מהן הזכויות החוקיות של הקהילה הלהט"בית בהודו?

הפסקת ההפללה של סעיף 377 בחוק העונשין ההודי (IPC) נחשבת להישג מרכזי ראשון לזכויות LGBTQ בהודו. על אף שזהו צעד בכיוון הנכון, יש עדיין הרבה מה לעשות כדי להפסיק את ההפליה וההדרה של מיעוטים מיניים. כדי להשיג שוויון אמיתי, יש להעניק זכויות חוקיות זהות ל-LGBTQ בכל הנוגע לנישואין, הורות, תעסוקה ותחומים נוספים, כמו אלו המוענקות לרוב ההטרוסקסואלי.

אז, היכן אנו עומדים במרדף הזה וכמה זמן יידרש עד שנוכל לטעון כי זכויות ה-LGBTQ בהודו שוות לאלו של יתר אזרחי המדינה? בראיון אישי, עורכת דין ופעילה לזכויות LGBTQ ממצפה במומבאי, אושה אנדשואר, מדוברת על הזכויות של הקהילה ה-LGBTQ והזכויות שהן צריכות לקבל בעתיד.

זכויות חוקיות ל-LGBTQ בנישואין ובמערכות יחסים

כאשר אנו מדברים על שוויון במערכות יחסים חד מיניות או נישואין חד מיניים בהודו, השאלה של סנקציות חוקיות עומדת באותה מידה כמו זו של קבלה חברתית. אחת לא יכולה להתקיים ללא השנייה.

הענקת זכויות חוקיות לקהילה ה-LGBTQ להתחתן, לחיות יחד, לגדל ילדים, וכמו כן להקים חוקים להגנתם מפני אפליה והטרדה במקום העבודה ובמרחב הציבורי, מהוות צעדים בסיסיים שיכולים לשמש זרז לשיפור הקבלה החברתית ולהפחתת הסטיגמה הקשורה למיניות. יש בכך מהלך חיוני להקל על חיי ה-LGBTQ בהודו.

איך הן עומדות בהקשר זה? בואו נשמע דעה מקצועית להבהרת המצב:

1. טייוואן הייתה המדינה האסיאתית הראשונה שהכשירה נישואין חד מיניים. האם זה משפיע על הודו?

לא מזמן, הודו ראתה את הפסקת ההפללה של סעיף 377, כך שניתן לראות בכך כצעד ראשון – גם אם קטן – לקראת עתיד שבו הנישואין החד מיניים יהיו עם תוקף חוקי. עם זאת, השגת זכויות נישואין חד מיניים תדרוש זמן. התרבות והמרקם החברתי שלנו שונים מאלה של טייוואן ודרום-מזרח אסיה.

2. האם תוכל להרחיב על ההבדלים התרבותיים בין טייוואן להודו?

הודו היא מדינה רב-שפתית, רב-תרבותית, רב-דתית ורב-אתנית. טייוואן מורכבת בעיקר מאוכלוסיות בודהיסטיות ודתיות נוצריות, בעוד שהודו כוללת הינדים, מוסלמים, נוצרים, ג'יינים ורבים אחרים – לכל אחד מהם ישנן פרספקטיבות שונות על הומוסקסואליות. לכן, הכרה בנישואין חד מיניים תדרוש עוד זמן בהודו.

3. האם אתה חושב שסטטוס חברתי או כלכלי של אדם בהודו משפיע על כיצד הוא בוחר לצאת מהארון, או כמה הוא פתוח לגבי מיניותו?

כן, זה משחק תפקיד משמעותי. גם הרקע החינוכי של אדם חשוב מאוד. "טיימס אוף אינדיה" פירסם על רופא אונקולוגי מוכר ממומבאי שיצא מהארון בגאווה בעמוד הראשון.

עם זאת, כאשר מישהו ממעמד כלכלי נמוך יוצא כמי שמזדהה כהומוסקסואל או טרנסג'נדר, ייתכן שהוא יתבע על ידי משפחתו או ייתקל בסטיגמה מסוימת מהשכנים. אלא אם כן יש לו רקע כלכלי חזק, בין אם מדובר באזור עירוני או כפרי, קשה מאוד לצאת מהארון.

קצב הקבלה עדיין גבוה יותר באזורים עירוניים בהשוואה לכפריים, שכן האוכלוסייה העירונית, כצפוי, יותר משכילה ויש לה פחות סטיגמה בנושא.

4. עד כמה התקדמה תנועת ה-LGBTQ בהודו?

עברנו דרך ארוכה מאז שהתחלנו את המהפכה ה-LGBTQ. הפסקת ההפללה היא עדות לכך. לפני זאת, אנשים רבים חששו אפילו לצאת מהארון לגבי מיניותם או השותפים שלהם.

עם זאת, רק חקיקת חוקים אינה מספיקה; יש צורך במימוש מעשי כדי להעלות את המודעות הציבורית לגבי אנשים עם אוריינטציה מינית שונה.

5. מהן זכויות ה-LGBTQ בהודו כרגע?

בשלב הנוכחי, החוק בהודו ברור מאוד לגבי זכויות ה-LGBTQ. אם הם יוצאים לדייט, הם רשאים לקיים יחסי מין במרחב הפרטי. מדובר בשני מבוגרים שהסכימו לבלות יחד בפרטיות. עם זאת, כל פעולה במרחב הציבורי עשויה להיחשב לעבירה לפי סעיפים כמו הפרת הסדר הציבורי או פגיעה בזכויות אחרות.

אם שני מבוגרים מאותו המין מחזיקים ידיים או מתנשקים בפומבי, הם עשויים להיות נתבעים על כך. בעבר, גם במרחב פרטי, הם עלולים היו להיתקל בסיכון למעצר או לסחיטה, בעיקר על ידי המשטרה. זה בהחלט השתנה עכשיו.

אך עדיין, הכרה חוקית בנישואין חד מיניים בהודו נותרת חלום רחוק. אותו דבר חל על זכויות האימוץ של זוגות חד מיניים. אנשים במערכות יחסים חד מיניות גם לא נהנים מאותן זכויות ירושה כמו אלה של עמיתיהם הטרוסקסואלים. גם אם זוג חי יחד במשך שנים, אחד השותפים לא יירש אוטומטית את נכסי השני לאחר מותו, אלא אם כן נחתם צוואה בנושא או שהנכסים שייכים יחד ומצוין כך.

6. מהם חוקים האימוץ עבור חברי הקהילה ה-LGBTQ, או זוגות חד מיניים שחיים יחד?

חוקי האימוץ בהודו היו קפדניים desde ההתחלה, גם עבור זוגות הטרוסקסואלים או יחידים. הם פחות מציאותיים כאשר מדובר בחברי הקהילה ה-LGBTQ. כאשר זוג חד מיניי רוצה לאמץ ילד בהודו, נכנסים לתמונה גורמים רבים.

סלבריטאים כמו קאראן ג'והאר וטושאר קאפור פנו להליכי פונדקאות, ודוגמה עדכנית היא מנדי קפור. אך גם החוקים לגבי פונדקאות נחלשו בעקבות דוגמאות רבות של מבקרים מערביים שהגיעו להודו והובילו להתפתחות תיירות פונדקאית.

במקרה של זוגות חד מיניים בהודו, אין תוקף חוקי לאימוץ ילד. אם גבר או אישה יחידנית פונים לאימוץ, יש להם סיכוי גבוה יותר להצליח בתהליך.

בשלב הנוכחי, אין חוקים המסדירים נישואין או אימוץ עבור זוגות חד מיניים בהודו. אין חוק שלילי האוסר על נישואין חד מיניים בהודו, אך גם אין חוק חיובי המצהיר שזה אפשרי במפורש.

7. אז, אם זוג חד מיניי יפנה למשרד רשם הנישואין כדי להתחתן, האם יסולקו?

היו לא מעט מקרים שבהם זוגות חד מיניים ניסו להינשא, אך כמה מהם באמת פנו לבית המשפט וקיבלו את ההכרה החוקית המגיעה להם? לא הושג עד כה רישום נישואין חוקי, למרות שישנם אנשים מפורסמים כמו פרסד דאנדקר ושותפו, שחיים יחד במשך זמן רב, כמו גם זוגות חד מיניים רבים אחרים המובילים אורח חיים של בני זוג נשואים.

בקצרה, עדיין אין הכרה כזו במדינתנו.

8. כמה זמן אתה חושב שייקח עד שזוגות חד מיניים יקבלו זכויות נישואין או אימוץ?

ייקח לפחות 10 שנים, ייתכן אפילו יותר, עד שיתבצע שינוי חוקי משמעותי עבור זכויות נישואין ואימוץ ל-LGBTQ.

המאבק של הקהילה החל בהודו בשנת 1994, עם הופעת הארגון המהותי "הומספאר טרסט", אשר היה הארגון הראשון מסוגו שעסק בנושא זה. עם פסק הדין בשנת 2018 על הפסקת ההפללה של סעיף 377, עשינו התקדמות רבה, אך לקח לנו יותר מ-25 שנה להגיע לכאן, ועדיין נותרה דרך ארוכה לפנינו.

הרבה תלוי באידיאולוגיות פוליטיות. פסק הדין עבר במשפט, אך איני יודע כמה זמן ידרוש להטמיע אותו בפרלמנט בצורה נאותה. אפילו זכויותיהם של טרנסג'נדרים נדונו שוב ושוב לפני שהתקבלת סופית על ידי הראג'יה סאבה ב-2015 והוצגה בלוק סאבה ב-2016.

לחוק יש הכרה רשמית בנישואין טרנסג'נדרים ובחברים בקהילה כחתנים.

9. מה הסיוע שהאנשים ה-LGBTQ מקבלים מהוריהם ומשפחתם?

אני מכיר מקרה של זוג לסביות, שבו אחד מהבנות נלקחה לחו"ל על ידי הוריה לצורך טיפול במחלתה – הומוסקסואליות. הם הגישו תלונת משטרה והאשמות הטרדה נגד השנייה – השותפה שלה. היא הואשמה falsely בזנות והם טוענים שהיא מנסה להכניס את בתם למסחר בזנות.

דמיינו את מצב השותפה, שמזומנת על ידי המשטרה המקומית ושואלים אותה אם היא זונה באזור. המשטרה מבינה מי היא טרנסג'נדרית, אך ההבנה שלהם לגבי לסביות או ביסקסואלים מאוד מוגבלת.

חוקים תומכים במטרה של אנשים קהילת ה-LGBTQ המחפשים שוויון והכרה בחברה. עם זאת, הליך חקיקה בלבד אינו מספיק. אנו זקוקים לשינוי כחברה, להיות יותר כוללים למיליוני האנשים ה-LGBTQ בהודו ולהפוך אותם לחלק מהתרבות המרכזית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top