ההורות היא תחושה שאין לה תחליף – לגדל ילדים, להעביר להם ערכים משפחתיים ולראות אותם מתבגרים נותנת תחושת הישג רבה. עם זאת, ישנם הורים שאינם מבינים כי ברגע שילדיהם מתבגרים, הם מתחילים לחיות חיים נפרדים מהבית שבו גדלו.
לגבי ההורים הללו, הקושי לשחרר את הילדים המבוגרים הוא אתגר אמיתי. ייתכן שהם סובלים מתסמונת התרוקנות הקן או פשוט מתקשים להכיר בעובדה שהילד שלהם הפך למבוגר, והם אינם מוכנים להשלים עם עזיבת הילד הבוגר, גם כאשר הוא נשוי ומקים משפחה משלו.
חיבור יתר של הורים המונעים מהבת להתבגר
בנות הן חביבות, אוהבות, ותמיד נמצאות במרכז לבם של ההורים. האהבה כלפיהן כל כך טבעית, עד שהיא מקשה על ההורים כשהן נאלצות לעזוב את הבית ולהקים חיים עצמאיים. מתי על ההורים לשחרר? האם במהלך הלימודים האקדמיים או כאשר הן עושות את הצעד הראשון לקראת נישואין? האם יש לשחרר כשיש להן ילדים משלהן או כשאינן זקוקות יותר לעזרתכם בהחלטות מקצועיות?
התשובה היא כאשר הן מוכנות. כאשר רואים שהן מסוגלות להיות עצמאיות ולחיות לבד, חשוב לשחרר את הילדים המבוגרים. חיבור יתר עלול למנוע מהם לחיות את החיים הטובים ביותר שלהם ולהגשים את הפוטנציאל המלא שלהם.
החיבור המוגזם הזה עשוי לפגוע באיכות חייהן. הורים שלא מצליחים לשחרר עלולים לגרום לילדיהם לקצץ את הקשרים איתם לצמיתות. למדו להישאר מחוץ למערכות היחסים של הבת אם אתם מעוניינים להיות חלק מחייהן ולראות את התפתחותן.
היא חוותה הורים שמגזימים בשלטון
גדלתי לצפייה בדודתי, שהייתה רוצה בחיים מושלמים. דודתי לארה, אישה משכילה ועצמאית, הייתה לכודה במעורבות ההורית של הוריה, דבר שהוביל לאיבוד הביטחון העצמי שלה.
הוריה רצו לשלוט בחייה גם לאחר שנישאה. זה עשוי להישמע מוזר, אך זה היה המצב. בדרך כלל שמענו על התערבות של חמותים במערכת השלטונית של בני הזוג, אך כאן הייתה זו ההתמדה של הוריה שהרסה את נישואיה האושרים.
הם רצו שליטה מלאה על חייה ועל המצב הכלכלי שלה, משום שגידלו אותה ומימנו את השכלתה. בעלה ואת הוריו נגררו בהדרגה למריבות עם ההורים שלה, מה שיצר חיכוכים במערכת הנישואין שלה.
הם רצו לסיים את נישואיה
בחודשים הראשונים לנישואי דודתי, הוריה התקשרו אליה בטיעונים חלשים וניסו בכל דרך למנוע ממנה לבנות חיים עם בעלה. לפעמים היא קיבלה טלפונים לעזור לאחיה בלימודיו או לאמא שלה עם סידור מסיבה, דבר שהשאיר אותה רחוקה מבעלה לפרקי זמן ארוכים.
לאט לאט הבינה דודתי לארה, כי מדובר בתירוצים חסרי ערך שמטרתם ליצור שסע בינה לבין בעלה. ההערה של אביה באחד הימים שברה אותה לחלוטין, “למה את צריכה לשתף את המשכורת שלך עם בעלך?”
הם תמיד חיפשו בעיות שהיו לא קיימות במציאות. חוסר היכולת של הוריה לשחרר אותה, למרות שבעלה היה מעולה וכי היא חיה נישואין מאושרים, היה ממש מעיק עליה. היא לא הבינה מדוע הם לא יכולים פשוט לשמוח בשבילה.
היא ניסתה להגן על עצמה
“אני נשואה לו, אנחנו לא שני פרטים אלא משפחה. שנינו משתפים את המשכורות שלנו זה עם זה,” היא לחשבה בקול חנוק. היא הייתה המומה מההערה של אביה.
“לא נשאנו אותך כדי שהוא ייקח ממך את ההכנסות,” המשיך אביה.
לקרוא לא מיהר לה להחכים. הוא היה זר בשבילה באותו יום.
“למה כל כך קשה לשחרר את הבת שלך? הוא בעל שלי והוא לא לוקח את ההכנסות שלי. אני מוציאה כשאני צריכה. זה הבית שלנו ואנחנו צריכים לנהל אותו יחד,” היא התעצבנה על זעמו של אביה.
אמה הייתה צופה אילמת בוויכוח הזה, מה שהוסיף גם לתחושת הגועל של דודתי.
כאשר אביה לא הצליח להשפיע עליה באופן בלתי אמצעי, הוא שלח מכתב לראש משפחת בעלה, מאשים אותו בכך שהוא “מנחית עליה לעבוד בבית, למרות שהיא אישה משכילה ועובדת”.
המכתב הזה היה מפתיע למשפחה. לארה התקשתה להסביר לבעלה ולחמתה שהיא מעולם לא התלוננה בפני הוריה ואין לה בעיה לבצע את העבודות בבית.
המושג החל להיפוך רעיל
היא ביקשה מהמעיקר להתעלם מהמכתב, מכיוון שעצם המענה להאשמה רק יעודד את אביה. כאשר אביה לא קיבל מענה, הוא שלח מכתבים נוספים עם תובנות חסרות טעם כדי לעורר את חמת בעלה.
אז הוא הזמין את לארה הביתה. היא הייתה מודעת פחות לדברים שהמתינו לה בבית אביה.
“אני חושב שעלייך להתגרש,” אמר אביה, דבריו חוו אגרוף בלבה.
“אבל למה? אני מאוד מאושרת איתו,” השיבה לה לארה בנעימות.
אביה ראה את תגובתה כחסרת נימוס והחל לצעוק עליה, אך לארה קיבלה החלטה. זה לא היה קל, אך היא הבינה שצורך לסיים את הסבל הנפשי שהיא חווה אחרי שהשפיע על נישואיה. היא הבינה שהיא ניצבת מול…
ההתערבות של הוריה גדלה למידה כזו שהיא נאלצה לנתק לחלוטין את הקשרים עמם. היא ניסתה להסביר להם ששחרור ילדים בוגרים הוא משהו שכל ההורים צריכים להתמודד איתו, ושלמרות הכול, היא תהיה תמיד בעבורם, אך הם לא נכנעו. אז היא קיבלה את החלטתה.
זה כלל נתק עם האחים שלה. זה רק החריף את מצוקתה, משום שהיא ייחלה לאהבה ולתמיכה מהוריה ואחיה. האחים שלה היו מניפולטיביים, אביה תמרן בעורמה והרחיב גם את השפעתו עליהם, מה שגרם לה לאבד כל קשר עם משפחתה.
היא ניתקה את הקשרים עם הוריה
דודתי לארה הייתה ברת מזל שהיו לה דודים – מצד האם ומצד האב, שתמכו בה בכל זמנה קשה ולקחו בהדרגה את התפקיד ההורי. בני דודה שלה נרתמו למלא את החלל שנוצר עקב חוסר האהבה של האחים שלה. אך פינה בליבה נשארה ריקה עד שהיא הצליחה להשלים עם המציאות החדשה של חייה.
ההורים מציעים כל כך הרבה אהבה, טיפול, תמיכה ונוחות לילדיהם, אך במקרה של דודתי, היה זה בלתי אפשרי להוריה להעניק כל זיק של סימפתיה לבתם. הם לא רצו ללמוד איך להישאר מחוץ למערכות היחסים של בתם. האחזקה המוגזמת שלהם קיבלה צורה רעה שגרמה להם להתרחק ממנה.
ישנו זמן שבו ההורים צריכים לשחרר ולהכיר בכך שלילדיהם יש חיים משלהם. הורים שאינם מצליחים לשחרר צריכים להבין שהם חייבים לילדיהם את החופש והמרחב, דבר החשוב עבור צמיחתם ואושרם.