תת-נושא: מכתב לאשתו של בעל המרמה
שלום!
אני זו – כן – אותה “זנזונת/חוצפנית/נקבה רעה” – כל מה שתרצי לקרוא לי. אין בעיה, אני רגילה לשמות הללו. לכן אני כותבת מכתב זה – לאשתו של מאהבי.
כשהגעתי לעולם, כינו אותי “עול” כי לא הייתי בן. (ובכן, שלום! הכרומוזומים לא הקשיבו לי, אז אני מצטערת!) כשגדלתי ולא הייתי בהירה כמו בני דודים אחרים שלי, כינו אותי “עול גדול יותר” (מי יתחתן עם זו כהה?).
בהמשך, בחרתי ללמוד אמנות, ופתאום לא הייתי “מספקת מספיק.” כך, אני חיה בחברה כה נאיבית, החיה בעולם הקלישאות שלה, שלא מצליחה להבין או לקבל דברים בסיסיים! תאמיני לי, אני לא מצפה שהחברה תכיל דבר מסובך כמו זה. לכן, אם את חיה בחברה הזו, את מוצאת את עצמך כותבת מכתב לאשתו של בעל המרמה.
מכתב לאשתו של מאהבי
אם את מתהה מדוע אני כותבת פתאום מכתב לאשת הנישואין של מאהבי, אז לְמַה את מתכוונת? יקרה, אם את חושבת שהכול מושלם אצלך ובעדתך, מדוע בעלך נמצא איתי מלכתחילה?
אני מבינה שלקיים רומן עם גבר נשוי איננו “אתי או מוסרי,” אך האם זה הוגן שהחברה כולה, כולל את, מאשימה אותי בלבד?
את מאשימה אותי בכך שאני קוטעת ומטעה את בעלך. מה הוא, בן שנתיים? האם הוא ילד שאינו מבין מה הוא עושה?
A. הוא מבוגר ממני (ברבים). B. הוא נשוי, בוגר ומכיר אותך כבר שנים רבות.
אם אף על פי כן הוא יחיד ואני לא התנגדתי, מדוע כאשר מתבצעת ההכרעה בעיני החברה האתית או בעינייך, זה רק אני שלא בסדר?
האם קשר לא כולל שני אנשים? ובדרך אגב, תוד surprise ותגלי שבעלך הוא זה שהחליט לפתח את הקשר. אני הייתי לגמרי סקפטית אבל התנגדתי כמה שיכולתי. אני ניסיתי בכל דרך אפשרית לשכנע את עצמי שלא להיכנס לסבך הזה.
אל תקראי לי זנזונת!
הוא סיפר לי שהוא נאלץ להיכנס למערכת הנישואין הזו איתך ושאתן לא חולקות קשר נפלא (כפי שאת טוענת!). הוא אפילו שיקר לי, לא היה לי מושג שמדובר בנישואי אהבה. עובדה זו לא הפריעה לי עד עכשיו; היא הפריעה לי כאשר גיליתי.
הוא נשוי, אין להכחיש. הוא גם יצר רשת של סיפורים שבה נלכדתי. עכשיו אני נושאת את כל הנטל. את מכנה אותי זנזונת, החברה מכנה אותי שוברת מוסדות. כמה מגוחך זה.
זו אהבה ולא סתם רומן
אני אוהבת אותו ואני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי לפני כן, לא כי אני מדהימה, אלא כי הוא אוהב אותי בחזרה! אז, אם את לא יכולה לעמוד על שלך ולבנות את נישואיך, תעשי מה שנראה לך.
הביני מדוע זה לא עובד. אני בכל מקרה לא מבינה את ההיסטריה הגדולה על קשרים במדינה הזו. זה לא משהו אורגני – לפעמים נישואין עובדים, לפעמים לא? מדוע אנחנו לא יכולים לקבל את הדברים באופן טבעי ולשחרר את התעמולה סביבם?
זכרי שזה מכתב לאשתו של בעל המרמה. מבינה מה ההשלכות? את האשה, הוא רימה אותך, זו העמדה של הקשר שלכם. אם הוא לא היה רומס מירי שלי, זה היה קרה עם אישה אחרת בוודאות.
קבלי את העובדה שמעמדך, לא דיברתם מספיק אז זה היה להתרסק ממילא. לא להטיל את כל ההאשמות עלי.
האשה השנייה איננה שדון
אני כותבת מכתב זה לאשתו של בעל המרמה, כי זה מצער שחברה זו מוצאת דרכים לקלל נשים בכל מצב. אף אחד לא רוצה לדון מדוע ומה קרה. היית צריכה לשים לב לאותות שבעלך ופתח את הדברים.
הם מקבלים דבר אחד בלבד – חיסול דמותה של זו ש”גנבה” את בעלה התמוה של “אשת היקרה.” זה מגעיל!
כחברה, אנו באמת צריכים לתת לאחרים לחיות ולהתרכז בחיינו. נאמנות זה נהדר, אהבה גדולה עוד יותר וחיים קצרים. בואו נחיה ונשאיר לאחרים לחיות. כאשר סלבריטאי עוזב נישואין כדי להתחתן עם מישהו, אנחנו מקבלים את זה בקלות.
שמות כמו “ברנג’לינה” ו”סייפינה” מורכבים על ידי מיליוני מעריצי הזוגות האלו. מדוע זה הופך להיות כל כך קשה כאשר דברים דומים קורים עם אנשים שאנו מכירים קצת יותר טוב?
זה ממש לא באשמתך
אשת בעל המרמה היקרה, הפסיקי להאשים אותי ו blick yourself. ראי מה השתבש בנישואיך שגרם לו לחפש אהבה בלבי.
כן, אני יכולה לצעוק מגגות הבניינים שאני אוהבת אותו ולא באמת אכפת לי שהוא אהובי הנשוי. אנחנו חיים בעולם של קשרים מודרניים שבהם האהבה מתקבלת בכל צורה. אנחנו בני אדם, אנחנו יכולים לאהוב כמה אנשים בו זמנית, לכן נשים רבות משותפות כיום.
אבל קבלי את העובדה שזה אהבה שיש לנו ולא סתם רומן שטחי. אני אשאר לצידו ברגעים הטובים והרעים, גם אם תכני אותי זנזונת, חוצפנית או כל דבר אחר.
אני לא מתייחסת לזה!
בברכה, האהובה של מישהו
הערה: מכתב זה נכתב לאחר תצפית מעמיקה על אנשים אמיתיים הקשורים לסופר.