן ולעשות משהו שיביא לה כסף. הצרכים החומריים שלה היו הרבה יותר חשובים מהאהבה שלי כלפיה.

היא לא החמיצה זאת כשעמדתי מחוץ לבית שלה. ויתרתי על שיעורי חינוך רבים בשבילה. האהבה הילדותית שלנו הייתה גדולה ומזינה יותר ממה שיש לנו כיום. אך כעת, נישואין וכסף הם מבני לשון לצרכים שלה. איני רוצה להיות גס רוח ולקרוא לה כינויי גנאי, אך אני מרגיש שאני מנוצל.

אולי כך נראית האהבה

לפני מספר ימים, יצאתי עם חבר רווק לשתות. כשכוסות האלכוהול שלנו פרחו בלא מעט, הוא התחיל לדבר על כל החוויות שלו. לא יכולתי להתכחש שפעם קינאתי מעט. הוא התחיל להראות לי תמונות של בנות שלפני כן יצא איתן.

חייכתי כדי להסתיר את האכזבה שלי, אך הוא טעה בזה. “דיליפ, אתה מחייך אליי? לא כולם מצליחים למצוא שלמות באישה אחת. ייתכן שתהיה לך קביעות, אבל לי יש את הגיוון… הגיוון הוא תיבול החיים… אל תדאג, יום אחד אני גם אתחתן…” הוא אמר.

ברגע הזה, הקנאה שלי השתנתה. התחלתי לצחוק על האבסורד. “לפחות יש לך תקווה, אחי, אני גמור!” “מה גמור? אם הייתה לי אישה, הייתי מחפש את עצמי רק בשבילה…”

לא יכולתי לחזור הביתה באותו ערב לנישואי הלא מאושרים שלי ולחוות את העצב שהרגשתי. חזרתי למשרד שלי ושכבתי שם. לפעמים אני מרגיש שאני גמור כאדם. מדוע אני לא יוצא מזה? איני יודע. או אולי איני רוצה להודות שאני יודע.

האם אוכל למצוא אהבה איתה שוב?

יש בי חלק שמתכוון להחיות את הדברים בין מישה וביני. אך יש כל כך הרבה אי הבנות בינינו. מערכת יחסים בריאה דורשת תקשורת, הבנה, פשרות והקרבה, שלחלוטין חסרים לנו.

איננו באותו עמוד כבר. אם אני מפנק אותה בדברים חומריים, היא שמחה, אך היא אינה רואה שאני עדיין משתוקק לאותה ילדה פשוטה שהייתי לוקח לשיעורי תוספות, שהייתה פחות אכפת לה מתוויות ומעמד.

אני מרגיש שהיא מעריכה דברים חומריים ואישור מהעולם יותר מאשר את אהבתי. או אולי פשוט כך זו אהבה בשבילה. זה לא ההגדרה שלי. אני רוצה לנסות להבין אותה, אך זו אינה האהבה שבה אני מאמין.

אני מאמין שהאהבה היא הרגשה שמחברת שני אנשים כמו מגנטים ועושה זה את זה מאושרים בלי סיבה. ומכיוון שזה לא קיים, אני לא מרגיש חפץ לגעת בה בנישואין חסרי אהבה הללו. איני יודע מדוע היא מתנהגת כך.

אני לא מצליח להבין איך היא מצליחה לגרום לי להרגיש כה קטן לפעמים. אולי זה כך גם עם כל הנשים. ואם כך, כיצד אוכל אי פעם להרגיש משיכה למישה, לא משנה עד כמה היא סקסית ומרשימה? החיוניות איננה מספיקה על מנת למצוא אהבה.

(כפי שסופר על ידי ג'וי בוס)