נכתב לנידי סודה
(שמות שונו כדי להגן על הזהויות)
מאוד חשש אבא שלי כשזה הגיע לרעיון לשלוח אותי לעיר אחרת. מעולם לא הייתי רחוקה ממנו מלבד חופשות אצל נאני עם אמא. לא ציפיתי שהוא יסכים שאעבר למומבאי כדי ללמוד תואר MBA. אבל כנראה שהוא הבחין שאני יכולה לדאוג לעצמי. בנוסף, הוא שמע על קבלתו של מהול לאותה מוסד לימודים.
סובש קקה הוא בן דודו הבוגר של אבא, בנו של דודו. גרנו באותה העיר והשתתפנו באירועים משפחתיים ובמפגשי קהילה. בנו של סובש, מהול, ואני בני אותו גיל. על אף שמעולם לא דברנו הרבה, היינו מכירים היטב. קבלתו של מהול לאותה מכללה הרגיעה את הוריי, בידיעה שלא אהיה לבד. אך לא ידעו שהתוצאה תהיה שיום אחד הם יעשו כל שב כוחם כדי לשנות את זה.
עזיבת הבית הייתה קשה יותר מכפי שדמיינתי. לא הצלחתי להסתגל לסביבה החדשה והיה קשה לי להתרכז בלימודים. מהול בדק עלי לעתים קרובות וניסה לעזור לי להסתגל. הוא הציג אותי לחבריו. בתורו, עזרתי לו בלימודים ובמצגות. החברים שלנו חשבו שאנחנו חברים ותיקים, ולא הרגשנו צורך להזכיר את הקשרים המשפחתיים שלנו. לא חשבתי אף פעם למה לא שוחחנו על זה, אבל מעולם לא דיברנו.
ישיבות הלימוד שלנו נהיו ארוכות יותר. התחלנו לדבר על כל דבר ועניין, תוהים כיצד לא שמנו לב אחד לשני כל השנים הללו, למרות כל המפגשים. המפגשים הפכו לשאיפות. השאיפות הפכו לצורך. הבנתי שהקשר שלנו עבר מזמן את הגבולות של בני דודים או חברים. אני התאהבתי בו, נואשות. הוא מעולם לא הביע את רגשותיו, אך אני ניסיתי להבין שזה הדדי דרך הדרך שבה הוא הביט בי ללא סיבה ודאג לי כאילו אני שייכת לו.
“לא, זה לא נכון. הוא אחי. אני לא צריכה לחשוב על כל מערכת יחסים אחרת אתו. זה אינססט!” כך חזרתי ואמרתי לעצמי. רציתי לחזור בזמן ולשנות את חיי אבותינו המשותפים. הרגשתי שגם מהול חש את אותו חשש. התחלתי להימנע ממפגשים אתו.
סיימנו את לימודינו ומצאנו עבודה במומבאי, בחברות שונות. ביקרנו בבית לפני הצטרפותנו לעבודה. ההורים שלי התחילו לחפש לי שידוך. אולם הקשר שלי עם מהול הלך והתחזק במקום להיחלש, עם כל רגע שעובר.
אבא פרסם את הבשורה למשפחה ולחברים. גם סובש קקה קיבל את המידע.
“תן לי לדבר עם הימנט על הבן של חבר שלי. אני חושב שזה יהיה שידוך טוב,” הכריז סובש קקה אחת מהערבים לאחר ארוחת ערב.
“לא, זה לא יהיה.” מהול מעולם לא דיבר עם אף אחד על רגשותיו לגביי. אבל הוא היה כמו הר געש שנמצא במצב של התפרצות. הוא לא יכל לשאת את המחשבה על כך שאהבת חייו לא תהיה חלק מזה.
סובש קקה ואשתו, לטה קקי, הסתכלו עליו מבולבלים. “מה?” הורי מהול חשבו מכיוון שהוא מכיר אותי היטב עכשיו, יש לו מה לומר לגבי הבחירות שלי. שתי המשפחות שלנו היו מודעות ל'חברות' שלנו. במקום זאת, תשובתו הפתיעה אותם.
“אני רוצה להיות החתן שאתה מציע להימנט קקה עבור אשיי,” מהול פלט.
מבלי לחכות לתגובתם, הוא לקח את הטלפון שלו ושלח לי הודעה. “הכרזתי בבית היום. מעולם לא שאלתי אותך על זה, אבל אני יודע שזה מה שאת רוצה בלב שלך גם כן. אני מבטיח שיהיה צורך במאבק רב כדי להגיע לשם, אבל אני מוכן להתמודד עם זה אם את מוכנה. אני רוצה להתחתן איתך.”
ידעתי שאין לי את האומץ לעשות זאת. “אנא פגשי אותי,” השבתי לאחר שעה. נפגשנו ופרקנו את ליבנו על הרגשות המשותפים שלנו. אך החלטנו לבצע את העבודה הקשה כדי לקבל את ברכות משפחותינו. זה היה בלגן. לא הייתה פתרון עבור הסטיגמה החברתית. עם זאת, לא התכוונו להתייאש. התקשורת בין משפחותינו הפסיקה בפתאומיות בכל דרך לאחר ההכרזה שלנו. ידענו לגבי קרובי הדם המשותפים שלנו. ידענו על הסיכונים של נישואי קרובים. אבל הליבנו לא הכיר במתמטיקה ובמדע של זה. מה שרק ידענו זה שאנחנו רצינו להיות יחד לכל החיים.
עברו שלוש שנים עם ניסיונות חסרי תועלת מצד משפחותינו לשנות את דעתנו. הם נכנעו למען הילדים שלהם, כמו שקורה תמיד. הא awkwardness של האירוע לקח זמן להתפוגג. התחתנו בטקס גדול עם איחולים רבים.
עברו שנתיים מאז. אנו חיים במומבאי. לאנשים שמביטים עלינו מבלי לדעת לגבי הקשרים הגנטיים שלנו, נראה שאנחנו זוג רגיל עם חיי נישואין נורמליים. הדמיון בכמה תווי פנים נתפס כשילוב מקרי.
כמובן, ישנם הרבה ממדדים ומקורות שונים בתרבויות ובקהילות שונות. חלקם הכי טובים לטובת המין האנושי; חלקם מנהגים נוקשים לשמירה על משמעת חברתית והימנעות מסבל; בעוד אחרים הם חסרי בסיס. מהול ואני הפסקנו לחשוב על זה כאשר החלטנו ללכת אחרי הלבבות שלנו. אך לעיתים אני תוהה אם האהבה שלנו הייתה שונה אם לא היה לנו שום דם משותף…