הלוואי ולא היינו מתחתנים ושומרים על רומנטיקה

(נאמר על ידי ג'וי בוס)

הקריסה של הנישואין שלנו לא התחילה בקלות; זה היה תהליך שמלווה בשריפות, סכסוכים, התעללות ועצב רב. הייתי לא מרוצה מתמיד מהבעל שלי, כי הוא עשה דברים שפגעו בי. "אני לא עושה שום דבר בכוונה!" הוא היה אומר ואני הייתי משיבה, "אה! לפגוע בי זה בא לו בטבעיות."

הייתי עסוקה תמיד בעבודה. טסתי לכל מה שניתן לעשות. עם הזמן, גיליתי שעליתי במשקל. כך גם התקופה הקשה נפשית: אכלתי ושתיתי מתוך עצב. לא יכולתי לדמיין איך בעלי מתמודד עם זה שאנחנו מתרחקים אלו מאלו. מדוע הוא לא מנסה לחזור אל מה שהיינו? בלילה לא קיימנו יחסי מין, והוא לעיתים קרובות היה תופס אותי ומקיים יחסים באלימות. התחלתי להכות אותו בכל פעם שהוא התקרב אליי כך. הייתי מותשת באופן מתמיד. העומס בעבודה היה רב, כמו גם העימותים בבית. פעמים רבות יצאנו לעבודה יחד, והוא היה כבר מפזר אותי. באופן מוזר, כאשר הזכרתי שיש לי משהו חשוב, הוא היה מתעכב. זה מאוד לא הגיוני.

כשמגיעים לגיל ארבעים, נוטים לעלות במשקל. נוטים להאט את הקצב. נוטים לחלות. בעלי היה חולה כמעט תמיד. יום אחד כאב לו בבטן, ביום הבא היה חם, ובימים אחרים הגוף שלו כאב במקום כלשהו. אני תוהה איך אדם חולה כזה מצליח לתפקד וליהנות, במיוחד כשפעיל ברשתות החברתיות.

הוא תמיד עם הטלפון

אני חייבת להודות כי בעלי מכור לרשתות החברתיות. הוא מתעדכן כל הזמן בסטטוסים, מגיב או עושה משהו אחר. הוא היה ידיד של אישה שהייתה יועצת במגזין פופולרי. אני בספק אם לא הייתה ביניהם ידידות מיוחדת, כי פעם נתקלתי בהודעה ששלח לה.

הוא אמר שהוא חלם עלי. אותה אישה, למרות שיש לנו הרבה חברים משותפים, לא קיבלה את הבקשה שלי לחברות. אם הייתה ניטרלית, אני מאמינה שהיא הייתה עושה זאת.

הוא היה גם ב… אני אישה מודרנית וכל זה לא אמור להפריע לי באמת, כי יש לי המון חברים גברים ששולחים לי לבבות בעדכוני תמונות שלי בפייסבוק. אבל אני יודעת, אם אני יכולה לשוחח איתם באמצע הלילה (שאנחנו עסוקים במהלך היום וכל הלא ישנו בלילה), הם יכולים להיות נשים וזה לא היה משנה. בכל פעם שהצבתי את זה בפני בעלי, הוא כינה אותם שקרנים או גברים גייז. ניהלתי ריבים על כך, אבל שחררתי.

שחררתי את העובדה שהוא ממלמל שמות מוזרים של נשים. או שכשהיה לי קשה, הצליל המוזר של הטלפון שלו היה מעיר אותי והוא היה יוצא מהחדר לשירותים. אני לא יודעת מה קורה שם. כששאלתי אותו, הוא אמר שזה הכול שקר. שאני מתעללת בו רגשית. כן, אז עצרתי. היה לי את ההוכחה שלי. 'התעללות רגשית' לא הייתה חלק מהלקסיקון של איש עסקים כמו בעלי.

התמודדות עם חרדות הילדים

הילדים שלנו נפגעו ביותר מכולם מהמצב הזה – שני הבנים שלי. היה פחד בעיניהם. הקטן בכה לעיתים קרובות. הגדול התפלל שההורים שלו לא יתווכחו. הרגשתי נורא, אבל לא היה לי שליטה על הריבים האלו. ואז כששחררתי, הדברים השתפרו. ובכן, איני יודעת אם זה בשורה טובה או לא, אבל זה השתפר עבור הבנים.

בהתחלה, התחלתי להרגיל אותם לישון בחדר שלנו. ילדים תמיד אוהבים את זה. הם לא מבינים מה קורה בין ההורים, כל עוד ההורים בסדר. הם הרגישו כמגני משפחה. הם היו גאים על כך שעשו את חלקם. הם לא ידעו כיצד קרה ש… וכיצד החבר הנלהב שלי, שהיו לי השיגים עליו, הפך לסתם שותף לדירה.

יש בינינו כל כך הרבה הבדלים

באחד הימים, ביקשתי ממנו להיות הדי ג'י ולשים קצת מוזיקה. הוא שם שירים נוראים שהיו בגרף. זה היה כשביקשתי שהוא ישים שירים מתוקים. אחרי 20 שנה ביחד, היית מצפה שהאיש שלך ידע על המוזיקה שאוהבים, נכון? ובכן, לא עם זה. זה כמו כשאת רוצה לשמוע את Michael Learns to Rock ומישהו שם את Justin Bieber. זה כמו כשאת רוצה לראות קומדיה רומנטית ומישהו נותן לך קומדיה טרגית בוליוודית בגרסה B.

ביום אחר הוזמנו למסיבה והבנתי שהקבוצות שהוא מתחבר אליהם היו בדיוק האנשים שאני שונאת! האנשים שביקרנו איתם היו שונים והעדפות שלנו היו שונות. הפכנו לאנשים מאוד שונים. הוא אפילו החל להיראות שונה. הוא התחיל להיראות כמו האנשים שאני שונאת. כל יום, במעשים ובמילים שלו, הוא החל לייצג אותם. ההבנה הזו הייתה מתקדמת והגיעה אליי כמו גאות אטית. עברו חודשים וקיום יחסי מין היה כבר מיתוס.

ועכשיו שחררתי

עכשיו אני לא מתווכחת איתו. אני כמעט לא מדברת איתו. אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על הבית, על הבנים שלנו, על אוכל, על אנשים משותפים אבל מה שעובר בלב שלי אין לו מושג. יש לו המון חברים, הוא הבחור הפופולרי שכולם אוהבים, אבל אני לא כולם ואני לא אוהבת אותו ולא יודעת מה קורה בליבו. השתוקקתי במשך הזמן לחבר שיכולתי לדבר איתו, אבל כשראיתי את החברות שלי סביבי, realizדתי שכל גבר גרוע יותר מהשני.

אני לא מאמינה באהבה. אני מגיעה להכרה שאני לא אקבל את איש החלומות שלי. לא בגילי. לא בדרך שבה אני נראית. פעם חשבתי על התאבדות, אבל אני כל כך מחוברת לבנים שלי מכדי להגיע לכך.

אבל היום, אני אגיד דבר מוזר. אולי רבים יבינו את הצער שלי ואולי רבים לא. אני נשואה ואני רווקה. האם זה הגיוני? אני מחויבת אבל זה אולי אפילו יותר אבסורדי? נישואין זה קשה, אבל לחיות בנישואין שמתפוררים זה קשה עוד יותר!

אה! כמה פעמים wished שאני לא הייתי מתחתנת אלא נשארת מאהבת שהייתה בורחת מאירועים חברתיים כדי להיות יחד! היום אנחנו מחפשים אירועים חברתיים כדי לברוח מהבדידות. אה! כמה דברים משתנים. אה! כמה הזמנים משתנים.

עם זאת, יש לי תקווה. אני מקווה שהוא יחזור אליי. שהבעל שלי יתנצל וישנה את דרכיו. אני מקווה שהוא יגע בי באהבה. אני לא חושבת שיש מקום שם עבור גבר אחר. זה תמיד היה, והיה, הידיד המיוחד שהפך לבעל.

מה הצרכים והציפיות האישיות שלך במערכת יחסים?

אהבה וחיבה: הרצון להרגיש אהוב, מוערך ומסוקר על ידי בן הזוג.
כבוד: כבוד הדדי למחשבות, רגשות, גבולות ואינדיבידואליות של אחרים.
אמון: האמונה שבן הזוג הוא אמין, כנה ונאמן.
תמיכה: תמיכה רגשית ומעשית בזמנים טובים ורעים.
ערכים וחלומות משותפים: זיקה לערכים חשובים וחלומות עתידיים.
מחויבות: מסירות למערכת היחסים ורצון לעבוד על האתגרים יחד.
שוויון והוגנות: חלוקה מאוזנת ושוויונית של אחריות וכוח קבלת החלטות.
צמיחה אישית: תמיכה ועידוד לצמיחה ולהתפתחות האישית של אחד לשני.

מחשבות סופיות

הרצון לקשרים מסעירים ונטולי דאגות בזמן שמרגישים תקועים בנישואין בלתי מספקים הוא חוויה מורכבת וכואבת. חשוב לזכור שכל מערכת יחסים עוברות עליות ומורדות, והאתגרים הם בלתי נמנעים. עם זאת, תקשורת פתוחה, פגיעות ורצון לעבוד לשיתף פעולה יכולים לעזור לזוגות להתגבר על הקשיים הללו ולחדש את האהבה והקישור שהביאו אותם ביחד מלכתחילה.

אם את/ה מתמודד/ת עם רגשות של חרטה, אי שביעות רצון או השתוקקות לקשר מסוג אחר, אל תהסס/י ליצור קשר ולקבוע פגישה. יחד, נוכל לעבוד לקראת ריפוי, צמיחה ויצירת קשר מספק ומאושר יותר.