כפי שנאמר אין ספור פעמים בספרים, סרטים ושירים הנוגעים לאהבה ורומנטיקה — שום דבר לא מכאיב כמו לעבור הלאה ללא סגירה. מערכת היחסים הסבוכה שלי עם בעליי לשעבר הייתה בדיוק כך. סיפור אהבה שהחל בתחושת חיות ורעננות, עזב אותי עם קושי שאני מתקשה להתגבר עליו.
האם אפשר להתקדם בלי סגירה?
בעבר, היה לי בעל שאהבתי והוא אהב אותי בחזרה. נפגשנו כשהייתי עדיין בתיכון והוא היה בשנה הראשונה באוניברסיטה. לאחר שבע שנים של זוגיות, ערכנו טקס חתונה קטן ואינטימי בחצר שלנו, ולאחר מכן חלקנו בירה קרה וארוחת צהריים סינית חמה עם שני אורחים בלבד. החתן והכלה עזבו לאחר מכן לעיר היישוב שלו, ואני נישאתי על האופנוע שלו.
במהלך חמש השנים הבאות, החיים התרחשו. הוא התבגר מהר מאוד כדי לפרנס את משפחתו שהייתה זקוקה לעזרתו. גם אני התבגרתי כשנאלצתי לנהל משא ומתן עם משפחתו המורחבת [אבא, אחות, אח, כמה דודות, דוד אחד, אחיינית אחת וכמה חיות מחמד] בכל שלב ובכל פיסה של חיים. משפחתו הייתה מעורבת מאוד בנישואינו ואני ניסיתי להתרגל לכך. באופן קסום, תינוקת יפה הופיעה והשתלבה בקלות בקרקס הביתי.
לצפייה בעוד סרטוני מומחים, בבקשה הירשמו לערוץ היוטיוב שלנו.
הייתי רוצה לומר שכולנו נשארנו יחד וחיינו באושר ועושר. אבל זה לא קרה. הדברים הידרדרו והרבה יותר קרה. נפרדנו ועם הזמן התגרשנו (בלי שהגענו לסגירה, כמובן), אך עם כל הדרמה שכוללת דמעות ופחדים שגרמו לנו לסטות לכיוונים שונים.
הילדה נשארה איתי, כמובן, הודות להוראת משפטית מסודרת, המאשרת שההורה הנשי מסוגל יותר להתמודד עם שינויי החיים מאשר ההורה הגברי; לפחות בכל הנוגע לגידול ילדים במצב של הורה יחיד.
אבל לא הייתה שיחה על סגירת מערכת היחסים בינינו
למרות שלא הייתה שיחה על סגירת מערכת היחסים, כל אחד מאיתנו פנה בכיוון אחר, מבלי להסתכל אחורה. הוא התחתן שוב והביא לעולם עוד שני ילדים יפים, אך אני החלטתי שבמצבי, הילדה שלי זה הכל. השנים הפכו לעשורים… כאב האובדן שכך והעצב נשאר בסופו של דבר במקומות נסתרים, עד שנראה היה שהם מחוץ להישג ידי. חשבתי שזה מקום טוב להחביא את העצב.
מאחר שגרנו בערים שונות, נדירות היו הפגישות בינינו. הילדה התפתחה לאדם יפה ומצליח, שהיא היום מקצועית בכירה בהקשרים בינלאומיים.
הכאב של חוסר הסגירה במערכת יחסים פגע בי מאוחר יותר
בראיה לאחור, נעמדתי מול הזאבים וניסיתי ללכת גבוה ככל יכולתי, עם גובה של 1.63 מ'. במהלך השנים קיבלתי מספר אתגרים מקצועיים, שסייעו לי לעבור מתלות לעצמאות. השעון שלי תפקד באופן דינמי והתקדמתי הלאה מבלי הפרעות.
ההזדמנויות הללו עזרו לי לעבור מלהיות מורה בתיכון עד לתפקיד ניהול באחריות חברתית בגרעין קבוצת בתי ספר כאחראית על איכות! לפני שנים רבות, גם חציתי את האוקיינוסים כדי לעבוד בחו"ל, מה שסיפק לי חבילת פרישה מספקת. השגת חופש כלכלי היא אכן פרס מתוק מאוד.
כל העשורים הללו עברו מבלי שחשבתי הרבה על בעלי לשעבר; למעט כמה שמועות שהגיעו לאוזניי מידי פעם, נשארתי באורביט אחרת לחלוטין סביב השמש.
כאן הבנתי את החשיבות של סגירה
בהתחלה, התעסקתי רק בעצמי ובילדה שלי. החשיבות של סגירה או של סיום הדברים בצורה מכובדת עם בעלי לא פגעה בי. עד שביום בלתי נשכח, קיבלתי שיחה מהילדה, שסיפרה לי שהוא נפטר.
הכאה!
תגובה פתאומית, לא ניתנת לשליטה ולא ניתנת להסבר, גזלה ממני את האפשרות להיראות רגועה. קול מוזר עזב את שפתי, שחרר את העצב שהסתרתי ללא ידיעה ממני, כמעט שובר את נשמתי. במהרה sank לתוך תהום אפלה, ממנה הייתי צריכה להתמודד עם האובדן שלי בפעם השנייה.
כעת אני מבינה מה שסבלתי הוא מה שנקרא 'אהבה חסרת תקווה'. במונחים פשוטים, הכוונה היא שהאהבה והאובדן שלי לא נמצאו במקומות הנכונים, מכיוון שזה לא מקובל מבחינה חברתית שהאשה לשעבר תבכה יחד עם שאר המוכים בעקבות מותו. הנחמה של האבל לעולם לא תהיה שלי. ועכשיו מה שנשאר לי לעשות זה להמשיך הלאה מבלי סגירה.
רוב החיים עברו לי מבלי שסיימתי את מערכת היחסים עם האדם שאהבתי. האם ניתן להמשיך בלי סגירה? אני באמת לא יודעת יותר. בגלל חוסר הסגירה במערכת יחסים, אני מרגישה שהגעתי חזרה לנקודת ההתחלה. משחק מביך של נחשים וסולמות, שבו הנחש תפס אותי והחזיר אותי היישר לתוך הס whirlwind של הרגשות שלא רציתי להרגיש שוב.
(מסופר לצוות בונולוגיה)