בעידן שבו תפקידים מגדריים מסורתיים נתפסים במאתיים ביקורת, המשפחה שלנו אימצה דינמיקה ייחודית: אני האבא שנשאר בבית, בעוד אשתי היא המפרנסת. ההחלטה הזו, אם כי לא קונבנציונלית בעיני חלקם, הביאה לנו שמחה רבה וסיפוק. זהו עדות לשינוי המתרחש בנוף המודרני של משפחות ולכוח של חלומות משותפים ותמיכה הדדית.
(כפי שנאמר לריטי קאונטיה)
כן, אשתי היא המפרנסת בזוגיות שלנו
לפעמים אני מרגיש שנשקלתי, לפעמים אני חש resentment, אבל רוב הזמן אני מסופק. אני اعتقد שאשתי מחזיקה בכוח רב יותר בזוגיות שלנו כי היא המפרנסת, אך האמת היא שאיני מודאג מכך.
הכל החל כאשר החברה שבה עבדתי עברה רכישה עוינת. בתוך מספר חודשים פוטרתי והייתי חייב לעזוב. במקרה, אשתי קיבלה הצעה מחברה שלה לנהל מחלקה בחו"ל עם שכר שיביא תוספת משמעותית להכנסה שלנו וייתן לה הזדמנות לקידום בקריירה.
היא, שבעצם חשבה על פרישה בגיל 40, פתאום מצאה את עצמה בשיא שינוי משמעותי בקריירה שלה. אם היא תקבל את ההצעה הזו, זה ישנה את חייה המקצועיים לזמן רב. היא לא תוכל לחשוב על פרישה לפני הזמן, לקחת הפסקה מעבודתה או לחיות מהכנסותיי כי היא כבר לא רצתה לעבוד. זה היה צעד משמעותי. אילו לי היה עדיין עבודה, היא אולי הייתה שוקלת את ההצעה לעומק מתוך הפרספקטיבה שלי. שינוי במדינה שבו לא אוכל לעבוד היה עוצר או מפסיק את הקריירה שלי.
היא קיבלה תפקיד חדש ומרגש בעבודתה
התווכחנו. דיברנו. היא בכתה, ואני התרגזתי. היא הראתה תסכול והתלוננה – ברגע שחשבתי שאני יכול לעזוב ולהתמקד בילדים, הכנסנו את עצמנו למצב הזה. ידעתי מתי לשתוק אז הקשבתי, כמו חבר שמקשיב לחבר שלו מתלונן.
לא לקח הרבה זמן שנמצאו פתרונות למצב שלנו. היא ויתרה על הקריירה שלה במשך שנים ואני חייב להודות, היא יותר חכמה בעבודתה מזו שלי. היא ללא ספק מוכשרת בתחומי העסקים, בעוד שאני צריך לעבוד קשה כדי להשיג תוצאות. לאחר כמה ימים של דיון, היא החלה לראות את ההיגיון בקבלת ההצעה. היא החלה לחלום על הצלחה וכוח, דבר שהיא תמיד ראתה באומץ אך לא יכלה עד כה לאור העובדה שעד כה שלי היה המקצוע המפרנס.
כמו כן, פנטזתי על שנה של הפסקה בזמן הלימודים ועל הפסקה בקריירה כדי לעשות תואר שלישי, אולי להקים את הסטארט-אפ שלי, או אולי לעסוק בהדרכה בעסקים. לא הייתי ברור באותה תקופה, אך הייתי בטוח שזה לא מה שאני רוצה בחיים. אולי זו הייתה היקום שעוזרת לי להגשים את חלומותיי.
לקחתי את זה כהזדמנות לחקור דברים אחרים
“מה עם לאבד את הזהות שלך כמפרנס?” שאלתי את אשתי. אני לא לקחתי את דאגתה ברצינות. “תבטיחי לי שלא תזכירי כסף במהלך הוויכוחים שלנו ונשמור בסדר.” אשתי השקיעה בעצמה בעבודה ובבית, נתנה עדיפות לבית כאשר אני לא יכולתי לקחת חופש, ולעולם לא גרמה לי להרגיש רע על חוסר הנוכחות שלי כשמשפחתנו זקוקה לי.
ראיתי את זה כהזדמנות להיות עם הילדים. כשהיו קטנים, חשבתי על האפשרות להיות אבא בבית רק כדי להיות איתם, לראות איך הם מתפתחים, לשחק איתם כדורגל או בבדמינטון, מה שירצו. הרגשתי אשמה כל פעם שחזרתי הביתה לילדים ישנים ותהיתי אם זה ברכה במסווה; הזדמנות לפצות על הזמן שאיבדתי. הזדמנות לקחת חופש מחיי העבודה הקשים.
כך מצאתי את עצמי כאבא בבית ואשתי כמי שמפרנסת.
בהתחלה זה היה קצת מוזר “לחיות” מההכנסות שלה, לבקש ממנה כסף להוצאות הבית ולספק הסברים על הוצאות. היה טוב שאנחנו לא נדרשו להשוות את כישורי הבית שלה עם שלי, כי היינו במדינות שונות ולא הייתה לנו בסיס להשוואה, אחרת אני בטוח שהייתי נכשל.
הקשר בינינו השתנה לטובה
עם הקריירה שנדחקה לאחור, הרגשתי פחות מתח והצלחתי לעשות מה שמעולם לא יכולתי עד כה. הקדשתי תשומת לב רבה לאשתי ורומנטיקתי אותה כאשר היא חזרה מהעבודה. התחברנו יותר מתמיד, כי עבורה, האיזון בין הבית לעבודה היה טבעי, ולכן כזוג היה לנו יותר זמן זה לזה. לקחנו חופשות בסוף שבוע, וזה היה כאילו אנחנו מתוודעים זה לזה מחדש.
לראשונה בחיי, פיניתי לי זמן לעקוב אחרי תחביב. הוצאתי את מצלמת ה-DSLR שלי והתחלתי ללמוד מקצוע צילום ברצינות. אפילו הצלחתי למצוא כמה צילומי חתונה וחגיגות, והקפתי הכנסה נוספת. אז התחלתי לתת הרצאות במכללות MBA גם. נכון, זה לא היה משהו שהביא לי כסף רב, אבל זה היה טוב ולא באמת היינו צריכים לדאוג להכנסות שאינן מספקות. אשתי הרוויחה משכורת נדיבה, כך שלא עברנו לחץ בגלל פיטוריי. לכן ההתאמה לחיים החדשים הייתה הרבה יותר קלה ממה שציפינו.
באופן אמיתי, אנחנו שותפים. איננו מרגישים צורך להתחרות.
היינו חברים לכיתה וידענו את החולשות והחוזקות של זה, ולכן לא היה מקום לאגו בינינו.
היא מעריכה את מה שאני עושה
הסכמנו שיש לנו גישות שונות לגידול ילדים והיא לא תתערב בדרך שבה אני מגדל את הילדים כהורה הראשי. לראשונה, הבנתי שינוי באופן שאשתי מתנהלת איתי. היא לקחה את הזמן להודות לי, לשבח אותי על עבודה מבוצעת היטב, ואיפשרה לי להחליט על ההיבטים הביתיים. תמיד היינו צוות טוב והגישה הזו עזרה לנו להסתגל לתפקידים של זה בלי מתח. השינוי התרחש באופן טבעי ובצורה שלא גרמה לי להרגיש מקטין אלא אני מעריך על כך שאני תופס את האחריות הביתית.
חשתה יש יותר ביטחון בגישה שלה ואני חייב לומר, אני לא מתלונן על הפעולות החדשות שהיא מפגינה בחדר השינה.
היום, אני פתחתי עסק להכשרת אנשי מקצוע. זה רק ההתחלה ואני לא בטוח היכן אני אנחת עם המיזם הזה. כרגע, אני מסופק בתפקידי כאבא בבית ושמח לגדל את הילדים שלי גם כן.
אנו גם נתמודד עם הציפיות החברתיות שעשויות להיות כרוכות במצב כזה. נטפל בשאלות כמו:
איך אנחנו מתמודדים עם החלטות כלכליות ודינמיקות כוחות?
אחת השאלות הנפוצות ביותר שבהן אנחנו נתקלים כמשפחה עם אישה מפרנסת ואב נשאר בבית היא איך אנו מתמודדים עם החלטות כלכליות ואי האיזון בכוח שעשוי להתעורר.
- שיחות כסף קבועות: קבענו זמן לשיחות קבועות על העניינים הפיננסיים שלנו. זה כולל תקציב, הוצאות, חיסכון, ומטרות פיננסיות עתידיות.
- שקיפות: нашим обоим есть полный доступ к нашей финансовой информации и мы открыты относительно наших привычек расходов.
- החלטות משותפות: אף על פי שאשתי מרוויחה את ההכנסה העיקרית, אנחנו מקבלים החלטות פיננסיות יחד.
- הערכת תרומות: אנו מכירים ומעריכים את הערך הייחודי שכל אחד מאיתנו מביא למשפחה. תרומתה של אשתי חיונית, כמו גם תפקידי בניהול הבית ובטיפול בילדינו.
- קרן חירום: יש לנו קרן חירום משותפת לכיסוי הוצאות בלתי צפויות, המעניקה ביטחון פיננסי ושקט נפשי.
- גמישות: אנו מבינים שנסיבות עשויות להשתנות. אם הכנסתה של אשתי תשתנה או אם אני אחליט לרדוף אחר עבודה חלקית, אנחנו מוכנים להתאים את תוכניתנו הפיננסית והאחריות שלנו בהתאם.
שנינו מרגישים ממורמרים ומוערכים בתפקידינו, מה תורם לחיי משפחה שמחים ומוצלחים.
מחשבות סופיות
למרות שהמסלול הלא קונבנציונלי הזה הציב אתגרים, התגמולים היו הרבה מעבר לכך. לחזות את התפתחות ילדינו מקרוב, לפתח שותפות חזקה המבוססת על כבוד הדדי, ולסלק נורמות מיושנות היה מאוד מספק.
סיפור המשפחה שלנו הוא עדות לכך שהאושר וההצלחה יכולים להימצא בצורות רבות. בין אם אתה מקיים תפקידים מסורתיים ובין אם אתה עוסק בדרכך האישית, המפתח הוא לאמץ אהבה, כבוד ותמיכה בלתי מעורערת שמחברת משפחה יחדיו.