העיתונאית האמריקאית מיגון מקלאכלין ציינה כי "נישואין מוצלחים דורשים להתאהב מספר פעמים, תמיד עם אותו אדם." בעידן המודרני, אנו מאמינים כי האהבה הרומנטית צריכה להיות הבסיס שעליו שני אנשים יניחו את התוכניות של חיי הזוגיות שלהם. אם קיימת רומנטיקה בנישואין, כל השאר ייכנס או אמור להיכנס למקום. אך הדברים לא היו פשוטים כל כך עבור אבותינו.
למרות שהנישואין היו תמיד אלמנט מרכזי בחיים בתרבויות רבות בעולם, עד לאחרונה לא נישאו בעלי האהבה… במיוחד אהבה רומנטית. במשך אלפי שנים, הנישואין התקיימו לא בזכות האהבה אלא למרותה. במשך רוב ההיסטוריה, נחשבה האהבה לסיבה לא מספקת ולא חזקה מספיק כדי להנחות את ההחלטה להתחתן.
אם נביט לאחור במסלול שלנו, נבין עד כמה התקדמנו. התפיסה שלנו לגבי אהבה עברה שינוי משמעותי בשני המאות האחרונות. הבה נבצע סיור ברחובות ההיסטוריה ונענה על שאלה חשובה מאוד – האם רומנטיקה בנישואין באמת כה חיונית?
רומנטיקה ונישואין – שיעור בהיסטוריה
“בשנת 1800, רעיון הנישואין מתוך אהבה היה מגוחך,” אומר אלי פינקל, מחבר המאמר בנושא נישואין ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן. “זה לא אומר שאנשים לא רצו אהבה מנישואיהם; פשוט זה לא היה העיקר.” הייתה רצויה התפתחות של אהבה, או לפחות חיבה, לאחר כינון החופה.
אהבה לא הייתה הגורם המרכזי שעמד לנגד עיני האנשים כאשר החליטו מתי ובמי להתחתן. שיקולים מעשיים תמיד עמדו מעל לרגשות במהלך קבלת ההחלטות. פשוט, בן הזוג לא היה האדם המרכזי שעליו בנו את הקשרים. אך אם לא הייתה רומנטיקה בנישואין, כיצד הצליחו בני הזוג לפתח קשרים אינטימיים ומשמעותיים?
סקירה מהירה: הכרוניקות של רומנטיקה מול נישואין
כשהסתרת, הזוגיות או הנישואין שימשה כשותפה רגשית וסקסואלית. הנה עובדה מעניינת: במאות ה-12 וה-13, האצולה האירופית ראתה ברומנים מחוץ לנישואין את הצורה העליונה של רומנטיקה, שלא נגועה במציאות הקטנה של החיים היומיומיים. במציאות היומיומית, האהבה לא שוכנת! בן הזוג מחוץ לנישואין היה מפלט משוטטות יומיומית ופגיעות.
בהודו העתיקה, התאהבות לפני נישואין נחשבה למעשה שמעורר מהומה וחוסר סולידריות. המטרות בנישואים היו ברובן alliances, ובריתות שלא יכלו להשנים על אהבה. והאמונה הזו לא הייתה מוגבלת רק לתת היבשת ההודית. בכמה דיאלקטים סיניים, המילה לאהבה באופן מסורתי לא ייחסה רגשות בין בעל לא妻: היא שימשה לתיאור מערכת יחסים אסורה ולא מוסרית.
היוונים העתיקים והאירופים של ימי הביניים חשבו שמחלה של אהבה נחשבת לסוג של שיגעון; היה זה כמעט לא נאות לאהוב את בן הזוג עד כדי כך. אבותינו הסכימו ברובם על חוסר ההתאמה בין רומנטיקה לנישואין. אך השאלה המהותית היא, איזו בעיה הייתה במערכות נישואין רומנטיות?
מה הבעיה בלביבות עם בן הזוג?
אף על פי שהאהבה והנישואין נחשבו למעשה לא מתאימים במובנים פרקטיים, אם נפרט את הדברים, היעדר רומנטיקה בנישואין היה הרבה יותר בטוח. הנה התפיסה של אבותינו לגבי אהבה בנישואין, שנחשבה להחלטה רעה…
סיבה מול רגשות
הנישואין דרשו רוגע נפשי, עם תיאום בין שני סביבות פעולה שונות, יום אחרי יום ושנה אחרי שנה במאמץ הרואי. בני הזוג הקצו את עצמם כפרטים או כזוגות בשקלול נמוך.
מנגד, האהבה הפנימית דרשה מעורבות רגשית סוחפת, קוראת לשניים בתהליך לקבוע את סדרי עדיפויות הנוגעים זה לזה. ובמהותה, האהבה הייתה סערה רגשית סוחפת, חולפת ונתונה להיעלם עם הזמן. כאשר נצנוץ התשוקה מתחיל לדעוך, מה בני הזוג עשו?
כי אנו יודעים, גם כיום, כי אהבה איננה מספיקה לנישואין מאושרים. ישנם הרבה מרכיבים נוספים: כבוד, תמיכה, אמון, תקשורת והבנה הם באותה מידה (אם לא יותר) חשובים. לקשור רומנטיקה בנישואין סיכן את יציבות המוסד. להיסחף אחרי גחמות הלב נחשב למוחלט לא תקין.
יציבות מול ספונטניות – מדוע נישואין רומנטיים היו בלתי נדרשים
הוודאות והבטחון שהנישואין דרשו לעיתים הפוכים למסתורין ולהרפתקה שצמחה על בסיס האהבה הרומנטית. בנישואין נדרשו הגיון, רציונליות והסדר; רומנטיקה פרחה על יסודות של אנרכיה, אקראיות וכאוס. הנישואין דרשו מחויבות והתחייבויות; האהבה התלהבה מכל דבר שאינו נובע מתוך המרכז שלה.
בעוד שהנישואין חיפשו בטחון ויציבות, האהבה התלהבה מדברים מסוכנים ורגעים מזהירים. הספונטניות הייתה הכוח המניע של התשוקה. לפיכך, "רומנטיקה נישואית" נחשבה למשהו שלא ניתן היה להשיג. כפי שכתב הפילוסוף הצרפתי מונטיין במאה ה-18, "כל אדם שאהב את אשתו היה אדם כה משעמם שאין אדם אחר יכול היה לאהוב אותו."
גם הרוזנת de Champagne ראתה באותה התופעה וכתבה, "אהבה לא יכולה להוציא אל הפועל את כוחותיה בין שני אנשים הנשואים זה לזה." כמה מוזר נראה לנו האמונה הזו, כשאנו שמים את הרומנטיקה על פדסטל. הגיע הזמן לחזור להווה ולהבין מדוע איננו רואים באהבה ובנישואין סותרים. למה רומנטיקה חיונית לנישואין בעינינו?
למה אנחנו מעריכים רומנטיקה בנישואין היום?
אם אבותינו היו מקבלים הצצה לדרך בה אנו מנהלים את קשרינו היום, הם היו בשוק, בלשון המעטה. אנו ניפצנו את הדיכוטומיה שבין רומנטיקה לנישואין בצורה יפה. היום, האהבה בנישואין היא איכות חיונית שמוערכת מאוד. אנו יודעים שהרומנטיקה כוללת הרבה יותר מגינונים של חיבה; היא מחוברת בצורה עמוקה לחיים.
הדברים אינם ניתנים להפרדה למיכלים אטומים בקשר. זו כלל פשוטה מאד – הכול משפיע על הכול. כדי להדגיש זאת, רשמנו כמה סיבות שמסבירות את ערך האהבה. תשובות לשאלה, "למה רומנטיקה היא הכרחית לנישואין?"
1. הכרת תודה
רומנטיקה היא ביטוי יפה של הכרת תודה. מחווה שאומרת, "אני מעריך את כל מה שאתה עושה למען. זו הדרך שלי להראות כמה אתה חשוב בחיי." אפילו הכנת ארוחת בוקר בדרך כלשהי יכולה להיות מאוד שזורה בהבעת אהבה. הכרת תודה היא היסוד של קשר מאושר.
2. מעורבות
כאשר רומנטיקה והנישואין משולבים, בני הזוג מתאמים זה עם זה. ההתמדה הנדרשת מהזוגות בזמן המתקיים ממחישה את הקשר בחיי הנישואין. לומדים דברים חדשים על בני הזוג והזוגיות נשמרת ברמה גבוהה. כאן טמונה הסיבה לכך שאנו שואפים "לשמור על הלהבה חיה" בזוגיות ארוכת טווח.
3. אמון
האמון מתפתח בזכות הרומנטיקה בנישואין. גינונים של חיבה מביאים הרגשה של ביטחון בין בני הזוג. הם פועלים כמחסומים, מחזקים את הקשרים בין השניים. אנו יודעים מה שאבותינו לא ידעו – הדברים הקטנים האלה משפיעים באופן משמעותי על הדינמיקה של בני הזוג.
4. תקשורת
רומנטיקה בנישואין מבטיחה דפוסי תקשורת בריאים יותר. כאשר השיחות מתחזקות ברגשנות וברוח טובה, ההבנה ההדדית והסליחה מתקיימות בקלות. כאשר בני הזוג נמצאים במחלוקות, הם שואפים ל… ולא למאבקי קרב וכעס. מאבקי אגו כמעט ואינם קורים כאשר יש אהבה בנישואין.
הבנתם מדוע התפיסה שלנו לגבי נישואין השתנתה מאוד? אם אין רומנטיקה בנישואין, לא תהיה הכרת תודה, אמון, מעורבות או תקשורת. הדרכים הישנות עבדו עבור אבותינו, אך הן בוודאי אינן תואמות את התכנים המודרניים של היכרויות ונישואין.