עקרת בית מכורה לשיחות סקס אונליין ואוהבת את הזהות החדשה שלה

אני עקרת בית בת 36. אני מודעת לכך שהמושג עקרת בית אינו מושך במיוחד, אך זו היא המציאות שלי. אני נשואה כבר 15 שנה וכתר עלי למצוא זוגי שלי, שיש לנו תאומים בני 14. בעלי, בן 37, מנהל חנות ציוד משרדי. בקיצור, זהו תמצית חיי עד כה. ואני מכורה לשיחות סקס באינטרנט עם גברים צעירים. כעת, מעניין אתכם אותי, נכון?

איך הגעתי לשיחות סקס באינטרנט?

לפני שאספר על מפגשי הסקס שלי באינטרנט, הרשו לי לספר לכם על הרקע שלי. אני מגיעה למשפחה שמרנית מהשכבה הבינונית. נישאתי בגיל 21, היה זה נישואין שסודרו מראש. בעלי היה בן 22. סיימתי את לימודיי חודש לפני, ולפתע מצאתי את עצמי נשואה.

בגיל 21 ו-22, בעלי ואני היינו צעירים מדי כדי לקחת על עצמנו את האחריות של נישואין. אך ניסינו להשתדל. באותם ימים, שלחתי לידי החנות היה קטנה, והוא עבד קשה כדי לספק את צרכינו. התגוררנו לבד, משום שהחנות הייתה בצד השני של העיר מהמשפחה שלנו. הסדר היה כזה; גרנו בדירה מעל לחנות הציוד המשרדי.

כך התחילה חיי בגיל 21. לא השתנה הרבה מאז. כעבור שנה, 10 חודשים לדייק, הייתי אם לתאומים; שניהם היו בנים.

אמהות הייתה מכבידה

עם לידת הבנים שלנו, זה היה overwhelming. שנינו היינו מבולבלים ולא ידענו איך לעשות את הדברים נכון. אך אני חייבת לומר שבעלי עשה כל מה שביכולתו. הוא היה משגיח על ילד אחד בחנות בזמן שאני רחצתי והאכלתי את השני. בלילות רבים, כשאני הייתי עייפה, הוא היה דואג לבנים. לא היה לנו די כסף לשכור עזרה ביתית קבועה.

הייתה לנו עוזרת חלקית שהייתה מנקה את הבית ועושה את הכלים. עדיין היינו סובלים מעייפות. גם בעלי הפסיק לצאת עם חברים. במילים אחרות, השנים הראשונות של חיי הנישואין שלנו היו מושקעות בעיקר בגידול הבנים שלנו. עד שהם התחילו ללכת לבית הספר, כמעט ולא היה לנו זמן לנשום.

אז התחלתי גם אני להעביר שיעורים פרטיים. לימדתי בין השעות 15:30 ל-17:00. זה גם משמעותו שבניי היו צריכים ללמוד ולהשלים את שיעורי הבית שלהם. לאחר מכן הם לא פתחו את הספרים שלהם. זה נמשך עד שהם היו בערך בני 12 או 13. עד אז הם היו זקוקים לי כל הזמן. חיי התנהלו סביבם. ואז, הם התחילו להקים חיים משלהם; מעגל החברים שלהם, משחקי המחשב ותכניות הטלוויזיה. באופן פתאומי, לא הייתי נדרשת יותר מדי. הם היו צריכים אותי בעיקר כשרצו לאכול. בעלי היה תמיד עסוק בחנות. פתאום היה לי את כל היום לעצמי.

החיים הווירטואליים שלי החלו

אז הייתי כבר בת 33. בשלב זה, הבדידות דחפה אותי לאינטרנט. התחלתי לדבר עם גברים אקראיים באתרים שונים. רובם חיפשו סקס, אך זה נתן לי תחושת שייכות.

לאינטרנט יש את מתנת האנונימיות. יכולתי לשתף הרבה דברים עם גברים חסרי פנים. לא, מעולם לא סיפרתי להם על זהותי. רק אמרתי שאני נשואה. שאר הדברים, כנראה, לא עניינו אף אחד.

אבל התחזקה לי ההרגשה שחשוב לי ולמי שאני. לפני כן, היה לי רק מערכת זיהוי בתוך המשפחה. שוחחתי עם כמה גברים, ורק עם אחד או שניים שמרתי על קשר. שוחחתי עם הרבה גברים. המקבילה היא שרובם היו רחוקים מביתם בגלל עבודה והיו בודדים, או גברים נשואים שעדיין חיפשו מחוץ לבית.

כמובן, ישנם גם אלו שמתייחסים אל עצמם כאונקליים ורוצים רק סקס.

אך עליי להיות כנה. אני אישה הודית ממוצעת מאוד במראה. עד שהתחתנתי, לא היה אף גבר שהראה לי עניין. לעיתים קרובות שיקרתי לבעלי ואמרתי שיש לי הרבה תשומת לב גברית, אבל אף פעם לא חיפשתי כי זה יפגע במשפחה שלי. אבל האמת היא שמעולם לא הייתה לי. למדתי בבית ספר לבנות, וחברותיי תמיד קיבלו הרבה הצעות מהבנים; הייתי בעיקר זו שדרכה הבנים שלחו הודעות לבנות האחרות. חשבתי שבאוניברסיטה דברים ישתנו. למרות שלמדתי באוניברסיטה מעורבת, שום דבר לא השתנה. הבנים היו נחמדים אליי, אך הם לא שמו לב אליי כמו לחברותיי.

אני הייתי שקופה כמו האוויר שסביבי. כה רציתי שמישהו יבחין בי.

ואז הגיע הנישואין. כשילדיי גדלו, התחלתי לחוש את געגועיי לחברותיי הישנות. לפחות היו להן סיפורים מעניינים על פרידות. לפחות הן היו אהובות, נראות ורצויות. אני הייתי "הילדה הטובה". אך מה הייתה הבחירה שלי? עם מפגשי המקוון שלי, היה לי הסיכוי לחיות את חלקי חיי שנותרו לא מנוצלים. יכולתי לשחק בגיל אחר. הייתי שולחת תמונות של אזורי גוף פרטיים ומכריחה גברים לחכות לשמע קולי. הייתי זהירה לעולם לא לשלוח את פניי. שמתי לב שעניינים אלו הפכו אותי לנעימה, רכה וחביבה יותר כלפי בעלי. בדרך כלל הייתי כועסת.

רבים מהמקרים המקוונים

אז התחלתי את הרומנים האינטרנטיים הללו. מגיל 25 ועד 45, דיברתי עם גברים. הייתי משוחחת דרך Gtalk או Kik. עם גברים נשואים, תמיד דיברתי בקו של, אם הייתי החברה/אישה שלך. והתנהגתי כך. והאמנתי בדברים שאנחנו נעשה ביחד. כמו לחבק, להתכרבל, ללכת לסרטים ולחוות חוויות אינטימיות. הייתי יוצרת את העולם המדומיין הזה.

לאחר מכן, גם קיימנו יחסי מין באמצעות וידיאו. ראיתי יותר איברי גוף גבריים ממה שאני זוכרת. גברים היו נאנחים לפני שיגיעו. אהבתי את זה. חלקם היו מודים לי. ואז חוזרים לשינה. זה נחמד לדעת שאני הופכת לאהובתם ולגברת הסקס שלהם. לגרום להם לרצות אותי ולנשום עסוקים אלו מעניק לי סיפוק רב.

רוב המקרים לא נמשכו יותר משלושה חודשים. בעמקי ליבנו ידענו שזו הייתה מציאות מדומיינת. אבל זה היה המשכיות הנעימה שלי. במהלך השנים, תמיד הרגשתי מתוסכלת. עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני די מכורה למקרה אחד ביום.

הדרך קדימה

בעולם האמיתי, לפני זמן אני לא בדיוק במשקל הנכון. לא מישהי שתשימו לב אם אני עובר לידך. רוב האנשים שאני פוגשת קוראים לי דודה. אני רק אם ואישה בבית. אני לא חיה באשליות. אני מבינה שעולם הממשי קשה. החברות שלי מהאוניברסיטה, בגיל 36, עדיין מצליחות למשוך תשומת לב. הן עדיין נקראות "אמא יפיפייה". הן גם עובדות. אני מרגישה נחותה. אני רואה אותן על אתרים חברתיים. אבל ברגע שאני עם האוהבים המקוונים שלי, אני מתמירה לאישה שעליה חלמתי. יפה, בטוחה בעצמה, ואישה שילדים היו מתים לצאת איתה לדייט.

אני יודעת שחיי שגרתיים. אני שגרתית. לא תחמיצו אותי אם אני לא בסביבה. אך בעולם האינטרנטי שלי, אני חיה את החלום שלי, מה שעושה גם את חיי האמיתיים ליפים יותר.

אני זקוקה ללכת עכשיו; יש לי אוהב מקוון שממתין. אני רוצה לחמם את השיחה. הוא בן 27.

(כפי שסיפר לפרומיטה ברדולוי)