בגדו בה ולקחו לה את הילדים

הטראומה של בגידה יכולה להפוך את הקרקע מתחת לרגליים לתהום ללא תחתית של כאב ויאוש. הכאב מתעצם כאשר טראומה זו מלווה באובדן חלקים מעצמך — הילדים שלך. אפילו המחשבה שהחיים שלך יכולים להתהפך כך די מספיקה כדי לשלוח צמרמורות בגוף. עבורי, זו חוויה שחוויתי על בשרי. החלטתי סוף סוף לשתף את הכאב והמועקה שלי עם שני הילדים שלי שלקח ממני בעלי המערער.

מכתב אם לילדיה המורחקים

(שמות שונו לטובת ההגנה על הפרטיות)

ילדיי היקרים, רומי ורהול,

אולי אני כותבת את המכתב הזה מאוחר מדי, 14 שנים אחרי שחלפו, אבל עליכם לדעת את האמת על הנישואים שלי עם אביכם. ההורים שלי תמיד אמרו שהעבודה הראשית של אישה היא לגדל משפחה, ואני האמנתי בכך. הסכמתי בשמחה לנישואין מסודרים. זו הייתה חיים נעימים; הייתי מרוצה. חיינו היטב ומגורים במומבאי. החיים הפכו לורודים יותר כאשר גיליתי שאני בהריון איתך, רומי. נולדת שנה וחצי לתוך הנישואים. כשפגשתי אותך לראשונה, לא יכלתי להפסיק להסתכל עלייך.

אובדן טראגי והתחלה חדשה

תכננו את הילד השני, וציפינו שזאת תהיה בן. ההיריון לא היה קשה. לכן זו הייתה הפתעה באמת מפחידה כאשר, כמעט בסוף ההיריון, חוויתי הפלה נוראית. אבדנו את אחיך. השיליה התנתקה מהרחם, והילד סבל מהתקף לב מסיבי ברחם. שנינו היינו המומים. אביך עמד לצידי בתקופה הקשה, והסבים שלך תמכו בנו בכך שעזרו לנו לעבור לעיר אחרת. המהלך הזה הציע לנו התחלה חדשה.

הצטרפתי לבית הספר שבו למדת, רומי. היה זה חבילה טובה, עם קולגות מעריכות וסיכויים להצליח. נהניתי מהשגרה הנפלאה שלי, מצאתי חברים נהדרים (שעדיין בקשר ובקרבת ליבי), ואפילו השגתי שוב את הרזון שלי אחרי הלידה. אך אז אביך הודיע לנו שנעבור חזרה למומבאי. ללא דיון, ללא חיפוש דעות; הוא החליט חד צדדית עבור שלושתנו, ואני נאלצתי לוותר.

הרומן

במומבאי הוא פגש אותה. איני יודעת כיצד או מתי זה התחיל. הייתי עסוקה בך ובמשרת ההוראה החדשה שלי. הוא רצה עוד ילד. לא הייתי בטוחה לגבי זה, אך הבנתי שהייתי תחת לחץ, והסכמתי. התעלמתי מהעובדה שעכשיו רציתי דברים שונים וכי יש לי את הזכות לרצות את הדברים השונים האלה. גוף שלי – ההחלטה שלו. זוהי משוואה רעה.

נולד לך, רהול, וזה היה מדהים, כמובן. אהבתי אתכם והשקעתי את זמני בכם. הייתי כל כך immersed בלהיות אם, שלא שמתי לב למשהו לא בסדר. הדבר היחיד שהחסרתי היה העבודה שלי. עם שני תינוקות ולנהל בית, פשוט לא היה לי את האנרגיה או הזמן.

סימני בגידה

הוא החל להישאר בבית מאוחר. בכל פעם שהתלוננתי, הוא דיבר על הלחץ בעבודה. הוא שהה בחו"ל הרבה, אפילו בסופי שבוע. הוא היה על הטלפון באמצע הלילה ובשאלותי ענה שזה מצב חירום בעבודה. הוא היה יוצא בלילה לבד. הרגשתי את המרחק בינינו; זה היה מאוד אמיתי.

הוא השתנה והפך גס רוח. הוא לא היה נותן לי כסף ואפילו אמר להוריי שאני צריכה לשוב לעבודה ולהרוויח כדי להוסיף להכנסות שלו. התחלתי ללמד פרטית בבית, אבל היה קשה מאוד עם שני ילדים קטנים. עד עכשיו, התחיל לי לחשוב שאני זו שיכולה לעשות יותר ולא עושה.

הגילוי

אז, בערב אחד, ראיתי את סימני הציפורניים על גבו. כאשר שאלתי, הוא טען שאלו גרדות מתיק הלפטופ שלו. האם אתם זוכרים כיצד פעם פגשנו את האישה הזו בקניון? הוא אפילו הציג אותנו!

כשהתכוננתי היטב, confronted him. הוא כינה אותי משוגעת, שלח אותי לפסיכיאטר, ואמר לכולם שאני מקבלת טיפול תרופתי. כמה אכזרי הוא היה! הוא גם שיכנע אתכם האחראים למחלות הנפש שלי. כולם, אפילו משפחתי, האמינו לו. ואז הגיעה הגירושים.

אחרי ההפרדה

כבר היינו מופרדים, ואני נאבקתי עם ארבע עבודות כדי להסתדר. הוא והאישה ההיא היו ביחד, כפי שאתם יודעים. אז הם טפחו פחד מעוני בראש של רומי, ואמרו לה שהיא תחיה על קצה הקצה אם תגור איתי. הייתם ילדים, רגישים; בחרתם לגור איתו. הם פיתו אתכם, ילדיי, באוכל טוב ובגדים יפים. רומי נכתבה לכתוב דברים נוראיים עליי, שהוצגו בבית המשפט. הוא הגיע למקום העבודה שלי ואיים עליי שאם אני רק חושבת על לקחת את הילדים ממנו, הוא יהפוך את חיי לבלתי נסבלים. היו לו האמצעים הכלכליים לעשות זאת.

וכפי שאנחנו יודעים, הוא השתמש בהם גם! התחלתי להניח לכם להישאר איתו. אבל הוא לא כיבד את הצד שלו בעסקה. במהלך זמני הביקור שהוקצבו על ידי בית המשפט, אתם פשוט לא הייתם מגיעים. גם לא ביליתם את החגים איתי. שמרתי על קשר עם סבא שלך כדי להתעדכן עליכם. אני משתמשת בשם המשפחה שלנו רק כדי להישאר מחוברת אליכם.

אביכם נישא מחדש בתוך שישה חודשים מהגירושים. הפסקתי לנסות ליצור קשר אתכם כדי להגן עליכם כי אני יודעת, רהול, שהם הכו אתכם כשניסיתם לדבר איתי בטלפון. עכשיו אני בסדר עם העובדה שלא יהיה לי קשר אתכם בכלל. כן, אנשים כינו אותי אבן לב – אני נשאתי זאת והמשכתי.

אני יודעת שאני לא אמורה. הוא היה צריך לתת לי את הזמן, המרחב והכבוד להתמודד עם זה. יותר חשוב, הוא לא היה צריך להפוך אתכם לשנאה כלפי. אני באמת מפחדת על רומי. הייתי טיפשה, לא מודעת לזכויות המשפטיות שלי או לרעיון של הורות. אם הייתי יודעת, הייתי מלמדת אתכם כראוי. האמינו לי כאשר אני אומרת שאם אתם לא מודעים לזכויות שלכם כנשים, אתם לא תוכלו לשרוד.

סיפור זה מגיע בעילום שם כך שלא תתביישו או תופרעו. אתם עכשיו מבוגרים. אני מקווה שתוכלו להשאיר את זה מאחור ולהפוך לאנשים מאושרים ומצליחים.

(כפי שנאמר ל-)