אני לא רוצה להתחתן אם זה אומר להתחתן עם משפחה שלמה
לפני מספר ימים שוחחתי עם צעירה בת 21, שהתנגדותה לרעיון הנישואין הייתה נחרצת. היא הייתה מוכנה לקשר רומנטי ולילדים, אך לא לנישואין. “אם אתחתן, כל חיי יוקדשו לעמידה בציפיות של שתי משפחות. אם לא אתחתן, אוכל לחיות את חיי,” כך היא הביעה את דעתה.
הדבר גרם לי לחשוב. במדינות מערביות רבות, אנשים רבים בוחרים שלא להתחתן אך מייצרים חיי משפחה מרשימים. למעשה, באחת הראיונות, אחד הזוגות היציבים ביותר בהוליווד, גולדי הון וקורט ראסל, ציינו שהקשר שלהם החזיק מעמד 34 שנים משום שלא היו נשואים.
הנוער ההודי מתחיל להבין את האפשרות של קשר זוגי בלי נישואין, משום שבמשך זמן רב המוסד הנישואין ההודי נכנע לדרישות משפחתיות. לאחר הנישואין, ייתכן ונעבור לדירה חדשה או לעיר חדשה, אך לעיתים קשה להימנע מהמשפחה וממעמסה שהיא מביאה.
אני מביא לכם 5 סיבות לכך שאנשים נשואים בהודו מתקשים להתמודד עם הלחצים ההולכים ומצטברים של המשפחה ההודית.
1. אתם נשואים למשפחה ולא לבן/בת הזוג
חברתי העשירה מתחתנת עם החבר העשיר שלה, והם רצו לחגוג חתונה ביעד בחו"ל. שתי המשפחות היו נלהבות מהרעיון, אך אמה רצתה שזה יקרה בפוקט ואמו רצה שזה יהיה באוג'איפור. מכאן, הכל הפך לזירה ציבורית – מהיעד, דרך צבעי לבוש החתן והכלה, ועד לתפריט והיין, הכל הפך קרב בין שתי המשפחות. רצונות הזוג המאוהב נדחו בצהלה “אתם צעירים מכדי לדעת כל מה.” והקרב נמשך.
ימים לפני החתונה הרגשתי חסרת אונים רואה את חברתי נראית מתוחה, עייפה ויגע. תהיתי, אם זו המצב לפני הנישואין, מה יהיה אחרי? אך זו המציאות. זה לא משנה אם זו חתונה ביעד או חתונה פשוטה עם שבע צעדות, האמת נשארת – לאחר שאתם מתחתנים, אתם מוותרים על הזכות להיות זוג עצמאי. בפעם הראשונה שאתם מחליפים נדרים, אתם עוטים על עצמכם את כובד המשפחה המורחבת שבה כל הרגשות חשובים, פרט לשוכנתכם.
2. התערבות היא חלק מהחיים
זוהי זכותו של כל חבר במשפחה ההודית להתערב בענייניכם. עליכם לקבל זאת ולתת להם את הכבוד הראוי.
לאחרונה, אחרי פטירתו של דוד, הלכתי לבקר את משפחתו. כל המשפחה התכנסה לשתף את הצער וגם לדון בדרכי קיום ההלויה ובתפריט של האירוע.
הכלה, שהייתה עייפה מהזרם של המנחמים, ניסתה לנמנם לרגע בחדרה. כאשר הגיע זמן התה, אחת הדודות המוזרות החליטה להעיר אותה, משום שהיא הוגדרה כ”עשויה” להכין את התה, למרות שנוכחו שני משרתים.
בחתונה ההודית אחת מתנות החינם היא העצות הבלתי נגמרות. ההורים, הדודים, הדודות והבני דודים כולם יאמרו לכם מה נכון לעשות.
חברתי עברה מקולקטה לבנגלור אחרי נישואיה וחיה עם בעלה. בכל יום אמה הייתה מתקשרת ושואלת מה היא מכינה לאכול. היא הייתה מתעצבנת אם היא הגיבה שהיא הכינה עוף או ירקות ורוטי, כי בביתם זה היה בלתי אפשרי לאכול פחות מחמישה מנות בארוחה. מקצועית עמוסה ובשלנית זהירה, חברתי התחילה להימנע מהשיחות של אמה, כי הן תמיד הסתיימו בעימותים על אוכל. אז הבעל הציע שהיא תכין מנות בטלפון במקום על הכיריים. אז התהווה גם קצת שקט.
3. שום דבר אינו אישי מדי
אם נכנסתם נישואים בהודו, סביר מאוד שיבקשו מכם שאלה אישית מבלי להחיש אותה, כאילו זה לא נעשה דבר אישי.
“מתי את/אתה מתכננים להביא ילד?” זו שאלה שניתן לשאול בקלות وسط קבוצת אנשים, ללא ציפייה לתשובה מיידית, אך הוורוד שעל פניכם יהיה מספיק לתשובה. אנשים שונים למדו להתמודד עם השאלה הזאת בדרכים שונות, אך לא הייתה אף זוג נשוי בהודו שברח ממנה, אלא אם כן הם נכנסו להריון בליל החתונה. ובשבילם, השאלה הבאה תמיד מוכנה, “מתי אתם מתכננים ילד נוסף?”
וכאשר יש לכם בעיות פוריות ושתפתם זאת עם מישהו במשפחה, צפו לתופעה שתתפשט כמו אש בשדה קיץ וכל בני המשפחה יציעו לכם את מספר הטלפון של מומחה פוריות. ואז יתבקש מכם לשתף את כל הפרטים על טיפול הפוריות שלכם.
4. משפחת הכלה עשויה לגרום לנזק רב יותר
בעבר, לפי המנהג ההודי, כשבנות נשואות, משפחתה לא הייתה מתערבת בעניינים של בית משפחת בעלה. אך כיום, הורים של נשים משכילות, אשר לעיתים משתכרות יותר מבעליהן, מרגישים שיש להם סמכות רבה יותר בנוגע לחיים המשפחתיים.
לכן, הם רוצים שבתם האהובה תגור בנוחות שהייתה לה בבית המוצא שלה. החל באיכות החלב בבית, דרך הרכב שישמש את המשפחה ועד למזרן שבו משתמשת הבת – משפחתה של הכלה יש להן שליטה בכל.
לא להזכיר את השאלה הגדולה כיצד יש להוציא, להשקיע ולשתף את הכנסותיה עם משפחתה.
5. אין סופית לציפיות
שוחחתי לאחרונה עם צעירה שהתחתנה לפני שנה. מאחר ובעלה גר בדלהי והיא הייתה בעבודת תובענית בקולקטה, היא טרם עברה לדלהי. אך הציפייה ממנה היא לחיות עם משפחתה של בעלה שגרה בפרברים, לנסוע ברכבות אולי שעה וחצי כל יום, וכאשר היא מבקרת את בעלה, היא נתמכת על ידי משפחתו ולעיתים קרובות דודה או בן דוד מלווים אותה. היא נראתה שמחה ולא מתרגשת מהספקולציות, אך תהיתי, כמה זמן תוכל להחזיק מעמד נגד הלחץ המשפחתי על נישואיה ההודים?
הציפיות הן אינסופיות פעמים רבות ואינן מציאותיות, אך הנישואין ההודיים פעמים רבות נכנעים לציפיות המשפחתיות, sacrificing את הצרכים של הנישואין על מזבח החובות.
זהו הסיבה ששומעים לעיתים קרובות על אנשים שמכירים את עבודתם בחו"ל או בעיר רחוקה, שבים הביתה כדי לטפל בהורים מבוגרים או חולים.
זהו בדיוק הסיבה לכך שאי אפשר להגיד לקרוב משפחה לא להישאר בביתכם, אפילו כשבחינות ילדכם מתקרבות. אי אפשר לומר להם שאתם מעדיפים חתונה פשוטה ומעדיפים להשקיע את כל הכסף בנסיעה רומנטית, ואי אפשר לומר להם שאין בניכם אמונה בהזנה של אנשים בטקסי השכחה.
כל זה במסגרת המשפחה
שכח של חמישה גורמים לעצמאות זה בסדר גמור להזרים כסף להיות נוח של דוד שנכשל בעסקיו, לממן חלום MBA של בן דוד או פשוט לרכוש את שרשרת הזהב עבור בן דוד שכך אמה לא תציק לה לאחר גיהוצה. בעניין המלווה, הכוונה היא למי שלא מצפה שהכסף יחזור. אם זה אומר עיכוב על צביעת הבית שלך במשך שנתיים, זה בסדר.
וכשמגיעים להחלטות, שום דבר לא יכול לקרות בלי להתייעץ עם המשפחה המורחבת. לכן, חתונה, צעד קריירה, החלטה על בית ספר לילד או מסלול הקריירה שלו עושה לעיתים קרובות ועידת עגולה של בני משפחה.
וכך, עם הזמן, תגלו שהמשפחה ההודית תפסה תפקיד חשוב יותר בנישואי ההודית שלכם, דוחקת את השאיפות והעדיפויות שלכם למקום מאחור.