איך להתמודד עם זכרונות מאהבה שנעלמה

(ה Names שונו לפי בקשה)

כולנו שמענו שאהבה מעניקה משמעות לחיים. אך האם אי פעם הבנתם כי אהבה נותנת משמעות לדברים? דברים חומריים, פיזיים, מוחשיים – בניגוד מוחלט למשהו כה חמקמק ובלתי ניתן להבעה כמו אהבה. אך כל חיינו, אנו אוספים ומעניקים דברים עבור הערך הרגשי שהם נושאים. המשוררת והפעילה המפורסמת מאיה אנג'לו אמרה לנו משהו על הכוח של תחושות אנושיות: "למדתי שאנשים ישכחו מה שאמרת, אנשים ישכחו מה שעשית, אבל אנשים לא ישכחו לעולם איך заставחת אותם להרגיש." ייתכן שניתן לומר זאת גם על דברים. אנחנו עשויים לשכוח את מטרתם, את הצורך בהם, אך קשה לשחרר דברים המעוגנים ברגשות, שהוחלפו באהבה, שנמצאים במוקד הזיכרון.

התמודדות עם אבל ומציאת חופש

מסע זה אינו עוסק במאמץ למחוק את הכאב או לשכוח את העבר. מדובר בהתמודדות עם האבל באומץ ופגיעות, מתן אפשרות לעצמנו לחוש את עוצמתו המלאה, ולבסוף, למצוא דרך לשאת אותו בחן ובחוסן. זהו חיפוש חופש הנשען על הצד השני של העצב – חופש שנולד מקבלה, אהבה ורוח חזקה של הלב האנושי.

סיום מערכת יחסים עם בוגד

סאצ'ין היה בעל כמה דברים כאלה. כאשר אשתו המיועדת במשך שנה וחברתו במשך שלוש עזבה אותו לאחר שהוא תפס אותה בוגדת, נדמה כי כל מה שנשאר לו היו דברים. הדברים הזכירו לו, כאבו אותו, עינו אותו על עבר שהוא רצה למחוק ועל עתיד שהוא רצה להפסיק לחלום עליו. "באופן מסוים הם העניקו לי נחמה – בתחילה הסתכלתי על הדברים שלה בבית שלי וחשבתי שהסיוט הזה ייגמר. אני אקום עם הכל בסדר והיא איתי." בגדים, ספרים, אוסף אקראי של תכשיטים/איפור/ועוד פריטים שהשאירו מאחור. ואז הגיעו המתנות, ימי הולדת, י anniversaries, דברים מימי חג מיוחדים, או אפילו מתנות אקראיות שעשו כל יום שלהם כה מיוחד. וכמובן, הזיכרונות – מאות מהם – בטקסטים, בתמונות, בווידאו, הכל בכף ידו.

בריחה ממערכת יחסים abusive

רותי גם היא מצאה את עצמה קבורה תחת רעידת קרקע כזו כאשר סוף סוף אמרה כן לנסי 4-שנתיים abusive. שנים של ״אני מצטער, זה לא יקרה שוב״ ל״אני מצטער, זה קרה שוב״ שבאו לידי ביטוי במתנות, בשירים, במסרים, ובפרחים, את עלי הכותרת היבשות שהיא שמרה. דברים שהיו סך כל השנים הללו – התקווה, הכאב, האהבה. כולם אמרו לה לזרוק אותם. אך היא פשוט לא הצליחה להביא את עצמה לעשות זאת. "כן, אפילו להסתכל עליהם הביא לגאות של דמעות לעיניי. לא היו לי אפילו מושג אם הדמעות היו בגלל שזה נגמר או בגלל שאני עדיין אוהבת."

אובדן אהוב למוות

ומה לגבי דברים הקשורים לאהוב שנלקח מדי מוקדם? אאריף אשתו מתה מסרטן לאחר 5 שנים לנישואיהם. ארבע שנים של אושר בזוגיות ושנה אחת של ריצה מבית חולים אחד למשנהו, חיים של אובדן. החזקת כל דבר קטן ששייך לאשתו הפכה לאמצעי שלו להתמודד עם צערו. "אפילו נאלצתי להיאבק עם אחותה כאשר היא הגיעה לעזור לי לנקות את הבית. לא נתתי לה לזרוק דבר. זה נראה כמו עלבון, שבשביל שהיא מתה, הדברים שלה הפסיקו להחזיק כל ערך."

התמודדות עם אובדן ואבל

הפסיכותרפיסט גורב דקה מסביר את ההיקשרות הזו בשישה צרכים חשובים לקיום האנושי – ודאות, שונות, צמיחה, משמעות, תרומה, וחיבור. בחיים מעורפלים ובלתי ניתנים לחזוי, הצורך בוודאות עוזר לנו ליצור סדר בכאוס. החזקה בדברים מסיום מערכת יחסים שלא הייתה בשליטתנו עוזרת להגן על הצורך הזה. זו מכניקת התמודדות, שבה אנחנו משליכים את הרגשות המעורבים על דברים חומריים. הוא מציע לשאול את עצמנו שתי שאלות: איך החזקה בדברים האלה גורמת לך להרגיש? איך זה עוזר לך? "ברגע שתתחיל לענות על השאלות הללו, תתקרב יותר להclosure שאתה מחפש."

אז מה עשו סאצ'ין, רותי ואאריף כדי לעזור להם לשחרר את המטען הפיזי והרגשי הזה?

להתקדם

“ישבתי וחילקתי את הדברים שלה,” שיתף סאצ'ין את שיטתו. “כל מה ששייך לה שלחתי חזרה דרך חבר. אחרי זה הגיעו המתנות – שאלתי את עצמי אם אני שומר עליהם כי היא נתנה לי אותם, או כי באמת אהבתי אותם? בתחילה שמרתי כמה מהם והעברתי את השאר. ואז הבנתי שמשהו יזכיר לי תמיד שהיא כבר מפסיקה – כך אני צריך גם כן. לגבי התמונות, הטקסטים וכו׳, טוב, שמתי אותם בכונן קשיח. זו נשארה القطعة הפיזית היחידה מזיכרון הקשר הזה שיש לי. אני מקווה שיום אחד אני יכול לשחרר גם את זה.”

להתגבר

עבור רותי, זה לא היה כל כך שיטתי. יותר מכך, כי היא רצתה להיות מסוגלת לפגוש את הגבר הזה יום אחד ולהשליך את הדברים על פניו. “האם זה לא חלום של כל לב שבור?” היא אמרה בחיוך מעקצץ.

“הבנתי שהתמנתי להיות קלישאה. וכל זה עבור גבר שלא מגיע לי. לקח לי הרבה זמן להגיע לשם – כמעט 2 שנים לאחר שהקשר הסתיים. בתחילה לא יכולתי אפילו לגייס את האומץ להסתכל עליהם, להחזיק בהם. קודם התגברתי על זה. אמרתי לעצמי – בכי את הלב, רותי, אבל סיימי עם זה. וכך עשיתי. עד שיום אחד מצאתי את עצמי רוקנת את המתלה הזה בארון שלי לתוך שקית גדולה. כבר שלחתי לו טקסט וקבעתי פגישה. הוא כנראה חשב שאני הולכת לבוא לבכות לזרועותיו! במקום זאת, שמתי את התיק מולו – אלה שייכים לך, אולי החברה החדשה שלך תוכל לקרוא אותם. הוא היה המום ולא היה לו מושג איזו סערה פני השלווה שלי מסתירות. כך שאמרתי את זה והלכתי.”

לשחרר

אאריף נלחם בדיכאון במשך יותר משנה לאחר שאשתו נפטרה. בחיים חסרי משמעות, רק הדברים שהיו שלה העניקו לו נחמה. "פשוט החזקתי דברים ובכיתי – הבגדים שלה, מגבות, כל מה שהיה בו כל מהות שלה. ואז ככל שחלף הזמן, זה היכה בי – האם אני אוהב אותה עבור מי שהיא הייתה או עבור מה שיש לה?"

אם רגשות הם ההשקעה של האהבה, אז אולי דברים הופכים למטבע שלה. קל לאבד את העין על הראשון כאשר השני סביב.

מחשבות אחרונות

התמודדות עם מזכרות מאהבה שהולכה לאיבוד היא מסע רגיש, ואין דרך "נכונה" או "שגויה" לעשות זאת. חשוב להיות סבלניים, רחמנים ומבינים עם עצמכם. זכרו שההחלמה לוקחת זמן, וזה בסדר לחוות מגוון של רגשות כאשר אתם נעים בתהליך הזה. אנחנו כאן כדי לתמוך בכם בכל שלב בדרך.