רבות מהנשים העובדות מקבלות הפסקה מעבודה מלאה לאחר נישואין ולידת ילדים. ובתוך תקופה קצרה, רבות מהן מצפות לשוב לשוק העבודה. אולם, החזרה לעבודה לאחר הפסקה ממושכת היא רגישות שלרוב נשים לא מצליחות לממש. בין אם מדובר בבעלים פוגעניים, חמות מעיקה או ילדים התלויים בהן, נשים רבות נדרשות להקריב את הפוטנציאל והקריירות שלהן למען הבית.
חזרה לעבודה לאחר הפסקת קריירה
נשים רבות נחוות פגיעות מבחינות שונות מצד בני הזוג שלהן כאשר הן מנסות לחזור לשוק העבודה. זה עצוב שעדיין יש המאמינים שפגיעות זו קיימת רק בהיבט הפיזי. כמנחת מערכות יחסים, אני שומעת סיפורים רבים מנשים המתמודדות עם סוגים שונים של פגיעות רגשיות ונפשיות – חוויות שגורמות לי לעצב.
ישנו פער מכוער בין הרצונות של נשים עוסקות לעבוד לבין הגברים שהן מתחתנות איתם. ורשה הייתה אישה עם השכלה גבוהה ועבודה בתפקידים מרשימים, earning big bucks, עם קריירה מבטיחה. אלא שכאשר חצתה את גיל ה-30, הוריהלחצו עליה להינשא. תחושת הפרנסה והישגים מקצועיים העסיקה אותה כל כך, עד שלא מצאה זמן לאהבה, אך ביום שנאלצה לפגוש את אמיט לארוחת ערב בלחץ הוריה, היא נכנעה. השניים מצאו חן אחד בעיני השני, ובטרם הספיקה להתעורר, הוא הציע לה והיא הסכימה, מה שהוביל לנישואיהם המהירים.
אמיט עבד בחברת IT והעביר את מגוריו לארה"ב מיד לאחר הנישואין. בקרבת הוויזה התלויה, ורשה לא יכלה לעבוד. בתחילת תקופת הנישואין הרגישה אושר ושלא חסרה לה העבודה. היא התמנתה בעיצוב הבית ולימודי בישול.
מסיבות סוף שבוע, לילות מאוחרים, סרטים, חיים חברתיים – כל זה היה מושלם. היא לא ציפתה שאמיט יהיה רומנטי כל כך, ולא יכלה להפסיק לשבח אותו בפני הוריה וחבריה.
בשבילה, חזרה לעבודה לאחר הפסקה הייתה דבר שהיא חשבה שתעשה בסופו של דבר, אם לא בקרוב. אך היא לא הבינה שהחזרה לעבודה לאחר הפסקה היא משימה קשה מאוד בבית הודי.
שיחת התעוררות מחברה
במהלך הזמן, ימים הפכו לשבועות וחודשים. כחודש לפני יום הנישואין הראשון שלה, היא פגשה אחת מחברותיה לשעבר בחנות המקומית והן התקשקשו. הן שוחחו על עבודה יחד עם קפה.
היא הרגישה שמחה לדבר על עבודה, וכשהן כמעט חילפו מספרים והציעו להתראות, החברה לשעבר אמרה, "ורשה, אני לא מצליחה לדמיין אותך יושבת בבית ולא עובדת. חשבתי שאת צריכה להיות ראש תחום כבר עכשיו – זה לא איך שדמיינתי אותך. אבל את נראית שמחה ואני שמחה בשבילך."
היא אמרה שהיא מעוניינת שתחזור לעבוד לאחר הפסקה, אך בסופו של דבר, ההחלטה הייתה שלה. הן חילפו מספרים ונפרדו.
ורשה התעוררה באותו יום מהחלום המושלם שלה. באותו לילה היא לא הצליחה לישון. היא פתאום חשה צורך לחזור לעבודה ולגלות איך זה אפשרי. היא רצתה להוכיח משהו לעצמה.
כשהשבועות חלפו, היא הלאה את שיעור הדברים שאמרה החברה לשעבר. האם היא מאבדת את מגע היד שלה? האם כך אנשים רואים אותה? היא ניגשה לאמיט עם הרעיון לחזור לעבודה, תשובתו הסטנדרטית הייתה שאין לה ויזה לעבודה. היא לא ידעה מה לענות.
החזרה לעבודה לאחר ההפסקה ארוכה הפכה לנסיון לגבש מוכנות אישית – הכרה מעבר उसी לטובתה ולמכוחה. עבורה, זה היה חשוב מהעבודה יותר מאשר עבור כל אחד אחר.
האישה המושלמת, אך משהו חסר
יום הנישואין הראשון חגגו עם הרבה חוגגים. האישה המושלמת, ורשה, אירחה מסיבה גדולה. פרצופים מחייכים, אורחים, משקאות: הכל היה מושלם. אך, בתוכה של ורשה, געש ולך כביכול געש. הצורך שלה בעבודה, להוסיף ערך לעולם ותחושת מאושרת למדתי, גברה על הכל.
ואז היא התחילה לכתוב מאמרים ולעזור בעמותות – כל מה שיכלה לעשות כדי לנסות ולהתנסות החוצה מהבית ולהרגיש שער בלב שלה. אך היא לא חשה שלמה. התשוקה שלה לעבודה הפכה לצורך שלה בעידוד.
היא לא הבינה שהחזרה לעבוד after מזה תהיה קשה, והייתה ממורמרת על כך שהיא לא חשבה על זה קודם.
כל יציאה שלה עם אמיט הפכה לבעייתית והיא לא יכלה לשתף את עצמה לחלוטין. המצב התחיל להחמיר וכך החל המדרון שastro. בשבועות הבאים, ורשה דברה על האפשרות לשינוי מקום מגוריהם או אפילו לחזור להודו להתחיל לעבוד. אך בכל פעם שהיא ציינה את הנושא, זה נענה בשתיקה.
אמיט לא יכול היה להבין מדוע ורשה פתאום עוסקת בעבודה ומה יוכל לעשות כדי לעזור לה. היא החלה להתנתק והוא החל להעביר יותר זמן בעבודתו.
רמות התסכול שלה הלכו וגדלו, וביום אחד היא החליטה לנסוע להודו לחופשה. היא הרגישה צורך לפרוק יותר. ביום שאמיט שמע על תוכניותיה, הוא התעצב כל הלילה ובבוקר, היא התעוררה עם תחושת חום בידיה… הוא שפך עליה תה רותח על ידיה.
מה שהחל שם, רק החמיר בהמשך.
כאשר החלה הפגיעה
אמיט מיהר לקחת אותה לבית החולים ואמר להם שזה היה תאונה. ורשה לא ידעה מה לומר והסכימה איתו. היא תהתה מדוע היא לא יכולה לגייס את האומץ לומר את האמת, אבל לא הצליחה להבין את עצמה.
זה לא היה האדם שהיא הכירה… זה לא היה היא שהיא הכירה.
לאחר שחזרו הביתה, הפגיעות הפיזיות והנפשיות החמירו. הוא רצה שתהיה עקרת בית; הוא אמר זאת במילים רבות. אמיט לא רצה שהיא תשרוד או תלך למקום אחר או תגישה למקום אחר.
הוא לקח ממנה את דרכון ואת הגישה לטלפון שלה. כל שיחה להוריה התקיימה תחת הפיקוח הקפדני שלו. בהדרגה, היא החלה להבין שהבריאות הנפשית שלה מתדרדרת בצורה חמורה. אף פעם לא יצאה ליציאות חברתיות. כך, ורשה בקושי הכירה את אמיט. למעשה, היא בקושי הכירה את עצמה.
פגיעותו של אמיט הוחמרה עם כל שבוע שעבר, ובחלק מהימים הוא היה חוזר הביתה, מכה אותה עם חגורה ומשאיר אותה לבד בבית כדי לצאת עם חברים. ורשה התחילה להצדיק את התנהגותו מולה בכך שהיא האשימה את עצמה על הצורך שלה לעבודה.
היא שכחה את עצמה
ביום הנישואין השלישי שלהם, ורשה הייתה בשבר טוטלי ובודדים של מה שהיא הייתה בעבר. היא לא ידעה מדוע היא מרגישה כך, אך היא הרגישה רע עם עצמה. היא לא הייתה כועסת על אמיט. הצורך שלה בעבודה גרם לו להפוך למפלץ. היא ידעה שהוא אדם טוב.
יומיים לפני יום הנישואין השלישי, היא החליטה לקנות בקבוק של כדורי שינה ולסיים את חייה. ברוב הימים, היא לא הורשתה לצאת; אבל, איכשהו, אמיט שכח לנעול את הדלת האחורית בבוקר הזה. היא זחלה החוצה כדי לקנות כדורי שינה או כל דבר אחר שניתן להשיג על הדלפק.
היא חשבה על כך בקפידה, ואם הם יסרבו לתת לה את התרופות, היא תפסע על בניין כלשהו. ורשה רק רצתה לסיים את חייה. היא רצתה שאמיט יהיה feliz.
היא קללה את עצמה על היותה אישה בעולם גברי, ותהתה גם האם הבחירה של בן הזוג יכולה להשפיע על קריירה גבר. זה גרם לה עצב, אך היא קיבלה החלטה לסיים את הדברים.
אבל הגורל משחק תפקיד חשוב בחיינו. ורשה נתקלה באותו קולגה לשעבר, הפעם בבית המרקחת. מבט אחד עליה והוא אילץ אותה לבוא איתו לשגרירות ההודית. המשטרה המקומית נכנסה לפעולה ובתוך ימים, ורשה נשלחה חזרה להודו.
זה לא היה פשוט כמו שזה נשמע; תיקים משפטיים אינם פשוטים. הרבה בלגן קרה במהלך חמישה ימים אלו שחלפו בין העברתה לשגרירות לבין הטיסה שלה חזרה להודו.
ממש על גבול הנormality
היום, ורשה חזרה להודו. היא פגועה עד מאוד. היא זקוקה לעזרה כדי לראות את עצמה כפי שהייתה לפני כן. תיקים משפטיים מתנהלים ועורכי הדין מנסים לסייע לה לצאת מהמחתן שלה. רופאים עושים כמיטב יכולתם להשיב את הפגיעות הפיזיות של שלוש השנים, אך הצלקות הרגשיות עמוקות והמפתחות ידרשו שנים רבות להחיות. מי יודע אם הם ייעלמו בחיים הללו או לא…
לצערנו, ישנן רבות מהן מאיתנו ואין כמעט מישהו יודע. התבוננו סביבכם ושימו לב, עבור נשים, הפסקה בקריירה כמעט תמיד מסיימת את הקריירה שלהן, והחזרה לעבודה לאחר הפסקה נשארת חלום רחוק. האישה שעברה אתכם בדרך לעבודה הבוקר יכולה להיות ורשה נוספת. השאלה נשארת, כיצד נוכל לתמוך בהן ולעזור להן בצורה הטובה ביותר?