יש קלישאה נפוצה האומרת שכאשר מתחתנים עם מישהו, מתחתנים גם עם משפחתו. כאשר מדובר באישה הודית, ההנחה הזו היא מציאות מדכאת. חותני התורמים לא פחות לחיי הנישואין שלה מאשר היא עצמה – ולעיתים אפילו הרבה יותר. נשים הודיות נדרשות לכלול את חותני המשפחה בהקשר של נישואיהן כבר במשך דורות רבים. כיצד השפיעה זאת על חייהן? בדרכים רבות, כמובן. עמידה בציפיות של חותני המשפחה ההודית היא משימה לא פשוטה. חותים דומיננטיים יכולים להשפיע בצורה הרסנית על חיי הזוגיות והאישה היא זו שסובלת הכי הרבה.
מעבר לגור עם החותנים היה מסורת
מעבר לגור עם הורי הבעל הוא מסורת משפחתית הודית. ארבעתכם אמורים לחיות באושר ובאהבה – יחד. אם לבעל יש אחים, הרי שככה תוספות האושר. עם זאת, מסורות משפחתיות הודיות, שעברו מדור לדור, הפכו לעיתים קרובות להכבל סביב צווארה של האישה.
בעבר, בנות היו מתחתנות בגיל צעיר של 13 שנים. המטרה במעבר לגור עם הורי הבעל, כאישה נשואה חדשה, הייתה ללמוד כיצד להיות אישה. תפקידו של הורה הבעל היה להנחות אותה בתפקידי האישה שלה. מסורת זו של מגורים עם הורי הבעל הייתה הגיונית כאשר בני הזוג היו עדיין ילדים שנזקקו להשגחה מבוגרת.
לחץ המגורים עם החותנים
לפני שלושים ושתיים שנים מ' וד' התאהבו זה בזו. הם היו בלתי נפרדים עד שמ' עברה לגור עם ד' ועם הורי הבעל. אז הם הפכו ליותר נפרדים. הלחץ להיות רעיה ומבת זוג מושלמת היה כבד מדי עבור מ', ולכן היא עזבה את ד' עד שהוא הסכים להקטין את מספר האנשים במערכת היחסים ובבית שלהם לשניים בלבד. מ' דרשה מה שהיא רצתה, היא לא הייתה יכולה עם כך – אבל נשים הודיות רבות אחרות לעולם לא ידרשו מחשש להפר את המסורת של קשרי המשפחה. מה קורה להן?
אובדן העצמאות עבור כלת הבית
אישה בת 27, ס', גדלה בבית שבו חונכה להיות עצמאית. הוריה עודדו אותה להיות מי שהיא ולעקוב אחרי חלומותיה. היא לא הרגישה פעם שהיא נשלטת. כשתחתנה, היא עברה לגור עם בעלה ועם הורי הבעל, וכעת היא מרגישה שאיבדה את כל העצמאות שהייתה לה אצל הוריה. החותנים הדומיננטיים שלה הופכים את חייה לגיהנום.
היא גרה עם זרים שלידה אינה יכולה להיות עצמה. “חשבתי שהכל יהיה כמו קודם, אבל לא… כשבחורה עוברת לגור עם החותנים שלה, שום דבר לא נראה כמו קודם,” היא אומרת. חייה שלמים הופרעו והפכו להרוסים משום שהיא התאהבה.
אי אפשר להיות עצמך ליד החותנים
ס' הסכימה לגור עם חותניה משום שחשבה שהם פתוחים במחשבתם. כשהיא הכירה אותם, היא הבינה שטעתה. מסתבר שלא מכירים מישהו עד שלא גרים יחדיו. ס' מוצאת את עצמה לא נוחה כל הזמן כאשר חותנה דורש ממנה להביא נכד. כמה פעמים הוא אומר לה, “Jaldi se humein Ek pota de do, phir ye parivar pura ho jaiga,” כלומר, שהיא צריכה לתת לו נכד כדי שהמשפחה תהיה שלמה.
החותנים הדומיננטיים מקבלים את כל ההחלטות
ס' רוצה להמתין כמה שנים בתוככי הנישואין לפני שיהיה להם ילדים, כדי שהיא תוכל ליהנות מהתחלת חיים עם בעלה. היא תכננה לטוס ולנסות דברים חדשים יחד לפני שיתגלעו ההורים, אך חותנה שוכר בוודאות תוכניות אחרות בשבילה. כמו רבות מהנשים ההודיות, ס' מוצאת את עצמה עם יותר מדי אנשים במערכת הזוגית שלה. היא לא יכולה לקבל החלטות לגבי חייה או גופה בגלל התרבות של חותני המשפחה ההודית.
שום אישה לא טובה דיה עבור הבן
ההורים של בני הודיים מחנכים את בניהם כאילו הם מלכי העולם. להיות אבא זו השמחה הגדולה ביותר, ולכן הם מפנקים ומטפחים את בניהם במהלך כל חייהם. כאשר התינוק היקר שלהם מוצא לעצמו אשה, ההורים מצפים שהאישה תמשיך לטפח את את הגוף שלו כאילו עשתה זאת עבורו בחלק הראשון של חייו.
ס' לעולם לא תהיה מספיק טובה עבור החותנים שלה כי הם לעולם לא יראו בה את מה שבנם ראוי. ס' חושבת שזה באשמתה ואומרת, “אני לא יודעת מה הבעיה איתי? אני מרגישה שאני תמיד טועה?” היא לא מבינה מדוע חותניה לא יכולים לקבל אותה ואפילו לא. במקום להתעודד לקראת עתיד עם בעלה, היא מפחדת.
ס' אומרת, “אם זה קורה לי בחודשים האלה של נישואיי אז אני לא יודעת מה יקרה בשאר חיי.” היא פוחדת שההטרדה המשפחתית שהיא סובלת ממנה תתעצם עם הזמן.
הבנות של היום רוצות בית נפרד
הדורות של היום של נשים הודיות בוחרות להפר את המסורת כדי להימנע מלהרגיש כפי שס' מרגישה. לפי מחקר, 64 אחוז מהנשים בוחרות להתחיל משפחות בבית נפרד מהחותנים. זה בעיקר משום שאישה נשואה מתחילה להתעמת עם חמותה מיד לאחר הנישואין. לפני הנישואין, אמהות אוהבות את כלותיהן העתידיות, הן אוהבות את הרעיון שבנם מצא מישהו שיגרום לו אושר. לאחר הנישואין, זה משתנה. האמהות מתחילות להרגיש לא בטוחות לגבי היכולות של בניהם לא להיות זקוקים להן יותר ומאשרות את האישה על כך שהיא גונבת להן את הילד. האמהות הללו הסבירו זאת מהאמות שלהן, שהעבירו אותן סביב. זה יוצר מערכת יחסים רעילה בין חמות לכלה, העשויה להיות בלתי נמנעת.
האם מעגל ההתעללות של החמות יישבר?
התנהגות רעילה זו מועברת מדור לדור של דוברות דם. האם הדור המתרקם ימקד את הדברים שנראים מהצד? נשים מודרניות נלחמות חזרה ואני מקווה שזה יהיה מאבק שאנחנו יכולים לנצח.
לאה מאמינה שהסקסיזם הוא שורש הבעיה בין נשים לחותנים שלהן. יש אמרה הודית עתיקה הקובעת שבנות הן "פריה דן" בעוד בנים הם "סוהר של זקנה", כלומר "בנות עוזבות את הבית מכיוון שהן אמורות לחיות בבית אחר. אנחנו רק שומרים אותן. ואז נמסור אותן. וגברים הם הקרutches שלנו בזקנה שדואגים לנו."
ההיפך במצב
ההיפך מכל זה הוא שבנים לא עושים את הטיפול, כלות עושות. לקבל כלה זו כמו לקבל עוזרת בית בחינם, זו חובתה לדאוג לכולם.
לאה, שמנסה בצורה נמרצת לעמוד על הנושא, אומרת, “זו האישה שמנקה את הבגדים שלהם כי הם זקנים. זו האישה שמטפלת בהם כשהם חולים.” לאה נוקטת גישה מודרנית לתפקידים שלה כבת זוג ואומרת “הנה העניין הזה. חותני לא חינכו אותי. הם זרים. ובכל מה שהם עשויים לומר, אני לעולם לא אהיה בתם. אנחנו יכולים להתקרב אם הם יהיו נחמדים, אבל רוב הזמן, חותנים בהודו אינם נחמדים כלפי כלות. אין לי מחויבות מוסרית לדאוג להם.” לאה מסרבת לקבל את התוכניות הסקסיסטיות שגוזלות ממנה את חייה, כמו רבות מהנשים ההודיות המודרניות.
כלת הבית צריכה לבחור את ביתה החדש
הפילוסופיה של לאה היא פשוטה, התייחס לאנשים כפי שאתה רוצה שיתייחסו אליך. “ראיתי הרבה גברים שמתעצבנים למדי על נשותיהם כשאתן מסרבות לגור עם חותניהן לאחר הנישואין. תמיד אני מרגישה שאלה שאני רוצה לשאול אותם היא למה אתם לא גרים עם החותנים שלכם?”
בעלי צריכים לעמוד על זכויות נשותיהם
סיבה רבה לכך שיש לחותנים כל כך הרבה כוח היא שבעלים לא עומדים עם נשותיהם. הם פוחדים להכעיס את הוריהם, שמגיעים ראשונים בחייהם. ק', אישה שסבלה מהמציאות הזו, בילתה לילות רבים כשהיא בוכה בעצמה לשינה כשהאף אחד לא יכול לשמוע אותה במהלך השנים הראשונות לנישואיה. היא אומרת, “בעלי היה מנחם אותי אך לא יכול לומר כלום להוריו או לאחותו לגבי ההתנהגות הלא נכונה שלהם כלפי.”
היא נמסרה על ידי אמה שכדאי לה לסבול הערות כואבות מהחמות כי היא ניסתה רק לעזור. ק' הייתה חייבת לסבול מכינוי "שמנה" במהלך הריונה, ואפילו האשמה שיש לה אוכל בחדרה כדי לאכול יותר כשאף אחד לא יראה. לאחר 10 שנים של סבל, היא לא יכולה לשאת זאת יותר. ק' אומרת “איבדתי את כל שלוות הנפש שלי ואינני יכולה להיות מאושרת. אני עייפה מחיי ואף חושבת על התאבדות אך אני אוהבת את ילדיי הרבה מדי כדי לוותר על חיי.” ק' אינה לבד, התרבות של חותנים בהודו מביאה נשים למחשבות והתנהגויות אובדניות. הודו מחזיקה במקום השלישי בעולם בשל שיעור ההתאבדות הנשי. חותנים דומיננטיים ומסורות משפחתיות הודיות הורסים חיים ומבינים רבים של גירושין.
הכלה היא תוספת ליחידה קיימת
כל אישה הודית יש לה תיאוריה משלה מדוע מגורים עם חותנים הם רעיון רע. ו' מאמינה שמגורים עם חותנים אינם מצליחים משום שהם כבר יחידה קיימת ואתה רק תוספת. היא אומרת, “בבית הוריו, הגבר תמיד היה ילד. ההורים שלו מקבלים את ההחלטות בשם כולם במשפחה. כשהוא מתחתן, האישה היא תוספת לילדים במשפחה. המשפחה ממשיכה לפעול בדרך זו. בני הזוג לא מקבלים מעולם להיות יחידת משפחה עצמאית עם חוקי חיים משלהם.”
ו' אינה מאמינה שניתן להקים יחידת משפחה בבית של מישהו אחר משום שאין בשליטה על partes של “הילדים” של היחידה. “הילדה לא זוכה לגדל את ילדיה בדרך שלה או לעמוד על ערכים שהיא מאמינה בהם. זה תמיד על מה שהורים של הגבר מרגישים שהוא נכון, הם קובעים כיצד לגדל את הילד שלה.” זו לא חיית חיים שס' רוצה. היא מסרבת לעקוב אחר החוקים שחוטפים לה.
כלה היא ה…
ר לא יכולה לעמוד בחוקים שאמא שלה קובעת עבורה. היא לא מורשית לעבור עבודה, להשתמש באמצעי מניעה בזמן יחסי המין עם בעלה, או לעזוב את הבית לבד. בנוסף לכך, זו אחריותה של ר לבשל, לנקות ולכבס – לכל מי שבבית, כולל האח שלה. “אני חייבת לבשל לבד עבור 5 אנשים כולל האח שלי. כמו כן, אוכל שונה עבור אנשים שונים. עם תפוחי אדמה ובצל לבעלי ולאח שלי, בלי בצל לאוכל של אמא של בעלי ובישול בריא לאבא של בעלי.” ר אומרת, “אני מציינת כמה דברים שמביאים אותי להרגיש כמו משרתת ולא כמו כלה.” למרבה הצער, זו תחושה אוניברסלית עבור נשים הודיות.
אני אישה אמריקאית הודית, כלומר זכיתי להימלט מהחיים של סבתי. גדלתי לשמוע את הסיפורים שלה על להיות כלת הבית מסורה. אני זוכרת שחשבתי על כמה היא הייתה אמיצה לעזוב את בית בעלה הראשון ולמצוא אהבה אמיתית, אהבה לא מסוייגת שאינה כוללת להיות משרתת. לא לכל אישה יש את הפריווילגיה לעזוב כשאינן יכולות לסבול יותר. לפי הנתונים, הודו מחזיקה בשיעור הגירושין הנמוך ביותר על פני הגלובוס. שיעור הגירושין בהודו הוא פחות מאחוז אחד. הסיבה לכך היא שגירושין אינם מקובלים, אישה גרושה מביאה בושה למשפחתה. שיעורים נמוכים של גירושין נראים טוב על הנייר, אבל במציאות פירושם עבדות.
נשים הודיות צריכות לבחור חיים טובים יותר
חלק מהנשואות שאני מדברת עליהן הן בנישואין מסודרים, כלומר המשפחות של בני הזוג התארגו ביניהן, אך רבות מהן היו בנישואי אהבה. נישואי אהבה פירושם שהזוג נישא מתוך בחירה – כי הם אוהבים זה את זה. האהבה שהנשים הללו מצאו, למרבה הצער, לא הייתה בלתי-תלויה. התנאי שהן נדרשות לעמוד בו הוא לרצות את החותנים שלהן כדי לשמור על אושר הבעלים שלהן. הן חייבות לעמוד כל הזמן בציפיות של החותנים. בעליהן לא יכולים לאהוב אותן אם הן לא כלות טובות, צייתניות. האם זה נישואי אהבה, או נישואי ציות?
כלות הודיות מאבדות את האינדיבידואליות שלהן כשעוברות לגור עם הורי בעליהן. הם מוכנסות לתוך תיבה שנחצב מהמסורת העתיקה ונאמרות לחייך בזמן שמחוברות לחוטים שקשורים להם. יותר ויותר נשים בוחרות לשבור את המסורת, אבל יש עוד דרך ארוכה לפנינו.