(כפי שסיפר לג'וי בוס)
בשנים האחרונות ביקרתי בהרבה ערים, כיוון שסוג העבודה שלי מחייב אותי להגיע למקום מסוים, להקים תהליך למשך כמה חודשים או לשפר אותו, ולאחר מכן להתקדם הלאה. מבחינה אישית, זה לא מועיל, כי אנשים מכנים אותי "שחקן", אך אף אחד, במיוחד, לא היה שם בשבילי מבחינה רגשית. עד שפגשתי אישה אחת מיוחדת.
היא אמרה שהיא נשואה
התחלנו בדרכי הרגילה. יצאנו לשתות כמה כוסות, ואז הזמנתי אותה אליי הביתה, ואז היא סיפרה לי שהיא נשואה. לקחתי את המידע הזה בשקט ושאלתי אותה מה היא רוצה לעשות. היא אמרה שהיא לא רוצה לקחת את זה הלאה, ואני קיבלתי את זה. למעשה, היא ואני התחברנו היטב. היא הייתה מגניבה, היא אהבה אותי, ובלינו יחד את הזמן עד שנרדמנו.
התעוררתי ומצאתי אותה ישנה, פיה מעט פתוח והיא השמיעה צלילים קלים. היא לא הייתה מה שנחשב למראה יפה, אבל היא הייתה חמודה. הרגשתי שאני לא יכול להתנגד לה ונרדמתי שוב. היא הייתה חמימה ואני אהבתי את הריח שלה. התקשרתי לעבודה ואמרתי שאני חולה. גם היא לא חזרה הביתה.
הסקס היה מדהים
היא אהבה לישון. אפילו כשהייתה שעה 11 בבוקר, היא לא התעוררה. רציתי ללכת לשירותים וניסיתי להשתחרר מהחיבוק, אבל היא לא אפשרה לי. במהלך השינה היא חיבקה אותי וכלאה אותי עם ידיה ורגליה בצורה שלא אפשרה לי לקום. כשהתעוררתי, ראיתי את עיניה. הן היו יפות. ראיתי איך שערותיה המתולתלות נפלו על פניה, ואיך שפתיה העבות זזו כמו ציפור קטנה וחייכו.
ברגע אחד, עיניה נפתחו לאט ולא יודעת אם זה היה אני או היא שיזמנו את זה,
אוי, הדרך בה היא נישקה, הייתה כזו שתשפיל את הימש רשם. גם עשינו אהבה. הייתי פתוח למגע ולישון, אבל זה לא היה רק זה איתה, ולכן אני אומר שעשינו אהבה.
וזה היה יפה, למרות שייתכן שהייתי צריך לגלח את שערות הגוף שלי, אבל זה לא הפריע לה, ואני הייתי במסדר.
תחלנו להיפגש די often. היא לא הייתה אחד שאוכל הרבה, אך נישנשה שוקולדים כל היום. היא הייתה מגיעה אליי בבוקר המוקדם לפני שמישהו היה יכול לראות ואנחנו היינו ישנים. פשוט ישנים. ואז התעוררנו ועזבנו אחרי נשיקה.
אבל זה לא היה רק הסקס
זה לא היה רק פיזי. עשינו אהבה לא מעט פעמים, אבל זה לא היה רק פיזי. אני לא יכול להגיד שעשיתי סקס איתה, כל פעם זה היה עשיית אהבה. היא תמיד אמרה בדיוק את ההפך ממה שהתכוונה. יכולתי לראות בעיניה שזה לא באמת משהו שטחי, מה שיש בינינו, או ליתר דיוק, מה שכבר התגבש.
“מה קורה בינינו?” שאלתי אותה יום אחד, והיא ענתה, “אנחנו פשוט חברים.” הייתי קצת מופתע, אבל קיבלא את זה. אפילו יותר ממנה, כי כבר חוויתי דבר כזה. بالنسبة לה, ידעתי שזה רק מונח נאה שהיא השתמשה בו כדי להקל על מה שיש בינינו.
המציאות הייתה שהיא נשואה. מעולם לא שאלתי אותה על החיים שלה במשפחה והיא הייתה שקטה. האם היא הייתה במערכת יחסים אוהבת ואני רק זמני? אבל לפני שהספקתי לשאול, הועברתי למקום שבו אני נמצא עכשיו.
נאלצתי לעזוב
עברו חודשיים. אבל המציאות של מה שיש בינינו מתבהרת יותר ויותר. היא חושבת עליי די Often. יותר ממה שהיא אומרת לי. אנחנו מדברים בסקייפ לעיתים קרובות. בעצם, כל יום. פעם יצאתי עם מישהי כאן וישנו יחד. זה היה פיזי. סיפרתי לה על זה, כי היא insist שהיא רק חברה טובה או שאנחנו פשוט “חברים פלוס” (Fuck buddies). והיא היתה כל כך בסדר עם זה.
למחרת בלילה היא קיבלה את בעלה בבית, היא אמרה לי מאוחר יותר. איך בעלה הגיע פתאום?
הוא היה באוקיינוס. כנראה שהוא הגיע באותו בוקר. הייתי בסדר עם זה, אבל חלק קטן ממני, אני לא אכחיש, לא היה. זרם השיחות שלנו השתנה מאז. הייתי מדמיין אותה מתעוררת עם גבר אחר. גבר אחר היה נוגע בה. זה היה מחשבה מסתורית.
לעיתים קרובות חשבתי על נשים שאני איתן כשגברים אחרים נוגעים בהן, וזה לגמרי היה מגרה אותי, אבל הפעם זה כאב.
“זה לא אהבה”
זה היה כאילו כל הכעס שלי נמחה באחת. “לך תזדיין!” אמרתי לה בשמחה, שמח שהיא התקשרה ושמחה שהיא הייתה שם. ואז בניסיון אף יתר, אמרתי לה, “אוי, כשאנחנו אומרים את זה לאחרים זה קללה, אבל כשאנחנו אומרים את זה אחד לשני זה לא! אנחנו לגמרי יכולים לחיות את זה!” באותו רגע היא אמרה לי “אנחנו לא לגיטימיים ואין שום דבר לגיטימי לגבי מה שיש לנו.”
“מה אנחנו אם כן?”
“אנחנו מס Honest. בכנות, אתה עושה אותי מאושר ושקט כמו אף אחד אחר.”
“למה אתה לא אומר את זה, שאתה אוהב אותי?”
“כי אני לא.”
לא לחצתי עליה. זה יותר קשה בשבילה. היא עדיין בעיר שבה התרחשו הדברים. היא עדיין צריכה להתמודד עם כל מה שיש לה. אני במקום אחר, לפחות.
שנינו יודעים שאין מה לעשות. לא רק שהיא נשואה, אלא גם היא משופשפת. כל זה לא משנה כשמדברים כי היא לא נראית נשואה ולא מוצאת את עצמה גדולה כשאנחנו יחד. בנוסף, רוב האנשים המודרניים והקוסמופוליטיים מדברים באנגלית, אז השפה לא מהווה בעיה.
אבל איכשהו, בכנות, כמו שזה, אין מה לעשות לגבי העובדה שיש בינינו קשר מדהים. מעולם לא הרגשתי ככה עם מישהו אחר. היא אומרת שגם היא לא, ואני מאמין לה. אתה יודע, כשאנחנו מדברים היא רגועה ומאושרת וכשהיא לא, השקט הנפשי שלה מתערער טוטאלית. זה, בעוד שזה קשה לי לקבל, זה גם מרגיש מיוחד. האם אני חשוב לה כל כך?
קשה להיות רחוקים
אני מתחיל לשכוח קצת את המגע שלה ואת הריח שלה. מדי פעם היא אומרת לי לבוא אליה, אבל אני לא יודע. האם אני צריך להשקיע מאמצים בה כשאין עתיד? היא אמרה פעם שאנחנו נישאר כך לעד.
כשהיא כזו, אני יודע שהיא תדאג שזה יימשך, אבל בשבילי, אני לא יודע אם זה חכם. כמה פעמים הרגשתי שאני מכור אליה. לפעמים היא מרגישה כמו גירוד (כי אני צריך לתת לה תשומת לב וזמן) ואז אני מאחל שהיא תיעלם.
הלילה הייתי למטה ודיכאוני. ואז היא פתאום התקשרה לי והחייתה אותי שוב. המילים שהיא אמרה ואיך שהיא נראתה כשדיברנו בסקייפ… חלק ממנה יודע שזו אהבה. אבל הדילמה עדיין קיימת, מה לעשות בנוגע לנו? אני לא שואל אותה, כי אני יודע מה היא תעשה. היא תגיד, “מה אכפת לנו? אנחנו רק חברים טובים” או שהיא תגיד, “אנחנו חברים פלוס.” ואז, בלילה היא תבכה. אני לא רוצה שהיא תבכה. תוהה אם “חברים טובים” יכולים להיות בזה. האם חברים טובים מדברים בסקייפ כל יום ומנשקים במסך כאילו הם יושבים יחד? אני תוהה למה הגורל גרם לנו להיפגש ולגרום לדברים אלו לקרות… זה בהחלט יקר ערך.