מאבק הנשים בין הקריירה למשפחה הוא בעיה עולמית, למעשה, המושג הזה חיפש מעל 2 מיליון פעמים באינטרנט. ישנה מחסור ניכר בנשים בשוק העבודה, והכל נובע מהצורך של נשים לוותר על השאיפות המקצועיות שלהן בשל לחצים משפחתיים ודאגה לילדים.
זהו חיקוי מתמשך שנשים צריכות לשמוע בכל פעם שהן מעלות רעיון לחזור לעבודה לאחר הנישואין: נשים וקריירה לא הולכות יחד, וזוהי אחריות האישה לדאוג לבית ולא להתערב בענייני עסקים.
למה נשים חייבות לבחור בין קריירה למשפחה
האם שאלתם את עצמכם למה נשים לא יכולות להשיג הכל? מדוע הן אלו שחייבות לבחור בין קריירה לבין משפחה? אלו הנורמות החברתיות שאנו גדלים בהן ומחזקות את ילדינו – סבתותינו עושות זאת לאמותינו, ועכשיו אמותינו עושות זאת לנו.
יש דרך אחת בלבד לתקן את הבעיה הזו: לשבור את השרשרת הזו. המאבק של הנשים בין קריירה למשפחה זקוק להיפרדות, כדי לאפשר לכל אישה לדעת שהיא בוחרת, כמו שכל אדם זכאי. אם היא מחליטה להישאר בבית, או לחלוטין להסביר את החובות הביתיים למקור חיצוני, הבחירה חייבת להיות שלה לחלוטין.
העובר שלי היה מתקדם
אמי היא גניקולוגית ואבי הוא בוגר מדעי המחשב שהצליח מאוד בקריירה שלו. אני ואחותי גדלנו believing שחשוב תמיד להיות עם השכלה טובה וקריירה להישען עליה, לא משנה לאן תיקח החיים.
עם תואר BA באנגלית מהאוניברסיטה מוכרת במדינה וכמו כן MBA, הצטרפתי למעגל העבודה. עיני היו נוצצות מהתלהבות מעבודה על נישת הקריירה שלי ולעשות את הורי גאים. אבל אז, בגיל 24, התחתנתי, ולא היה לי מושג לאן החיים מתקדמים.
הנישואין שלי לא היו נטולי הבדלים
בזמן רומנטי מעורר בניגוד לציפיות, לא היה לי מושג מהן הציפיות של בעלי ממני כאישה, כלה ואמא לעתיד. האם הוא ציפה שאני אשנה את שמי לאחר הנישואין? האם ניישב בארץ או נחיה בחו"ל? מה יקרה לקריירה שלי לאחר שיגיעו הילדים?
אין צורך לנחש שהיה מדובר בבעיות משמעותיות שציפו לנו בנישואין. בעיות שוליות החלו להוביל לבעיות בגישה ובתחומי עניין. ואז נולדה בתי. ההורים שלי עבדו בדובאי והסבים שלי לא בדיוק היו נלהבים לעזור לי לגדל את בתי.
הסטנדרטים הכפולים כמעט מצחיקים
כל מה שלימדה אותי החינוך שלי על השכלה וקריירה נדחק הצידה ואני עזבתי את עבודתי. נכנעתי ללחצים של חמותי וניסיתי להיות עקרת בית במשרה מלאה. כל המשפחה שיבחה את מסרי שלי למען אושר הנישואין, כי זה נחשב לנoble שאשה בבית תשקול את חלומותיה למען ילדיה, הבית ובעלה.
אולם האירוניה היא שאני נדחפת על ידי אותה משפחה להעלות את בתי בת ה-8 כך שתלמד קשה שיתמוך בה בעתיד. זה בהחלט משאיר אותי תוהה האם כל העבודה הקשה וההשכלה שווה את זה, אם היא תצטרך בסופו של דבר להעדיף את החותנת, בעלה, המשפחה והילד כשיש לה נישואין.
ההצלחה של אישה נמדדת רק בבית
בחברתנו, אישה מצליחה מבחינה מקצועית אינה נחשבת להצלחה אם בעלה לא נתן לה תעודת הערכה, אם ביתה לא תחזוק כראוי, אם הילדים שלה לא מתבלטים ואם הסבים לא מרוצים ממנה. אז האם לא עדיף שאאמן את בתי באומנויות הניהול הביתיות?
האם לא הייתי צריכה לתת לה ליהנות מילדותה במקום להניח לה למחות על שאיפות אקדמיות? כשצפיתי בבתי מתבגרת, ראיתי את כולם סובבים אותה ולתמוך בחלומותיה להיות רופאה או עורכת דין בעתיד, בעוד שאני תוהה, למה הייתי חייבת…
לאחר שוויתרתי על זהותי האמיתית במהלך 11 שנות נישואין, אני עכשיו תוהה אם הייתי צודקת בכך שוויתרתי על הזמן, האנרגיה והמחשבה שלי כדי לתמוך בקריירה המקצועית של בעלי. הצלחתי לחזור לעבוד עם שעות גמישות לאחר שבתי הגיעה לשנתיים, במטרה ל revive את חלומותיי.
אך זה עדיין משרה שבה אני צריכה לשלב בין העבודה, הבית ובתי באותה מידה. הייתי מצטיינת בבית הספר, והייתי טובה מאוד בפעילויות אקסטרקוריקולריות, ואם הייתי משקיעה חצי מהמאמץ בהחזרת עצמי ולחיות את החלומות שלי ללא תנאים, אני מאמינה שהייתי מצליחה יותר מבעלי.
כתוצאה מהניסיון האישי שלי, אני יודעת את כל מה שקשור למאבק הנשים בין הקריירה למשפחה, ואני מתגאה (אם כי רק מעט) בעובדה שבחרתי לעמוד על שלי ולחזור לעבוד. כנשים מודרניות, אנו לא נותנות לבעיה זו את תשומת הלב שהיא זקוקה לה, כך שאם לא נדבר עליה הרבה יותר ונעמוד על מה שאנחנו מאמינות בו, ניתקע בלולאה אינסופית של סבל ואי-סיפוק. והערכים הללו יהיו הערכים שנעביר לילדינו.