בושה ורגשות אשמה מהווים מרכיב משמעותי בזיוף עבור הבוגדים. באופן מפתיע, גם בן הזוג שנפגע חווה כמויות גדולות של רגשות אשם. כאשר בעל בוגד באשתו ומנהל רומן, הוא סובל אף הוא מהרגשה של אשמה וצער. לעיתים קרובות, האישה, שהיא האדם התמים במערכת היחסים, נושאת על עצמה אשמת עוצמה שונה. כאשר הבגידה מתגלה ומוצגת בפומבי על ידי בן הזוג, בדרך כלל ישנה הסכמה גלויה או סמויה לא לגלות זאת לאחרים ולהסתיר את העובדות. לרוב ישנן מעט אפשרויות לדון בעניינים כאלה והאישה שנפגעה מוצאת את עצמה סובלת בשקט, נושאת על גבה הרבה רגשות אשמה.
למה האישה מרגישה אשמה על הבגידה של בעלה?
זה כאילו מדובר בכתם שחור על הזוגיות. זה פוגע בשני הצדדים. אפשר לחשוב שזה נכון רק עבור הבוגד, אך במקרים רבים, זה דווקא בן הזוג שנפגע שמרגיש יותר את הבושה והמבוכה, משום שהיא עלולה לחשוב שהבגידה קרתה בגלל חסרונותיה. האישה שנפגעה רוצה להסתתר, רוצה להיעלם ומרגישה שהיא נעלית על פרטיותה.
המחשבה המתמדת שמלווה אותה היא, "בטח יש משהו לא בסדר בי. לא הייתי אשה טובה. נכשלתי." חייה הופכים להגבלה עם בחינות והשתקפויות עצמית. לכך יש השלכות ארוכות טווח איומות על בן הזוג, שעשוי להרגיש כועס, אשם ודכאוני בעקבות מעשה הבגידה של בעלה.
היא ממשיכה לשאת כמות עצומה של רגשות אשמה לגבי האופן שבו ניזוקה מערכת היחסים שלה.
חמש נשים חושפות מדוע הן מרגישות אשמה
רומן של בעל יכול לשנות את מערכת היחסים בין בני הזוג לנצח, גם לאחר פיוס. האישה עלולה להרגיש אשמה כל הזמן, משום שהיא עשויה להרגיש שהיא לא יפה מספיק, לא רזה מספיק, לא צעירה יותר או שאינה מושכת עבור בעלה, מה שהוביל אותו לרומן. כתוצאה מהרגשות הללו, היא עלולה לסבול מפרנויה מתמדת ולעשות דברים שאינם מתאימים לאופיה. היא עשויה להרגיש אחראית לרומן של הבעל משום שלא עשתה מספיק בבית, במיטה או מול המראה. חמש נשים מספרות לנו מה עשו בעקבות רגשות האשמה שלהן.
1. אני שונאת להתנהג כמו בלשית פרטית
הבעל שלי בגד בי עם המזכירה שלו וזה שינה את חיי. אני חייבת להיות ערנית מכל הכיוונים עכשיו. אני צריכה לעקוב אחרי ההודעות שלו, הפגישות שלו והיציאות שלו. אני מרגישה כמו בלשית פרטית כל הזמן. הורותי לו להיות עם מזכירות גברים בלבד, אך יש נשים בכל פינה במשרד שלו.
בתוך כל זה, אני מרגישה אשמה על כך שאני פרנואידית. אני בשנות הארבעים המאוחרות שלי ומרגישה שאני כבר לא מושכת רק משום שהוא בגד במזכירה שלו שהיא בעשרים שלה. אף פעם לא הרגשתי כך, תמיד הייתי בטוחה בעצמי. חשבתי שאני מושכת דיי, אבל הבגידה הזו חיסלה את המיתוס של היופי עבורי. עכשיו אני פועלת כדי להתעלות על עצמי ומרגישה את משקל הפנאטיות.
2. אני מקללת את עצמי על היותי עקרת בית
הביטחון העצמי שלי הואר התרסק לחלוטין ביום בו ראיתי את בעלי במצב מביך עם אחותי. הרגשתי חסרת ערך ומכוערת. שמרתי את הסוד מפני קרוביי מחשש שעוד יידעו זו תהיה הדקירה הסופית במערכת היחסים.
נאלצתי לבחור בין להישאר במערכת הנישואים או לצאת. הרגשתי שמסכמתי לאחותי יותר מדי מאשר לבעלי והחלתי להאשים את עצמי על כך שהייתי כה תמה. איך לא הבנתי שצומחת בגידה מתחת לגג שלי? איבדתי אמון במערכות יחסים והאשמתי את עצמי על כך שהייתי עיוורת. בעלי תמיד כינה אותי כאישה טיפשה שאינה חכמה למרות שאני מחזיקה בתואר שני. אחותי היא מהנדסת ועובדת. עכשיו אני מרגישה שאם הייתי חכמה ועובדת, בעלי לא היה בוגד. אני מקללת את עצמי על היותי עקרת בית.
3. אני מרגישה אשמה על כך שלא טיפלתי בגוף שלי
היה קשה לי מאוד להתקדם לאחר הרומן שלו עם מטפלת אמו.
הוא אמר לי שזה היה רק סקס וזה פגע בי קשה כי זה גרם לי להסיק שאני כבר לא האישה שהוא רוצה במיטה.
מרגישה אשמה כי אמי חינכה אותי לשמור על בעלי מאושר. עכשיו אני רואה שהוא חיפש אושר במקום אחר.
אני לא יכולה לקיים יחסי מין איתו יותר כי זה מזכיר לי שאני לא טובה במיטה. אני מרגישה חרטה כלפי הגוף שלי שלא נראה טוב. אני מסתכלת על התמונה המלאה שלי במראה ומרגישה רחמים עצמי. אני מרגישה אשמה על כך שלא טיפלתי בגופי לאחר הלידה שלי. אני רוצה שהייתי הולכת לחדר כושר ושומרת על תזונה טובה. התחלתי לשנוא אוכל עכשיו. אני ממש בלאגן.
4. אני מרגישה כישלון במשחק
האמון שלי נשבר ולכן ביקשתי ממנו לעזוב את הבית כי הייתי צריכה את החלל. הוא עזב דבר שנתבלתי מהרגשות שלי אפילו יותר, כי הוא עזב מבלי לכבוש אותי מחדש. רציתי שהוא יבקש ממני להניח לו להישאר ואני רציתי לדחות אותו. רציתי שהוא ימשיך לרדוף אחרי כדי להרגיש שהוא אוהב אותי ורוצה לחזור אלי. הוא לא עשה זאת, מה שיצר חור גדול בחיי. בסופו של דבר, הפכתי את זה לקל עבורו להפריד את דרכיו ולקבל את החופש שלו. הרגשתי אשמה שאינני יודעת לשחק את המשחק נכון בסוף. עכשיו אני מרגישה שהוא קיבל עסקה טובה יותר ממני. אני מרגישה כישלון כי הוא בגד ועזב.
5. אילו רק לא לקחתי את המעבר שלי
עברתי לתפקידי החדש ועקב כך הנישואין שלנו הפכו ליחסים מרוחקים. נפגשנו כל שניים-שלושה חודשים, אך בפגישה אחת כזו ראיתי שהוא מתקשר כל הזמן עם אישה. כל הזמן שהייתי שם לא יכולתי להביא את זה לדיון, כי לא רציתי להרוס את הימים שלנו יחד. אבל כשחזרתי, שאלתי אותו מה קורה והוא פשוט התעלם ואמר שהם רק נפגשו בפייסבוק ומדברים לפעמים. הוא אמר שאם היה צריך להסתיר את זה, הוא לא היה כותב לי את זה מול הפנים.
שנה לאחר מכן, כאשר הוא קיבל העברה לאזור שבו הייתי גרה, הוא עדיין המשיך לשלוח הודעות לאותה אישה והבנתי שהוא מנהל רומן רגשי. חוסר הידיעה מי היא וכיצד הוא זקוק להמשך הקשר שלך, למרות שהייתי עבורו, היה נורא בשבילי. ביום ההוא הופיע שבר במערכת היחסים שלנו. הוא כנראה לא בקשר איתה יותר ואני גם לא אכפת לי, כי מבחינת נפשית התרחקתי ממנו. אבל אני מרגישה אשמה שלקחתי את ההעברה. אולי אם היינו יחד זה לא היה קורה.
כאשר מתרחש רומן, אנחנו חושבים שהבוגד הוא זה שצריך לחיות עם הבושה. אבל יש פיל בחדר ואף אחד לא מתייחס לכך. זו אמת שבני הזוג שנפגעים מרגישים באותה מידה אשמים ואולי אף יותר. הנישואין רחוקים מלהיות מושלמים. מחקר אחד מצא שרק אחד מתוך עשרה יחשיב את נישואיו "טובים". הבגידה היא תופעה שכיחה. היא תמיד הייתה קיימת ותמיד תישאר. הנישואין הם עבור זוג להתפתח, להתבגר ולצמוח יחד לאורך השנים. זו תהליך צמיחה, ולא סיום המסע שבו האושר הוא היעד.