ברגע שהוא כרע ברך ושאל את השאלה שתשנה את חיינו לנצח, משהו השתנה. זה לא היה רק על הטבעת או על החתונה הקרבה, אלא על הקשר שהפך לעמוק יותר בינינו.
המסע של הידידות הנפלאה שלנו
כל פעם שאני שומעת את הדיאלוג מהסרט "מיין פייר קיה" בו הרעיון אומר שבחורה ובחורה לא יכולים להיות פשוט חברים ושזה רק כיסוי לרגשות עמוקים יותר, אני מחייכת. הוא פשוט טועה. עם זאת, זו לא רק שורת דיאלוג בסרט; זו מחשבה שטבועה בתוך החברה ההודית שלנו. והפלא הוא שהרגשה זו היא טעות מוחלטת. אני יכולה לומר את זה כי אני יודעת. מניסיון אישי.
לפני הרבה מאוד זמן – יותר מ-20 שנה – פגשתי בן. זה היה בקורס ללימוד שאלות ב-MCQ, כך שנצליח לגבור על מבחן ה-CAT ולממש את חלומנו ללמוד באחת מהאוניברסיטאות המובילות בארץ.
אני זוכרת איך נפגשנו כבר ביום הראשון. שנינו, שהיינו מותשים מהישיבה בשורות הקדמיות בבית הספר, רצינו להבטיח את המקום שלנו בשורה האחרונה. למרבה הצער, מלבד מקום אחד, כולם היו תפוסים. ההבנה השנייה שהייתה מאכזבת יותר הייתה שהרפלקסים שלו היו טובים יותר. הוא זז במהירות והשיג את מה שרצה. מה שקרה אחר כך היה הפתעה גדולה – ראיתי אותו מ waving לי, כלומר – לבוא ולשבת לידו. איכשהו הוא הצליח להסיט את האחרים ולהשאיר מקום.
חלמתי על אגדה
אז הייתי בת 20. ההורמונים שלי עדיין בערו כמו אש. לא יכולתי להתרכז בשום דבר שנלמד באותו יום. המחשבות שלי התרכזו בסיפורים על הסיבה שבה הוא עשה את המאמצים האלה ואיזה כיוון "הסיפור שלנו" ילך מכאן. כן, שיניתי את הרעיון הזה שבחור הפך להיות דמות חסרת שם ואני, ל"אנחנו".
הדמיון שלי יכול היה להעלות סיפורים, שהיו נשארים סיפורים – כמו למשל שהוא יתן לי טבעת בצלחת שמפניה, או יכתוב את שמי עם נרות מוארים על החוף; אבל תחושת הבטן שלי לא טעיתי. איכשהו, תוך כדי ניסיון להבין מדוע גרף עמודה נראה כל כך דומה לשוקולד קיט-קט, הלכנו דרך תנועה סואנת רק כדי שנוכל לאכול פאני פורי לפני שנפרד ונחזור הביתה, מתלוננים על כך שהשאלות במבחנים הולכות והופכות לקשות יותר עם השנים, מדברים על המשפחות שלנו, וחלומותינו להיות חלק מקהילת ה-IIM, אהבה נולדה.
כשהפכנו לזוג
ביום האחרון של השיעורים שלנו, שבוע לפני מבחן ה-MBA, הוא הציע. אכלנו פאני פורי בזמן זה. "האם תסכים לצאת איתי?" הוא שאל. במקום הנהון, או חיוך ביישני, במיוחד כשאתה יודע שהלב שלי כבר התחיל את הדפיקות המפורסמות של הצעת הנישואין, מה שאמרתי היה "יכול להיות, אבל איפה המתקן של הקרוסלה?" הוא צחק כל כך חזק כששמע את זה עד שהוא נחנק מהפאני פורי שהיה לו בפה. כמה מים וטפיחות על הכתף החזירו אותו לשליטה. רגע ההצעה עבר. הרכות התעופפה לאוויר המזוהם. אבל שנינו ידענו שהפכנו לזוג.
זה לא נמשך כך. נפגשנו והיינו שמחים יחד. אבל בהדרגה נפתחו סדקים, ובזמן שניסינו, הקרע הלך והתבלט יותר ויותר. כנראה שזה קרה כי היינו אישיות שונות לחלוטין. בעוד שאני העדפתי את המשפחה, הוא לא היה בקשרים טובים עם הוריו; אהבתי לצאת לדייטים בטבע, הוא העדיף סרטים; אני אהבתי מוסיקה, הוא שונא לשמוע מהשום דבר; בעוד שאני רציתי לעשות את ה-MBA כדי לבנות קריירה, הוא רצה לעשות זאת כדי לברוח מהסביבה המוגזמת של ביתו; בעוד שבחיי לא נגעתי בסיגריה, הוא עישן ולא ניסה להפסיק. הרשימה הייתה אינסופית.
צעירים מדי כדי לעבוד על השונים
בחקירה לאחור, דברים מסוימים היו יכולים להתעבוד, אבל אולי היינו בגיל שבו לא רצינו. אולי לא היה לנו סוג כזה של סבלנות. אולי סדרי העדיפויות שלנו היו שונים. וכפי שתמיד האמנתי, ואני עדיין מאמינה, מי שנועד להיות שלך תמיד יישאר, לא משנה מה. אם לא נשארנו אחד עם השני, כנראה שזה לא היה מיועד להיות.
כשהאהבה שלנו והפרידה שלנו אינן הסיפור כאן. מה שעשינו הוא מה שחשוב. סירבנו לשחרר את הידידות שלנו. זה לא קרה בקלות. היו ריבויים ודמעות. השחרור מהעבר ועדיין להמשיך יחד זה לא קל. אבל עשינו זאת.
נשארנו בקשר
העובדה ששנינו התקבלנו למוסדות MBA, שהיו בערים שונות, כנראה סייעה. המרחק שימר אותנו בסדר גמור, ועדיין לא עברה יום ללא שיחה או שיחת טלפון. לדבר אחד עם השני הרגיש טבעי. ידענו הכל אחד על השני. לא שפטנו זה את זה. היה לנו את הזכות לייעץ ולהרגיש פגועים. זו הייתה ידידות נפלאה שבנינו. והייתי בטוחה שזוהי תהיה קשר מתמשך, כי כשהוא התקשר אלי שנה מאוחר יותר כדי לומר שהוא מצא ילדה שהוא מתכוון להציג להוריו, לא הרגשתי קמצוץ של קנאה. הייתי מאושרת עבורו.
שימור קשר עמוק עם בן הזוג שלך
- תעדיפו תקשורת קבועה: אם זה טקסטים יומיים, שיחות טלפון שבועיות או שיחות וידאו, השקיעו זמן להתחבר ולשתף את חייכם זה עם זה.
- תרגלו האזנה פעילה: תקשיבו באמת למה שבן הזוג שלכם אומר, הן במילים והן בגופם. הראו אמפתיה והבנה, גם אם אתם לא תמיד מסכימים.
- הביעו את רגשותיכם בכנות ובפתיחות: אל תתנו לרגשות להתמנע. שתפו את השמחות, הצער, הפחדים והחלומות שלכם עם בן הזוג.
- קבעו זמן איכות יחד: השקיעו בתאריכים, גם אם זה רק לארוחת ערב פשוטה בבית או טיול בפארק. הקפידו להיות נוכחים וליהנות אחד מהשני.
- הראו הערכה וחיבה: מחוות קטנות של אהבה והוקרה עושות רבות לשמור על הלהבה חיה.
- תמכו במטרות ובחלומות זה של זה: היו המעודדים הגדולים של בן הזוג שלכם ועודדו אותו לרדוף אחרי התשוקות שלו.
- שמרו על הרומנטיקה חיה: הפתיעו אחד את השני במתנות מלאות מחשבה, תכננו טיולים מיוחדים ואל תשכחו לפלרטט!
מחשבות אחרונות
ההתחייבות שעשינו זה לזה פתחה את הדלת לרמה עמוקה יותר של אינטימיות, אמון וחברות. צחקנו יותר, שיתפנו את החלומות והפחדים שלנו בגלוי יותר, ותמכנו זה בזה בכל העליות והמורדות של החיים עם נאמנות שאין כמוה. חצינו את דרך התכנון לחתונה המרגשת אך המאתגרת לפעמים, וגילינו שהתמוטטות על זה נעשתה יותר ויותר צורך.
מסתכלת לאחור, אני מבינה שאמרת "כן" היה יותר מאשר צעד לקראת נישואין; זה היה זרז לצמיחה אישית והעמקת הידידות שלנו. למדנו להוקיר את יתרונות זה של זה ולחגוג את ההבדלים שלנו. וכשהכנו את עצמנו לפרק החדש הזה בחיינו, אני ממלאה בתחושת תודה לא רק על האהבה שמחברת אותנו, אלא גם על הידידות המדהימה שהתפתחה במהלך הדרך.