במהלך השנים, חיי האדם היו תמיד כרוכים במאבק על הישרדות. קשה למצוא נשמה שמעולם לא עברה דבר קשה – עוצמת הקשיים עשויה להשתנות – ויצאה מכך. זהו המאבק הקיומי. וכדי לשרוד, אנו מגלים אהבה, טוב לב, חיבה, נדיבות ואמון בעצמנו.
כל סוג של מאבק מוציא אותנו מהחלק הפנימי והראשוני שבנו, שמבקש לשרוד; זה שיודע שהוא כבר התגבר על מכשולים בעבר ולכן יכול לעשות זאת שוב. וב dennoch, לעיתים, אנו שבים לאנשים ולמצבים המזיקים לנו, שמונעים מאיתנו בריאות ואושר. דוגמה מדכאת ושאלה היא: מדוע נשים מוכות חוזרות פעמים רבות לאלימות של בני הזוג שלהן?
כל סוג של הישרדות אפשרי רק כאשר יש לנו את המפתח לתעוזה ולנחישות שלנו. אך מה קורה אם איננו מודעים לכך שבלי לדעת נתנו את המפתח הזה למישהו אחר, ואנו ממשיכים לקוות שנוכל להיות המנצחים? וכך, נשים חזרות לבן זוג אלים לשעבר. זהו מעגל האלימות.
מדוע נשים חוזרות למתעללים שלהן
כל פעם שאנו חוזרות לבן זוג אלים, אנו מחזקות אותו על ידי מתן הכוח שיכול היה להפוך אותנו למנצחות ולאפשר לנו להחלים. האמת היא שנשים לא יודעות כיצד לעזוב מערכת יחסים אלימה מבלי לחזור. זהו מציאות קשה.
למרות הסבל, מדוע נשים מוכות שוהות בחזרה עם בן זוגן הפוגע? מדוע הן לא מחפשות עזרה? נבחן כמה סיבות אפשריות מדוע נשים חוזרות למתעללים שלהן, ומדוע הן hesitant לשוחח על כך בפומבי.
זהו הבית שלהן
הן חיו עם המתעלל שלהן זמן כה רב, שכל מה שקשור לשגרת חייהן האחרת מרגיש זר. במצבים כאלו, הן מרגישות דומות לכלב בניסוי של פאבלוב. הן חוזרות לבן זוג האלימות שלהן כי זה מה שהוטמע בהן כל כך עמוק. כל סביבה אחרת נתפסת כאיום.
למרות הטראומה, החזרה לבן זוג אלים לאחר יום ארוך מספקת לנשים רבות תחושת נוחות ותחושה של מוכרות. דוגמה קיצונית אך הגיונית היא תסמונת שטוקהולם, שבה הקורבן מתחיל להרגיש חיבה ואמון כלפי החוטף במקרים של חטיפה.
פחד בשילוב עם הערכה עצמית נמוכה עלולים לחסום את הדרך
האלימות משפיעה על כל היבט באישיות שלנו. היא פוגעת בהערכה העצמית שלנו עד שהיא גוזלת את כל הגישה שלנו, הכוח והשליטה. במצבים אלו, אנשים נוטים לשאול את עצמם שאלות רבות, כמעט תמיד מונעות על ידי פחד: מה יקרה אם אני עוזבת את האדם הזה? מה אם העולם בחוץ לא יקבל אותי? כאן אני נפגעת, אני יודעת, אבל מה אם אני אצא ולא אמצא אהבה שוב בחיי? מה אם המצב ידרדר?
במילים פשוטות, נשים לא יודעות כיצד לעזוב מערכת יחסים אלימה מבלי לחזור כי הן מורגלות לפחד מן הבדידות ולפחד להיות במרכז תשומת הלב. קורבנות אלימות לא רוצות להתפס כך בחברה.
אתה חושב שהם זקוקים להצלה
אתה רואה את בן הזוג האלים שלך ככזה שזקוק להצלה. ואתה עשוי לבלבל זאת עם אהבה. כמעט באופן אובססיבי אתה משכנע את עצמך שהוא/היא ישתנו. זה ייפסק יום אחד. רק כי בן הזוג שלך היה קורבן לאלימות בעצמו/עצמה ולכן הם עוברים שלבים כאלה, אבל אנו יודעים שאנו אוהבים אותם ולכן רק אנחנו יכולים להציל אותם.
זו טעות גמורה. מדוע נשים מוכות חוזרות למתעללים שלהן ומדוע הן עדיין מאמינות שיש עוד סיכוי לגאולה עצמית? הן לעולם לא יסתפקו באהבתן ולא יתייחסו אליך כראוי. למען הגנה עצמית, עליך לעזוב אותם ולתת להם לשרוד אם הם יכולים.
לחצים חברתיים ובושה
אלו יהיו גורמים פחות מוכרים אך שווים להשפעה שעשויים למנוע בעדנו לזוז מהשותפים הפוגעים שלנו. אנו עשויים לחשוב שאף אחד לא יקשיב לנו, או אפילו יאמין בסיפורינו. אם בן הזוג מתנהג אחרת בציבור, מתייחס אליך בטוב ביותר מול אנשים ונחשב לפופולרי בין החברים והקרובי משפחה שלך, ייתכן שתחשבי שאת נמצאת בפנייה ללא מוצא.
ללא קשר אם אחרים מאמינים בסיפור שלך או לא, יש לך כל הזכות לעזוב. וזה חיוני שתשתמשי בזכותך. אל תסגירי את עצמך מתוך פחד מהשיפוט של זרים.
רעיון הכישלון הוא מסוכן גם כן
הרגשת האשמה עשויה להניע אותך להאמין כי מכיוון שהשקעת כל כך הרבה במערכת יחסים זו, עכשיו שאינה מתפקדת, זו לחלוטין אשמתך. נשים אינן רוצות לשאת את העול המיותר של האשמה. זהו אחד הגורמים העיקריים לכך שנשים חוזרות למתעללים שלהן. ייתכן שתרגישי כישלון אישי.
ועם כל מיני שתוכלי לנסות להחזיר את עצמך בדרך בלתי מוסברת, ייתכן שתרצי לחזור לבן זוג אלים – מה שבפועל זהו הכישלון הגרוע ביותר שאת מביאה לעצמך. כרגע, נראה שאינך מצילה את עצמך!
את עשויה להוליך את עצמך להאמין שאת אוהבת את הכאב
זה, אם כי קשה להודות, עשוי לא להיות כל כך נדיר. יש בכולנו מרכיב חבוי של מזוכיזם. זה עשוי להתחיל עם משחקים מיניים גסים, בלתי תלוי מגדרנו. אף יתכן שנתחיל לאהוב את זה.
אבל לפעמים, גבולות אלו חורגים ונודדים לתחומים אחרים בחיינו, causing us physical ו-emotional pain. אנו עשויים לתייג את החלק הזה של עצמנו כדור כאבים, אך כמעט תמיד לא מודעים לתופעות המסוכנות שעלולות להתבטא בנו.
עבור רוב הנשים, החזרה לבן זוג אלים לשעבר היא הרבה יותר אפשרית מפני שהן פוחדות מההשלכות של שבירת נורמות חברתיות. נשים מפחדות להיאבק על זכויותיהן. אך כל אדם, גברים ונשים כאחד, זכאי לחירות. כמה זמן תוכלי לחכות עד שתתחילי לחיות על פי התנאים שלך?