למרות שאני אדם חברותי, נאה ואחראי להנאת הגברים, חבריי סבורים שאני הע candidate המושלם לצאת להרפתקאות פוליאמוריות בוערות עם גברים. אני בשנות ה-20 שלי, והשנים הללו אמורות להיות מהשנות הכי סוערות וחצופות בחיי. אבל somehow, המחשבה על מפגשים עם מספר גברים בו זמנית היא לא משהו שנהניתי ממנו מעולם.
“אני לא מבינה למה אתה רווק, אריק! אתה מתכוון שאין אף אחד מהגברים כאן שהתעניין בך או להפך בשלב כלשהו?” שאלה חברה שלי, כשהיא הצביעה על שולחן הארוחה המלא בגברים גיי. אנחתי עמוקה חיפשה באיזה אופן להשיב לשאלה שאני נשאל עליה לעיתים תכופות.
פוליאמוריה גאה: האם זה מתאים לקשר הגאה שלך?
ראשית, הקהילה הזו של גייז כל כך קטנה, וכמעט כל אחד מהגברים בשולחן הזה היה במגע אינטימי עם שאר החברים לפחות פעם אחת. הם וותיקים בפוליאמוריה גאה ואני כבר מפחדת להיכנס לתחום הזה.
אין לי בעיה עם אנשים שיש להם תיאבון מיני רב ומחליטים לנהל חיי מין פעילים; אני פשוט לא מעוניינת ללכת בדרך הזו בעצמי. אם הייתי עושה את זה, הייתי מרגישה לא נעים רגשית. כניסה לקשר פוליאמורי לא מתאימה לי, כי הרעיון של שיהיה לי יותר מאחד שותף אינטימי קצת מפחיד אותי.
שנית, בכנות, אני בעצם אדם מונו-רומנטי. זו בחירת סגנון חיים, כי עבורי קשר רגשי חזק הוא חיוני כדי להנות מחיי מין. לכן, אורח חיים של "שיטוט" הוא לא בשבילי. הייתי רוצה שזה יהיה כך, כי אז החיים היו הרבה יותר קלים. אבל לצערי, פוליאמוריה גאה או פשוט לתפוס גבר שווה בבר, זה לא בשבילי.
אין לי בעיה עם דייטים פוליאמורים גאים
לפני שאתם מתייגים אותי כפחדנית או שיפוטית, חשוב לי להבהיר שאין לי שום דבר נגד פוליאמוריה גאה. לכל אחד יש את הדרך שלו. אני שמחה שאנשים מצליחים ליהנות מדייטים וממערכות יחסים בדרכים כל כך פתוחות ומחודשות. הבעיה שלי היא יותר אישית ועמוקה.
המודל האידיאלי שלי היה להיות במערכת יחסים מונוגמית, אבל הקהילה והתרבות הגאה כיום הן ברובן פוליאמוריות. מה שמפריע לי יותר מכל הוא מחסור בשקיפות סביב הנושא. אנשים טוענים שהם במערכת יחסים מונוגמית, רק כדי לבגוד בבן הזוג שלהם לאחר שנה.
חלק מהאנשים חושבים שהם במערכת יחסים מונוגמית, בעוד שבעצם הם עוסקים בפוליאמוריה. הם פשוט לא גילו על פעולות נוספות של בן הזוג שלהם או שהם מעדיפים לסובב את הראש ולחכות שהדברים ישתפרו עם הזמן. הקהילה הפוליאמורית הגאה היא בחלקה קהילה לא כנה, וזה המטריד אותי.
למה זה כך? כשאפשר פשוט לומר את האמת ולתבוע על קיום מערכת יחסים פוליאמורית? אבל רוב (לא כולם – לפני שיתקפו אותי!) מהזוגות ההצלחתיים בקהילה הגאה כיום הן פוליאמוריות. אני יודעת זאת כי אני משקיפה על הקהילה הזו והזוגות שבה במשך יותר מעשור. אמנם אני שמחה שהסגנון הזה עובד עבור רבים, זה לא מתאים לי.
מערכת יחסים פוליאמורית אין לי
לא הייתי מרגישה בנוח עם בן הזוג שלי כשגברים אחרים מלטפים או נוגעים בו. אני לא הייתי רגועה בארוחה שבה כולם מדברים על מי במי שכבו לפני ואיזה מבחר נעשה.
“אנחנו רק נשקנו – לא היה כלום – אנחנו רק חברים.” אני מצטערת, אבל אני לא מחבקת או לומדת עם חברים שלי כשאני משועממת או חרמנית. אני פשוט לא בנויה לפוליאמוריה גאה.
לא הייתי מרגישה בנוח עם בן הזוג שלי רודף אחרי גברים אחרים ומטפל בצרכיהם בזמן שהוא מתעלם ממני. אני לא יכולה להיות בשולחן שבו החבר שלי יושב בקצה השני ומחליף אוכל שהוא הזמין עם גבר אחר. אני לא אבחר להיות אחד מאותם זוגות שניסו שלישייה.
רוב הגייז בימינו מאוד נינוחים עם הדברים האלו, עד לנקודה שבה אם תכנסו לחדר עם מישהו, הם יגידו לכם עם מי הם שכבו ומה הם עשו עם אותו אדם/אנשים. האם פוליאמוריה עובדת? בטוח. אבל אם אני נכנסת לתמונה, זה לא. הקהילה הגאה מאוד 'נשק וספר', ואני לא מתלוננת על זה, כי זה מאפשר לי לתעד מי אני רוצה להימנע ממנו.
אני מחפשת אהבה נצחית
מעולם לא שאפתי להיות עם מספר שותפים או להיכנס למערכת יחסים כזו. תמיד רציתי לפגוש גבר, לצאת אתו, להתאהב, להתחתן ולבנות חיים טובים איתו.
רגעים כמו נשיקות, יחס ומגע אינטימי הם מושגים מיוחדים שאני רוצה לשתף עם מישהו שמשמעותי עבורי. אם אשתף את מהותי המינית או את אהבתי עם כל אחד שמציע לי, לא יהיה לי שום דבר ייחודי לשתף עם מישהו שאני באמת אכפת לי ממנו. איזה ערך יש ל”אני אוהב אותך” שלי אם אמרתי את זה לגברים שונים כל שלושה חודשים?
ולבסוף, אני פשוט לא יכולה לשאת את הרעיון של בגידה נוספת. אני יודעת שאני לא אסכים להתמודד עם עוד מקרה של פרישה. פוליאמוריה גאה רק מחמירה את הפחד הזה עבורי.
אני פוחדת להיפגע
הקשר האחרון שלי היה ממש כמו מותה שלי. אני לא אשכח את הלילה ההוא. ישבתי ובכיתי בכאב לאחר שגיליתי על בגידות רבות של האקס שלי במהלך הקשר של שלוש השנים שלנו. זה שינה אותי בדרך שלא יכלתי לדמיין.
ראיתי שזה קורה להרבה אנשים. צפיתי באור בעיניהם מתעמעם כאשר בני זוגיהם מוצאים כיסאות חדשים לשבת בו במשחק הזה של כיסאות מוזיקליים, והבנתי שאני לא יכולה להיות חלק מהמשחק הזה, כי אהבה היא לא משחק, וכך גם רגשותיו של אדם. לא מתוך חוסר כבוד לקהילה הפוליאמורית, אלא אני יודעת מניסיון שדרוש כוח להתמודד עם פוליאמוריה גאה, ואולי אין לי את זה.
אני מוכנה לעבור את האפשרות שאשאר רווקה שארית חיי. אני יודעת מה ערכי כי נדרש לי לבנות את עצמי שוב ושוב. אני יודעת מה אני לא יכולה להכיל, ולא אטעה את עצמי לחשוב שיש לי הבטחה לסוף סיפור מאושר.
לפני שתחליטו לגשת אליי, דעו שאני לא אהיה עוד שם של אדם שפשוט אתכם. אני לא אשתף במשחק הזה. אני מעדיפה להישאר מחוץ ואוכל להיות מוגנת רגשית ולשים את אהבתי, זמני ונפשי בהשקעה ראויה: אני.