מעולם לא חשבתי שאפשר להיות נמשך לעמית לעבודה אחרי שכבר התחייבתי לגבר. הייתי די מסורתית כשזה הגיע לנישואין. אף אחד מהחברים או בני הדודים שלי לא בחר בנישואי שידוך, אבל אני התקדמתי עם זה. פגשתי את בעלי דרך אתר היכרויות, אחרי שיחות ראשונות בין אמא שלי לאמא שלו, הוא הגיע לבקר אותנו בבית.
הוא הביא עמו זר של ורדים ושוקולדים. זה היה חמוד בעיניי. היה זה כאילו לפני שפגש אותי הוא היה כבר מוקסם. או יותר נכון, זה כאילו הוא ניסה לחזר אחריי. והוא עשה זאת לנוכח משפחותינו. זה היה מחמיא באמת. כשנשאלתי, אמרתי לו שכן. והוא גם כן הסכים.
תאריך החתונה נקבע במהרה, היינו אמורים להתחתן בעוד שנה. בינתיים, הוא לקח אותי לערבי אוכל, למסעדות ואפילו לסרטים. זה היה כמו מסרט ישן. ובכל פעם שפגשנו, הוא הביא לי פרחים ושוקולדים. זה היה החלק האהוב עליי בו. הוא היה מלווה אותי לקניות ולא נתן לי לשלם. הוא היה מחכה לי מחוץ למכוני יופי. הוא היה אסף אותי אחרי שהסתיים יום הלימודים שלי (אני מורה). הוא מעולם לא הסית את תשומת לבו לחיי, אלא ניסה לתמוך בי. needless to say, אני מהר מאוד התאהבתי בו וכשהגעתי לחתונה, לא התחתנתי רק כדי להתחתן. להיות נמשכת לעמית לעבודה כמה שנים לאחר מכן לא היה בתוכניות.
עברו רק שנתיים מאז החתונה שלנו ובעלי רומנטי בדיוק כמו שהוא היה, ותסמכו עליי כשאני אומרת שהוא רומנטי מאוד. אני אוהבת אותו מאוד גם כן. חיי המין שלנו עדינים ומוצלחים. והכל בסדר. ובכן, כמעט הכל עד שנמשכתי בצורה אינטנסיבית לעמית לעבודה.
נמשכת למישהו בעבודה
לאחרונה, בית הספר שבו אני מלמדת שכר מאמן קריקט חדש. הוא שיחק בגביע רנג'י בשנות חיו הצעירות. הוא בערך בשנות ה-40 לחייו וכל התלמידים מאוהבים בו. גם אני. יש לו קסם خاص. הוא לא מתעניין מה אחרים חושבים. הוא מצטיין בקריקט, יש לו גוף חטוב ושיער אפור קצר. הוא רווק ואני מניחה שזה קשה.
הוא שומר על עצמו ברוב הזמן, פרט למקרים שהוא מגיע לספרייה אחרי הארוחה. הוא קורא ספרים ומגזינים על ספורט. הוא אפילו שלח בקשה לרכוש ספרים נוספים בנושא. כמה תלמידים באים לפגוש אותו, ואז הוא מספר להם על טכניקות קריקט. הם מדברים על שחקנים ומי טעה במה.
בכישרון ובעדינות שחררתי את עצמי מכמה שיעורים אחרי הארוחה ואני גם מוצאת את עצמי בספרייה. אני אוהבת לצפות בו. אף אחד לא שם לב לכלום פרט למיועץ הקריקט. הוא אינטליגנטי. אם עינינו נפגשות, הוא מחייך אליי חיוך עקום. אני נמשכת לעמית לעבודה שלי אבל נשואה. זה לא יכול להסתיים טוב, נכון?
הוא הזמין אותי לצאת
בחודש שעבר, במהלך הקונצרט בבית הספר, הוטל עלינו – הוא ואני – לנהל את אותו קבוצת תלמידים – הפיות. היה עלינו לדאוג שהפיות מכיתה א' לא יתעמתו. הוא שאל אם אני מעוניינת לצאת לשתות משהו. הסמקתי. “אני לא שותה,” אמרתי. הוא צחק ושאל אם אני אוהבת קפה או ארוחת ערב. וואו, חשבתי. הוא באמת יודע.
הסמקתי כמו ילדה קטנה. עצבנית עניתי, “אני נשואה.” הוא צחק שוב ואמר, “נשים נשואות לא אוכלות או שותות קפה בימינו?” למרבה המזל, שתי פיות התחילו לריב והייתי חייבת לרוץ להפריד ביניהן. הרגשתי ברת מזל שהחסרתי את הסיטואציה הזו אבל עדיין הייתי נמשכת לעמית לעבודה שלי.
בשבועות האחרונים, בכל פעם שבעלי נוגע בי, אני מוצאת את עצמי חושבת על מאמן הקריקט. המשיכה הכבושה שלי לעמית לעבודה מפריעה לחיי הנשואים. ניסיתי לשלוט בזה. אבל אני לא יכולה. והדבר המוזר הוא שאני עדיין אוהבת את בעלי.
הוא אכפתי ואני מאוד אכפת לי ממנו. אבל זה לא מונע מהלב שלי לפספס פעימה בכל פעם שאני רואה את מאמן הקריקט. אני יודעת שזה לא בסדר. אבל האם אפשר לעצור לב מפעימה? להיות נמשכת למישהו בעבודה זה לא משהו שציפיתי לו באלף שנה. אבל מה אני עושה עכשיו?
נמשכת לעמית לעבודה אבל אני נשואה
חשבתי על שינוי בית הספר שלי. השנה החדשה תתחיל בקרוב. סיפרתי לבני דודי על כך והיא אמרה שזה טיפשי מצדי. היא טוענת שקרשים כאלה קורים ואני לא צריכה לקחת את זה ברצינות. היא מרגישה שדמותו של מאמן הקריקט אולי תוחלף על ידי דמותו של מאמן מתמטיקה או כימיה. וכמה בתי ספר עוד אשנה? אני מרגישה שהיא צודקת. יש בהחלט נקודה בטיעון שלה.
אבל מה אני עושה עם עצמי? אני מתנהגת בצורה ילדותית ביותר, ואני מודאגת. בני דודי מציעה לי לעשות יוגה וכל מיני דברים. אבל למעשה, אני לא מרגישה לעשות זאת. אני אוהבת את ההרגשה שאני חשה כשאני רואה את מאמן הקריקט. אני יודעת שנמשכת למישהו בעבודה זה לא תקין, אבל אני אוהבת את התחושה. למרות האהבה והחיבה העמוקים שלי כלפי בעלי, אני לא רוצה לוותר על ההרגשה הזו. היא יקרה לי.
אני מנחמת את עצמי ואומרת שא solange שאני לא פועלת על כך, זה בסדר. אבל אז אני מודאגת. כמה זמן אוכל להילחם מול החיוך העקום שהוא שואב לעברי? אני לא רוצה לחשוב שהנישואין שלי על פני תהום, כי הם לא. זה באמת נישואים מושלמים. אבל לאן הביא אותי החיים? מאוהבת בעמית לעבודה אבל נשואה לאדם המושלם? אני פשוט לא רוצה לפגוע בבעלי.
(כפי שסופר על ידי ג'ואי בוס)