(כפי שסופר לאבנטיקה דבנאת)
(שמות שונו כדי להגן על זהויות)
אהבה, אולי, לא היא לא מה שהציגו לנו בקולנוע או מה שאנחנו מציגים בעמודי הפייסבוק שלנו; אף אחת מתוך 2073 התמונות שיש לי ולג'סיקה בפרופילים שלנו לא תוכל להעיד על מה שאני עובר. אף אחת מהתמונות הללו לא רמזה על קיומו של שי, שהתקשרתי אליו פעמים רבות במהלך החופשה שלי עם אשתי, ג'סיקה. זה לא היה בגידה ממש, אלא במובן מסוים מעשה של נאמנות רגשית, מה שגורם לי לתהות האם עשיתי משהו לא בסדר או לא.
בגדתי באשתי רגשית
אל תבינו אותי לא נכון, כל השיחות הללו היו מקצועיות לחלוטין. שי הייתה המחליפה שלי בעסק כשנסעתי עם אשתי ג'סיקה. רוב השיחות היו פורמליות, אבל אני חייב להודות שהיו בהן גם נגיעות של משהו קצת יותר עמוק.
ג'סיקה ואני חוגגים השנה את יום השנה השישי שלנו, מתברכים בבת היפה ובבן המקסים שאפשר לבקש. היא אחת ויחידה; לא חלמתי על מישהי טובה יותר ממנה. נפגשנו במשך למעלה מ-5 שנים לפני שהתחתנו.
פעם היינו מאוהבים בטירוף, זה היה טוב בזמנו. אנחנו מנסים עכשיו, אבל אני יודע בפנים שזה לא אותו דבר. אני לא מוצא נוחות בנוכחות שלה יותר ולכן בגדתי בה רגשית.
בגדתי רגשית כי אנחנו התרחקנו זה מזה
היא בוחרת להישאר באי ידיעה לגבי הקשיים שאני מתמודד איתם כל יום; אני גם אשם בכך שאני לא מכיר בפרטים של חייה בבית. את הזמן המועט שיש לנו יחד, אנחנו משקיעים בדיווחים על מצרכים שנגמרו, על פעמים שבהן הילד התנהג כמו ילד רע, ואיך הילדה זכתה במקום הראשון בכיתה שלה. אנחנו יודעים הכל, חוץ מאחד על השני. זה אולי נראה כמו חיבור על פני השטח, אבל בפנים זה ריק מאוד.
מישהו שמכיר אותי טוב יותר הוא עמיתי לעבודה, שי. מה שיש בינינו הוא קשר רגשי שנראה תמים. תשעת השעות שאנחנו חולקים יחד מחזקות אותנו; אנחנו תומכים זה בזה דרך הקשיים הרגילים של החיים, רואים אחד את השני, תוך שאנחנו נשארים חסומים בפני בני הזוג שלנו.
למה אני לא יכול לבחור באחת?
לפעמים אני שואל את עצמי… למה אני לא יכול לבחור באחת מהן במקום לבגוד רגשית בצורה הזאת? אני מוצא את עצמי תמה, אם הייתי מקבל הזדמנות לחזור בזמן, האם הייתי בוחר בשי במקום בג'סיקה?
לא, אני לא אעשה את זה, אני בטוח בזה. אני אפילו לא יכול לדמיין את הסצנה הזו, זה לא אפשרי. אבל מה שהגעתי אליו לא טוב יותר גם כן. ברור שאני בוגד באשתי – לא פיזית, אלא רגשית. האם בגידה רגשית היא דבר שאפשר להסביר? אני לא חושב שהייתי מצליח להתעלם מזה אם לג'סיקה הייתה 'הצעה' כזו. לא רוצה להיתפס כחבר שבוגד ולא אומר שהדבר לא טוב עבור ג'סיקה אבל בסדר עבורי, כי אני הגבר והמאפשר.
“ג'סיקה, יש לך דקה? יש לי משהו לדבר עליו.”
“לא עכשיו דזמונד, אני מבשלת.”
אני מבקש ממנה לשבת איתי שוב אחרי הארוחה.
“לא עכשיו דזמונד, אני צריכה להכין תפוחי אדמה לארוחת הבוקר.”
אני עוקב אחריה למטבח כמו סטוקר פסיכו. “אני יכול לעמוד כאן ולדבר, נכון?”
“לא, אני צופה בגרז אנאטומי בטלפון שלי. נדבר לְאָחר כך, בבקשה. אני כבר כל כך עייפה.”
האם אפשר לבגוד רגשית במישהו?
רציתי באמת לדבר איתה. אחד מעובדיי זוכה לקידום, והסיכויים הם שאני אתן לדווח לו. זה הרג אותי את האגו הגברי שלי. התלבטתי אם להמשיך בחברה או לקחת את הצעת העבודה האחרת שקיבלתי לאחרונה. זו הייתה החלטה שהייתי זקוק לעזרה כדי לדבר עליה. רציתי מישהו שיהיה מאזין בלתי משוחד כשאני מפרט את האפשרויות שלי. ולכן, התקשרתי לשי. זה היה בשעה 10:30 בלילה. דיברנו במשך שעה, רק על הבחירה בקריירה שלי, שום דבר אחר. ועדיין אני מרגיש את ה.
מצאתי בשי את האישה שג'סיקה פעם הייתה בשבילי. זו שהייתה מקשיבה לי, הייתה נותנת לי להוציא קיטור כשרציתי, והבינה אותי. במהלך השנים הללו, אני עד לכך שיצאנו זה מזה. אני מתגעגע לג'סיקה הישנה, ואת ה'אנחנו' שהיינו אז.
אני יודע שאשתי לא תוכל לשוב להיות האישה שהתאהבתי בה בטירוף. ועדיין, היא אשתי, אמו של ילדיי ה precious והאדם הנפלא ביותר שפגשתי. ולכן אני לא רוצה לשבור את לבה.
אני לעולם לא רוצה לראות אותה פגועה, אבל אני גם רוצה את המחסה הרגשי שמצאתי בשי, שאני בטוח שתמיד יהיה בגבולותיו. שי היא אישה מוסרית, נאמנה לבעלה, היא לא חושבת עליי ככה – אני יודע. מה שיש לנו הוא שונה, זה מסובך. אבל זה גם יפה ואני לא רוצה לחיות בלי זה גם אם אני בוגד רגשית במישהו.
פרק זה של בגידה רגשית אכן השאיר אותי בדילמה ואני 계속 משוטט סביב השאלה "האם אפשר לבגוד רגשית במישהו? האם זה בסדר מוסרית?"